איך עושים הפרדה? איך לא נשחקים? איך לשמוח כשקשה?

[מרים סולובייציק]

האתר כתב לי שגיאה ושאיני מורשית להגיב לאתר זה.

אולי אכתוב לך בפרטי ואת תעבירי את זה לאתר?

[חנה ביין]

נסי כאן:
https://chanabinn.co.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%97-%d7%91/

chanabinn.co.il

איך אפשר לעשות הפרדה, לא להישחק ולשמוח באמת? - חנה ביין - מפגש

“קחי ממני את הצער הזה!! את הכאב הבלתי נסבל !! די !!!!!!!! אני רוצה להרגיש אחרת, אני רוצה להיות אחרת, אני רוצה למצוא את האושר… אם קיים בכלל אושר עבורי….” הרבה מטופלים מגיעים לטיפול עם המשאלה הזו… מי מאיתנו לא … להמשך קריאה

[חנה ביין]

אשמח תודה

[מרים סולובייציק]

אני באמת נכנסתי לקישור הזה ששלחת לי עכשיו שוב, אבל אחרי שאני כותבת את התגובה שלי וממלאה את כל שדות החובה ושולחת הוא כותב לי הודעת שגיאה ושאיני רשאית להגיב.

[חנה ביין]

אבל לפחות הצלחת לקבל את התוכן?

לא יודעת למה זה קורה, מוזר ממש, אולי נחכה שנוספות יגיבו ונראה אם זה עובד או שזה משהו ספציפי

תודה בכל אופן על הרצון הטוב, פורים שמח!

[מרים סולובייציק]

הקטע עשיר בתוכן, מאוד מאוד נתרמתי ממנו

[רותי בן אדיבה]

חנה מדהים

התחזקתי מאוד מהשורה-

”כי יהיה החושך סיבת האורה”

כמה תקווה שזורה בכאב, כמה אמת ואומץ להתחדש מתוך חבלי הלידה.

להתפתח מתוך הסכמה ללא נודע, להכיר בחרדה,

כמה עומק יש ביכולת הזו לאמץ גם את שברי הלוחות ולהכניס לארון.

כי שלמות נולדת מתוך השבר, חיבור אמיתי בא לאחר הפרדה.

בערב ילין בכי ולבוקר רינה זה לא תלוי בחירה זו מציאות של עובדה.

*חייבת לצרף פה פוסט מחזק של חני וינרוט ז”ל

התחזקתי מאוד, תודה.

חני-וינרוט-ז-1.docx 15 KB מסמך וורד - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[חנה ביין]

תודה יקרה!

[מרים סולובייציק]

מצטטת את חני וינרוט ע”ה

המשמעות המחדשת של הפסוק הזה בעיניי היא לא רק לזכור את הפסגה כאשר אני מגרדת את התחתית אלא לזכור גם את התחתית כשאני עומדת בפסגה! וכן, לתת לה לחרב לי טיפה את השמחה המושלמת, לתת לידיעה שתכף תשקע השמש ואהיה נתונה בהיעדר אור, לזרוע בי ענווה.

או להתכונן פיזית לשנות הרעב כמו במצרים, לאגור חיטים ואוכל כדי שבשנות הרעב יהיה להם מה לאכול, ככה גם כשיש תחתית, לקוות לטוב, ואפשר “ללוות” (מלשון הלוואה) שמחה מהעתיד לבוא, וכשיש כרגע שמחה פורצת גבולות לשים בצד חלק מזה בצד, שיוכלו ללוות מזה לעתיד לבוא

בברכת “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד”

[חני שידלובסקי]

הקישור לא נפתח אצלי.

[מרים סולובייציק]

כמה עומק יש ביכולת הזו לאמץ גם את שברי הלוחות ולהכניס לארון.

כדאי לזכור שבבית המקדש ובמשכן היו לוחות ושברי לוחות מונחים בארון בקה”ק

(וכמו כן – הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר כי אין לך אדם שאין לו שעה

ואין לך דבר שאין לו מקום)

ר”ע היה הולך עם חכמים במקום המקדש שהיה חרב באותו זמן והם ראו שועלים הולכים על מקום המקדש, החכמים הצטערו על כך ור”ע היה צוחק, החכמים שאלו אותו למה הוא שמח אז הוא שאל אותם למה הם בוכים, אמרו לו שהתקיימה נבואת הגלות ולכן הם בוכים, אז הוא אמר להם שהוא שמח שכמו שהנבואה על החורבן גם הנבואה על הגאולה תקום ותהיה, הוא ראה תקווה גם מתוך הזמן הקשה, וצפה שהגלות תסתיים ובית המקדש ייבנה מחדש.

גם אנחנו צריכים לקוות לימים טובים שעוד יבואו. זה מלווה אותי כל החיים, התקווה.