טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
אמא לא מספיק טובה וגלות-מה הקשר?
אמא לא מספיק טובה וגלות-מה הקשר?
אני שואלת אותך
מה זו גאולה?
את עונה לי:
ילדים מחייכים.
שמחים.
נהנים מהחיים.
ככה בדיוק אני רוצה שהילדים שלי יהיו.
שלווים. רגועים.
אז למה בבית שלי הכול מרגיש הפוך?"
"למה לא משנה כמה אני נותנת –
אני עדיין מרגישה אמא לא מספיק טובה?"
ובאותו רגע הלב שלי התכווץ.
כי זו לא הייתה באמת שאלה על הילדים.
זו הייתה זעקה שקטה של אמא עייפה.
אמא שנותנת את עצמה כל היום –
ובסוף היום נשארת עם רגשות אשמה, תסכול ותחושת כישלון.
אמא שמסתכלת על הבית שלה ושואלת את עצמה בשקט:
"למה זה לא מרגיש כמו שדמיינתי?"
וזה מה שהכי כואב –
שכבר התרגלת לחשוב שהבעיה היא בך.
שאת עצבנית מדי.
חסרת סבלנות מדי.
לא מכילה מספיק.
לא טובה מספיק.
אבל האמת היא,
שברוב הפעמים…
מה שמנהל אותנו בתוך הבית הוא בכלל הקול הפנימי שחי בתוכנו שנים
האמונות שסחבנו איתנו בלי לשים לב:
שצריך להוכיח את עצמנו כדי להיות ראויות לאהבה.
שאסור לטעות.
שחייבים להחזיק הכול לבד.
שלהיות אמא טובה זה לא להתעייף אף פעם.
והילדים?
הם מרגישים הכול.
כי ילדים שומעים פחות את המילים שלנו –
ויותר את מה שהלב שלנו משדר.
ומה שאמא מאמינה על עצמה…
הופך להיות האוויר של הבית.
לקראת תשעה באב אנחנו זוכרים יום של חורבן, כאב ושבר.
אבל יחד עם האבל אנחנו גם חיים בתקווה הגדולה, שיום זה עתיד להתהפך ליום של שמחה, נחמה ובניין.
ואולי זו גם הבשורה של הבית שלנו.
גם אם היום הבית מרגיש מלא במתח, כעס, ריחוק או אשמה –
זה לא חייב להישאר כך.
כשמקבלים כלים נכונים, כשמשנים את האמונות שמנהלות אותנו
וכשלומדים לראות את עצמנו ואת הילדים בעיניים חדשות –
אפשר להפוך כאב לחיבור, תסכול לקרבה, ומאבקים לרגעים של אהבה.
כדאי לעצור רגע.
להבין מאיפה באמת מגיעים הכעס, האשמה והעייפות.
לזהות את האמונות שמחלישות מבפנים –
ולהתחיל לבנות קול פנימי אחר.
קול שמרגיש:
ראוי.
רגוע יותר.
רך יותר.
אוהב יותר.
כי כשאמא מתחילה להאמין שמגיע גם לה טוב –
כל הבית נושם אחרת.
הלוואי שנזכה, כמו התקווה של תשעה באב, לראות גם את החורבנות הקטנים שבתוך הבית
מתהפכים לבניין, לשמחה ולחיבור.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.