אשמח לעזרה מקצועית!!

[חיה חיה]

טיפול תרופתי יכול רק פסיכיאטר להמליץ ולהתאים למעט תרופות בודדות שרופא משפחה יכול לרשום ויש להתייעץ גם עליהם אם וכמה מתאים.

בהצלחה

[ה]

המטפלת לא מאבחנת ולא יכולה להגיד שהיא צריכה תרופה,

היא יכולה להמליץ על תרופות קלות להרגעה (טבעי או מרופא משפחה)

ואם זה תרופה פסיכיאטרית היא צריכה להגיד שלדעתה זה משהו מורכב שצריך אבחון,

היה לי מטפלת אחת שאמרה לי שעלי לקחת תרופה, לדעתי זה עוול, זה היה סוג של טיפול להתמודדות עם אדם קשה, ובגלל החרדות והקושי להתמודד היא אמרה שאני אקח תרופה, כעסתי מאוד ואמרתי לה שאם זה מצב שמחייב אותי לקחת תרופות אז אני לא אמורה לאפשר אותו – וזכותי לדרוש לנתק קשרים.

אצל המטפלת השניה הגעתי לעזרה רגשית עם הקשיים והיא המליצה לי לקחת ציפורלקס (תרופה שניתן לבקש מרופא משפחה), והסבירה שזה לא בשביל להמשיך קשר פוגעני אלא בשביל עצמי להצליח לצאת מהמצב החרדתי שהייתי בו ולחזור לתפקד בשמחה בחיים.

דעתי האישית שזה לא נכון לקחת תרופה ולהמשיך מצב בעייתי, קודם כל חייבים להפסיק את מה שגורם למצב ואח"כ לשקול אם רוצים לקחת תרופה או לא

[מירי]

לדעתי, (ואני לא מטפלת), אפשר לצאת מחרדות ללא טיפול תרופתי.

רק זה דורש יותר מאמץ, לאורך יותר זמן.

ומעירה, שיש אנשים שמתפלאים ולא מבינים, מה הבעיה לקחת כדור, זה רק לתועלת, זה לא אומר ש.. , זה כמו חולי גוף, ועוד כהנה וכהנה,

ולא מבינים שההתנגדות באה ממקום רגשי, שלא נכון להלחם איתו. אם המטופלת רוצה לעבוד קשה מאד ולחסוך את הכדור- זאת בחירתה וזאת זכותה, וצריך להבין את הרגשתה

בהצלחה!

[שרי פ.]

צודקתת מירי, זה בדיוק הטענה שלה, שאמור להיות דרך כלשהי לצאת מזה

או שיטת טיפול מסויימת שעוקפת את הטיפול תרופתי, (לא CBT כי זה הבנתי ממש קשה לה, עצם החשיפה לחרדה עצמה)

וזה מה שאני באה לשאול אם מישהי מכירה מקרוב סיפור דומה שהסתיים בטוב…

[מירי רוט]

לא כל טיפול תרופתי גורם לתלות בתרופה ואפשר בהחלט להקל בתקופות מסויימות

אפשר וכדאי להיעזר בטיפול תרופתי כתמיכה בזמן של טיפול רגשי

זה בערך כמו שיש חום גבוה ומחפשים שיטות להוריד חום העיקר לא לקחת אקמול

יש איזה סטיגמה מול זה ופחד לא ברור

אחת הקולגות שלי קוראת לתרופות הללו 'כדור האושר'

זה מאזן את הורמוני המח שאחראים על ויסות, על הורמוני האהבה והשמחה למיניהם

ואין סיבה לסבול ולעבוד 'קשה'

זה לא מחליף טיפול אך זה נותן כח לעבור טיפול

כמובן שהבאתי זוית למחשבה

ולא כהמלצה או דעה

העיקר שתרגיש טוב. וזה באמת מה שחשוב.

[חיה חיה]

גם התרופות שרופא משפחה יכול לרשום זה לא סוכריות…

ולמשל קלונקס חוץ ממה שהוא ממכר, אם לוקחים אותו זמן ארוך הוא מחריף את המצב. את זה המטפלת שלך לא בטוח יודעת…

ולכן, מטפלת לא ממליצה על כדורים, היא יכולה להמליץ ללכת להתייעץ עם פסיכיאטר.

זה לא אקמול ולא דומה לזה, אל תקלו ראש בנפש!

[מרים מרום]

אני מלווה עכשיו מישהי שלקחה תרופה אחרי המלצה של פסיכיאטר..

היא לקחה את זה זמן ממושך – כמה שנים

עכשיו התרופה עשתה בעיות והיא נאלצה להפסיק

ובמצב יותר גרוע ממה שהיה קודם שלקחה את התרופה… (תרופה מוכרת לדיכאון, ברח לי השם..)

אז

לדעתי עדיף לה לא לקחת

ולמצוא דרך להתמודד עם הבעיה

ובטוח שיש!!!

אבל אם היא מחליטה כן לקחת

וזה באמת גם יכול לעזור לה

אז שתעשה את זה בצורה אחראית

כדי שהגוף שלה לא ירגיש שהוא הולך למות בלי זה…

[שירה בר]

מאוד מאוד מסכימה עם מירי.

כפסיכולוגית קלינית שנים רבות, מנסיוני, הרבה פעמים עד שפונים לטיפול נפשי מקצועי מדובר במצוקה כל כך גדולה, שפעמים לא מעטות לא ניתן לטפל נפשית ללא טיפול תרופתי שמאפשר לגעת בכאב ובחרדה שהטיפול מעורר, כי הדרך היחידה "לפרק" אותם היא לגעת בהם, וזה לא משנה באיזה סוג טיפול.

בנוסף, יש אנשים שאצלם מקור הקושי הנפשי הוא במידה רבה גנטי/ביולוגי, לא רק תוצאה של אירועי חיים, ואלו אנשים שאת מצבם יהיה קשה מאוד לשפר ללא תרופות. מכיוון שבדיקות גנטיות הן מאוד יקרות, ואני גם לא יודעת האם הן מוצעות לקהל הרחב, זה משהו שאפשר רק לשער, אם רואים שזה נפוץ במשפחה, למשל, זה יכול להיות רמז טוב לכך. מחלות כגון מאניה-דפרסיה (הפרעה ביפולארית) וסכיזופרניה למשל, הן במידה רבה גנטיות, כך שטיפול תרופתי הוא ממש חיוני ומציל ממצבים מאוד קשים ומביכים, שאף גורמים לנזק למוח. אבל גם חרדות ודיכאון יכולות להיות ממקור ביולוגי אצל אנשים מסוימים (וזה עד כמה שניתן להפריד בין גוף לנפש).

אני לא יודעת אם יש תחום אחר שבו כל כך מפחדים מעזרה. תחשבו על כך. אדם שזקוק למשקפיים לא מפחד מהם. מקסימום הוא יגיד שזה מציק, לא נוח, מסורבל וכו' ויחפש פתרונות אחרים.

נכון שתרופות הן לא "סוכריות", ואם אין צורך אז עדיף לא לקחת, אבל אנחנו מכניסים לגוף שלנו כל כך הרבה רעלים גם כך: רעלים יש בלחם, במים, בפירות, בירקות, במוצרי בשר וחלב, באוויר שאנחנו נושמים, שמזוהם בנוסף לפיח וכו' גם מקרינה…

בנוסף, הידעתן שההורמונים שמוצבים במצבי סטרס, דיכאון וכו', גם הם רעילים לגוף וגורמים לו גם נזק פיזי, לא רק נפשי?

מעבר לנזק בתפקוד, בפרנסה, במערכות יחסים וכו', שקשיים נפשיים יוצרים פעמים רבות, ואני לא מדברת כבר על הסבל הממושך. למה לסבול אם אפשר להקל על עצמינו? איזו מצווה יש בזה?

ועכשיו לעצם השאלה: לטיפול בחרדות, דיכאון, קשיי שינה, הפרעות קשב במקום תרופות (וגם אוטיזם, דרך אגב), אפשר לנסות טיפול נוירופידבק, בתקווה שישפר את המצב. תכינו את הארנק… (למי שרוצה המלצות אני מכירה באיזור חיפה וירושלים מטפלים/ות שאפשר לסמוך עליהם).

אפשר גם לפנות לחנות טבע ולנסות דברים טבעיים. אומגה 3 למשל, יכול לפעמים לעזור למצב רוח או לקשב, ויש גם דברים אחרים. מכיוון שאני לא תזונאית אני לא חושבת שמקצועית אני יכולה להמליץ.

מעבר לכך, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש בדיקות דם, כי יש מצבים ספציפיים כמו: בעיות בתפקוד בלוטת התריס, חוסר בויטמין B12, חוסר ברזל, שיכולים לחקות תופעות נפשיות.

במקרים קשים ועמידים לכל טיפול אחר יש כיום גם התערבויות פולשניות במידות משתנות, ברמה המוחית. אבל זה לא לאדם מן השורה.

לגבי שאלת ה"תלות" בתרופות:

בהינתן שאני לא רופאה, ממליצה לכל אחת ששוקלת טיפול תרופתי להתייעץ עם רופא או פסיכיאטר, ולהחליט האם זה מתאים לה. אבל מנסיוני:

נכון שיש תרופות, כמו התרופה שנכתבה כאן בפורום ששייכת למשפחת הבנזודיאזפינים, שממכרות. אבל זה ממש מיעוט. הכוונה בתלות או התמכרות, היא שעם הזמן המינון שנלקח לא מספיק וצריך להעלות מינון, כך שעם הזמן המינונים הולכים ועולים. ולכן, הרבה רופאים ממליצים לא לקחת באופן קבוע את התרופות האלו, אם כי לפעמים רושמים אותן כ-SOS במצבי חרדה, או כדי לעזור עם קשיי שינה, מצב שבפני עצמו מאוד מאוד מזיק לגוף.

שאר התרופות, ממשפחות ה-SSRI, SNRI, נוגדות דיכאון ממשפחות אחרות, אנטי-פסיכוטיות, מייצבי מצב רוח ועוד, אינן נחשבות לממכרות. נכון שלא תמיד מותר להפסיק בבת אחת ולפעמים צריך להפסיק בהדרגה והכי חשוב בהתייעצות עם הרופא, כי זה עלול להחריף את המצב הנפשי, ולפעמים גם הגוף צריך להתרגל להיות בלי התרופה.

ועוד דבר: הרבה פעמים תרופות או טיפולים אחרים שמשפיעים ברמה הפיזית הם לא במקום טיפול פסיכותרפי מקצועי, כי ברגע שמפסיקים אותם ההשפעה שלהם מפסיקה, באופן מיידי או לאחר זמן.

ממחקרים נמצא, שהדרך היעילה ביותר לשפר את המצב הנפשי הוא שילוב של תרופות ופסיכותרפיה.

בהצלחה!

[חיה חיה]

שום תרופה לא בטוחה בלי פיקוח. גם תרופות כמו צ'יפרלקס עלולות לגרום למחשבות אובדניות לדוג'.

אני ממש לא נגד תרופות, אם צריך לוקחים ואין הבדל בין צורך באנטיביוטיקה לצורך בתרופות פסיכיאטריות מבחינתי.

אבל, חשוב קודם כל שתהיה מודעות למי יש אפשרות להתאים תרופות ולמי אין! ואין מה להתבייש להתייעץ עם פסיכיאטר, כמו שאין מה להתבייש להתייעץ עם רופא עיניים… וכמו שלא תסתמכי על אחות בצורך בתרופות לבביות, אל תסתמכי על מטפלת לגבי תרופות פסיכיאטריות.

ולגוף השאלה, אם היא מרגישה צורך בתרופות- שתתייעץ כנ"ל, אם לא רוצה להתייעץ- זה בחירה שלה וחוץ ממצבי קצה אף אחד לא יכול לבחור בשבילה איך להתמודד…

[עדיה מרים פריימן]

מסכימה בגדול גם כן עם מירי רוט.

מוסיפה בנימה אישית:

היו לי מקרים של מטופלות שהגיעו אחרי שהמליצו להן טיפול תרופתי כזה או אחר- וברוך השם בחסדי שמיים הצלחנו להתגבר על הבעיה בלעדיו. אולי זו קצת הוכחה לזה שמפנים היום מהר מדי לפיתרונות תרופתיים…לא אני אמרתי. גדולים ומומחים ממני ואפילו כמה מגדולי ישראל. אני מדברת גם על מקרי חרדות, גם על הפרעות אכילה, גם על מקרי פגיעה עצמית ועוד.

לעומת זאת, היו כאלו שבמקביל לטיפול איתי לקחו כדורים וזה דווקא היה הצעד שאיפשר להן לחוות את הטיפול באופן הטוב ביתר. לעיתים זה באמת נצרך ונכנס תחת הכותרת ׳ניתנה לרופא רשות לרפא׳

אם מגיעה אלי משהי עם תופעות חרדתיות או דיכאוניות, ואחת התופעות זה שהיא לא ישנה בלילות וסובלת מדופק מואץ או הפוך- ישנה כל היום וסובלת מדופק נמוך.

בתור שלב ראשוני- למה לא ללכת לרופא משפחה ולקבל כדור שיעזור לה לישון בלילות וללב שלה להפסיק לפרפר??

כשהיא תהיה קצת יותר רגועה, והשעות שלה יהיו מסודרות- נוכל ביתר קלות להגיע לשורש הבעיה ולטפל בה.

לקיחת תרופות לזמן מוגבל (לצערי מקרוב נחשפתי לפסיכיאטריים שעקרונית משמרים טיפול תרופתי לזמנים ארוכים כחלק מגישה ׳טיפולית׳ וזה נוראי בעיניי) לא מייצרת תלות. ואפילו אם נוצרה כזו- יש תהליכי גמילה שלא מפקיעים את הצורך העכשווי של המטופלת בהרגעה מיידית.

דוגמא אחת שקרתה לי לא מזמן זו נערה שהגיעה אלי אחרי 2 נסיונות אובדנות. במקביל לתהליך איתה יועצת בית הספר המליצה ללכת לפסיכיאטר. שאלו אותי מה דעתי- אמרתי- למה לא? אנחנו מטפלות מהשורש וזה חשוב ומקסים, אבל אם בינתיים בין פגישה לפגישה היא תקפוץ מהחלון- מה עשינו בזה??

כדי לשמח אתכן- היום היא במצב מעולה ושמחה בחייה ברוך השם:):)

לא להיבהל מהסטיגמה שסביב כדורי הרגעה שונים, אבל כן לבחון טוב טוב:

1. מה לוקחים?

2. לכמה זמן לוקחים?

3. טיפול נפשי שורשי במקביל

ודבר אחרון שבעיניי תמיד קשור- !לשאול דעת תורה שמבין בתחום הנפש לפני שמתחילים טיפול פסיכיאטרי!

הרב הופמן זצ״ל (מי שמכירה – אין צורך שארחיב, ומי שלא- לרוץ לקרוא:) היה אחד ההוכחות הגדולות ביותר שהבנה עמוקה בנפש האדם מונעת ברב המקרים צורך בטיפול תרופתי.

אמנם לא זכינו להרבה תלמידי חכמים מטפלים שכמותו- אבל בהחלט קיימים.

הצלחות ובריאות שלמה מלאה ומהירה!!!

[ליבי]

אם הבנתי נכון, היא לא שואלת אם טוב או רע לקחת תרופה, היא שואלת איך אפשר להימנע מתרופה אם זו בחירתה.

מניסיוני, והוא לא כזה רב, כי אני אדם אחד שמכיר בעיקר את עצמו ועוד מעט מאד מכרות שמתמודדות עם דברים דומים,

הדרך היא מטפלת דינמית טובה, עם ניסיון רב, שמטפלת גם בemdr.

לemdr לפי מה שקראתי ושמעתי יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת במקרים שההיחשפות למקור הבעיות בלתי נסבל. אבל הבנתי emdr לבד לא מספיק, יש צורך את העטיפה של טיפול דינמי שיודע לבנות אמון.

דרך קשה וארוכה לפעמים מייאשת, אבל בשלב מסוים היא נהיית כל כך מתגמלת וטובה וודאי יותר מכדור.

אם המטופלת רואה שהיא לא מצליחה להחזיק בטיפול למרות שחשבה שתצליח, במקרה כזה לא הייתי אומרת לה להתייאש, הייתי אומרת לה לחשוב שוב על טיפול תרופתי זמני כדי שתהיה פנויה לטיפול שיחתי.

[סירי גולדמן]

שלום שרי!

קודם כל- מעריכה אותך על השרות והעזרה שאת מגישה לחברה שלך. הנגישות שלך למידע שכאן יכול הלהועיל לה באופן שלא ניתן לתאר, אז תזכי למצוות!

שנית, לגבי עצם הנושא של טיפול תרופתי, יש את השאלה האם, ואם כן – מגיעה השאלה איזה ואיך.

נתחיל ב'האם': טיפול תרופתי מועיל לחלק הביוכימי של הקושי, כלומר אם וכאשר יש ירידה ברמת הסרוטונין למשל – אז מעכבי ספיגה יוכלו להועיל להעלות את רמתו של המוליך העצבי במוח וממילא להקל על התופעות של החרדה.

החלק בו הטיפול התרופתי לא רלוונטי זה החלק הרגשי – השורשים שיצרו את החרדה. להם רק טיפול רגשי לסוגיו יכול להועיל, ושי בנושא 'איזה טיפול' גישות שונות שלא אכנס אליהןעכשיו כי זה יצא ארוך גם ככה:)

והשאלה שעליה קשה עד בלתי אפשרי לקבל תשובה חד משמעית – זה ממה מורכב הקושי בכל מקרה, האם מה שמשמעותי בעיקר זה הרכיב הביוכימי או הרכיב הרגשי או גם וגם. אקדים ואומר – במרבית המקרים יש מעורבות מקבילה, והשאלה היא כמה מרכזי החלק הביוכימי. ככל שהוא צדדי יותר יהיה קל יותר להסתדר בלעדיו, וככל שהוא מרכזי יותר, או לחילופין – ככל שהקושי 'עולה על גדותיו' ולא נגיש לטיפול מרוב עוצמה (שזה יחסית מיעוט) אז יהיה מומלץ להיעזר גם בטיפול תרופתי.

תשובה חד משמעית אין, אבל איתותים שונים יכולים להיות, אותם אני לא אזכיר כאן כיון שהם רבים, לפעמים דקים או עדינים ובעיקר דורשים מיומנות מקצועית כדי להבחין בהם.

מרבית הרופאים שיגיעו אליהם אכן ימליצו על טיפול תרופתי, כיון שזה הכלי שלהם. אבל אני מכירה גם רופא שמסוגל לומר במקרים מסוימים שטיפול תרופתי מיותר בעיניו במקרה זה ויספיק טיפול רגשי.

אם וכאשר מחליטים על טיפול תרופתי, שזה תלוי גם בהמלצה המקצועית וגם ברצון של האדם (ז"א – נדיר שאני אתנה טיפול בפנייה לרופא, זה קרה לי אולי פעם או פעמיים לאורך כל השנים, בהחלט כן יהיו פעמים שאני אשאל מה העמדה של האדם בענין, כשאחשוב שיש מקום לשקול דבר כזה, ולרוב לא אעלה את הנושא- כשזה לא ירגיש לי משמעותי), מומלץ מאד לפנות לפסיכיאטר ולא לרופא משפחה. ככל שהפסיכיאטר מקצועי, המיומנות שלו בהתאמת טיפול תרופתי והנסיון שלו גבוהים ללא השוואה.

(מלבד זאת, לגבי הציפרלקס שהוזכר – יש פסיכיאטרים שיימנעו לחלוטין מלתת אותו, מכמה סיבות)

הטיפול התרופתי שככל הנראה יומלץ במקרה כזה יהיה אכן SSRI, שאלו מעכבי ספיגת סרוטונין – כלומר המוליך מיוצר בגוף בכל מקרה, ובאמצעות האטת הפרוק שלו ניתן להגיע להעלאת הרמה במוח וממילא לשיפור הסימפטומים.

במרבית המקרים, ודאי שמדובר באדם שמעוניין לא 'להתחתן' עם הטיפול התרופתי, המגמה היא לקחת אותו באופן זמני, ואחר כך להוריד אותו: א. בהדרגה!! ב. תחת פיקוח רפואי!! ג. מומלץ מאד – בליווי טיפולי!

פרוט נוסף בשעת הצורך (ישנן נקודות שבחרתי לא לפרט כאן מכיון שיתכן שלא היה נראה לי נכון לפרט בציבור) ניתן לקבל אצלי באישי, ניתן גם בטלפון – 052-7605639.

ורק נקודה לסיום – אם כל כך חשוב לחברה שלך להימנע מטיפול תרופתי – אז אני לא מכירה אותה ולכן לא יכולה לומר לגביה (כיון שקיימים מקרים נדירים בהם המעורבות הביוכימית משמעותית מאד, מאד מאד – יותר מידי…) אבל סביר מאד שהיא אכן תצליח להתמודד עם זה ולצאת מהקושי גם ללא עזרה תרופתית, כיון שבמרבית המקרים זו עזרה ולא הצלה🙂

שתהיה לה המון הצלחה וס"ד, בכל בחירה שתהיה!

[ליבי]

סירי, בתגובתך חילקת בין החלק הביוכימי לחלק הרגשי.

אני שמחה לומר שמחקרים מראים שאין הבדל ואין חלק יותר או פחות דומיננטי. הנפש משפיעה על החומרים במוח, כמותם, תנועתם, מעורבותם וכו' וגם להפך, הביוכימיה משפיעה על הנפש. מי הביצה ומי התרנגולת???

לכן לא משנה מאיפה מתחילים לטפל זה יכול לעזור.

[סירי גולדמן]

ליבי, ברור שיש השפעה הדדית בין הגוף לנפש! ועדיין, כשיורד לאדם ההמוגלובין את שולחת אותו לקחת ברזל, נכון?! אז אם יש סיבה משמעותית לחשוב שלאדם ירד הסרוטונין יש סיבה לשקול טיפול תרופתי.

או בדוגמא אחרת – אם כואב הגרון יכולות להיות לזה סיבות רגשיות משמעותיות. אז אנחנו ראשית נבדוק נוכחות של חיידק, כי יש חיידקים שחייבים לטפל בהם, ולא משנה הסזיבה שהם הגיעו לגוף. ומעבר לזה? בעיני מתמקדים בדבר שנראה מרכזי יותר. אם כאבי הגרון חוזרים על עצמם שוב ושוב נכון לבדוק מה קורה שם רגשית, ואם זה משהו חד פעמי, לא נשקיע בזה אנרגיה אלא נחכה שיעבור.

בצורה דומה, אם כי לא זהה, אם תהיה סיבה לחשוב שיש ירידה ביוכימית משמעותית ו/או קבועה, יהיה הרבה יותר דחוף לטפל בה מאשר אם היא תופעה נילווית לשינוי רגשי, אבל לא היא המרכזית בסיפור.

עכשיו הסברתי ברור יותר?!

[שרי פ.]

תודה לכולכן יחד ולכל אחת בנפרד שהקדישה מזמנה בשביל לעזור ולייעץ.

מחדדת שוב את שאלתה של חברתי (כפי שציינת ליבי)

היא בעיקר באה לשאול מה ניתן לעשות במקרה שמטפלת (ולא רק אחת) המליצה לה על הכיוון של תרופה

האם יש שיטת טיפול מסויימת שיכולה להחליף את התרופה?

במידה והחרדה שלה נניח היא ממקומות סגורים, מה יועיל לה לקחת תרופה, שבעצם אז רמת החרדה תפחת אך בסופו של דבר לא בדקו מה קורה לה במקומות סגורים, מה זה מעורר אצלה, אילו חוויות אולי מהעבר עולות לה. ועל זה הדרך…

זה לא כמו פלסטר? במקום לטפל בשורש הבעיה? (מנסה פשוט להבין יחד איתה)

ועוד יותר ברגע שתפסיק עם התרופה, הכל עלול לחזור, לא?

[שירה בר]

שרי, וגם ליבי.

כל מקרה לגופו. לעתים טיפול נפשי יכול להחליף את הטיפול התרופתי, ולפעמים לא. תלוי מאוד במקרה. למשל: מה האבחנה, מתי התחילה הבעיה, מה מקורה וכמה זמן היא נמשכת. האם יש מספיק גורמי תמיכה, האם אין גורמים אחרים שמעצימים את המצב הנפשי, ועוד ועוד…

בואי נקח מקרה של יתר לחץ דם. האם ניתן לטפל ללא תרופות? אולי, לא בטוחה. מן הסתם לא בכל המקרים. האם כדאי להתעלם? ודאי שלא. עלולות להיות לזה השלכות קריטיות.

אני מרגישה שהשאלה כן/לא תרופות טעונה בכל כך הרבה נושאים רגשיים, כמו דימוי עצמי, צורך בשליטה, חרדה מתלות (לא רק בתרופות אלא בכלל), ועוד. שווה לבחון אותם בטיפול, אם אני מבינה נכון שהיא מטופלת כרגע.

במקרה שלה, אם יש כמה מטפלות שאמרו לה שצריך טיפול תרופתי, אולי כדאי לה לבחון את זה.

לפעמים צריך תרופות כדי להרגיע את החרדה הראשונית ולאפשר לעבוד בטיפול. לפעמים הטיפול צפוי להיות כל כך ארוך וממושך, וכנראה לא עם מספיק הטבה, שכדאי לקחת תרופות.

בדוגמה שהבאת, נניח שיש לה פחד ממקומות סגורים, והיא לא מסוגלת אפילו לחשוב על להתקרב למקום כזה, או שכשהיא מנסה יש לה תגובות מאוד חריפות. נניח שהיא מתעלפת, או מתחילה לצרוח (שזה גם לא פשוט, כי הרי אנשים רואים, נכון?), וכו'. איך אפשר לטפל? צריך קודם כל להרגיע את החרדה, גם אם לא לגמרי, כדי שנוכל לעבוד עליה, אבל כן לרכך אותה, ואז אפשר לעבוד בטיפול, ובהמשך לבדוק אפשרות להפחית את הטיפול התרופתי, כי הטיפול הנפשי עזר במידה מספקת.

יש פעמים, שהאדם עצמו, לאחר שהתנסה בתרופות, מבין שאיכות החיים שלו עם התרופות היא ברמה אחרת לגמרי מאשר בלי.

זה רק לשם הדוגמה, כן?

לעצם השאלה, אפשר לנסות טיפול נוירופידבק, שלפעמים יכול להחליף טיפול תרופתי, אם כי צריך לדעת שזה דורש משאבים של זמן וכסף.

הרבה הצלחה ורפואה שלמה!

[תמר ת]

תשאלי את חברה שלך אם היא שמעה על נוירופידבק

שיטת טיפול מדהימה שעוזרת ממש!! (ממליצה מנסיון)

אם את מעוניינת בפרטים נוספים-יכולה לפנות אלי באישי

[סירי גולדמן]

שרי זה באמת מעניין, כיון שאם מדובר על פוביה – חרדה ספציפית, זה די מפתיע שמטפלת, ועוד יותר מאחת, הציעו בגלל זה להיעזר בטיפול תרופתי. פוביות נוטות פחות לנבוע מירידה בסרוטונין. אלא אם כן מעבר לחרדה המסוימת ישנן תופעות נוספות שעולות בטיפול שגורמות למטפלת לחשוב שיש צורך בעזרה כזו.

ולגבי השאלה האם יש שיטה מסוימת שיכולה להחליף את הטיפול התרופתי – אם באמת צריך אותו, בדגש על צריך (כלומר – הכרחי), אז אני אישית לא מכירה. ישנן שיטות טיפול אחרות שמטפלות במנגנונים נוירולוגיים, אבל הן פולשניות ומרתיעות פי כמה מאשר טיפול תרופתי, וגם נותנים אותן רק למי שניסה כבר טיפול תרופתי, שלא עזר או לפחות לא עזר מספיק.

[ליבי]

כמו שציינת שרי, לבדוק מה הבסיס לחרדה זה טיפול דינמי.

לפעמים כשאדם תקוע בטיפול כי החרדה מידי גדולה והוא לא מצליח לדבר על החרדה היותר גדולה שגרמה לחרדה שרואים בחוץ. במקרה כזה הוא יכול לקחת תרופה להרגעה ואז הוא יהיה פתוח לטיפול. אחרי תהליך של טיפול אפשר להוריד בהדרגה את התרופה בליווי דל איש מקצוע תוך כדי המשך הטיפול השיחתי.

צריך למצוא איש מקצוע שיודע איך לגמול מכדורים אחר כך ולוקח אחריות על התהליך. אחרת, הפסקת הטיפול התרופתי עלולה להחמיר את המצב בגלל התלות.

[שיינדי אייזנבך]

מחזקת את מה שמירי רוט כתבה.

אם המטפלת המליצה לבדוק את הכיוון של תרופה נוגדת חרדה,

כנראה שהיא רואה ומבינה שזה התהליך הנצרך.

ואם המטופלת סומכת עליה, והולכת אליה מידי שבוע,

ומאפשרת לה להוביל אותה בנבכי נפשה,

היא כנראה יכולה גם לסמוך ולהאמין לה

שהתרופה תועיל לה בסייעתא דשמיא.

לפעמים ההתנגדות של המטופלת לתרופה נוגדת חרדה נובעת מכך

שהיא חוששת שזה מתייג אותה כ'לא נורמלית' ו'חיה על כדורים',

אז במקום לחפש רעיונות איך להימנע מזה, כדאי להסביר לה

שאחוז לא קטן מהאוכלוסיה ה'נורמלית' צורכים בתקופות מסויימות של חייהם נוגדי חרדה,

וזה מתנה גדולה מבורא העולם, שנתן בדור שלנו את החכמה לייצר דברים שכל כך עוזרים.

וכי יש הבדל בין תרופות נוגדות חרדה לבין תרופות פסיכיאטריות המיועדות למחלות נפש 'אמיתיות'.

[שרי פ.]

מה זה ה'נוירופידבק' שהזכירו כאן?

יש מישהי שמכירה מקרוב ויכולה להרחיב בנושא לכתוב דעה, המלצה?

איך זה עובד, האם יעיל?

[סירי גולדמן]

נוירופידבק זה שיטת טיפול שעובדת עם גלי המוח, היא מזהה את סגנון גלי המוח, ומנסה 'לתגמל' גלי מוח 'יעילים יותר' עבור האדם, כמו למשל גלים 'רגועים' לאדם חרדתי או גלים 'מרוכזים' לאדם רחפן, כדי לגרום למוח להעצים את השימוש בהם ולהרוויח פעילות מיטיבה יותר.

הרעיון של זה נשמע מצוין, הביצוע – ישנם מכשירים שונים ורמות מיומנות שונות, אישית לא פגשתי הרבה שהלכו להיעזר בזה כך שאין לי מידע, מבין מי שפגשתי אפשר לומר בזהירות שהיו אולי חמישים אחוז שנעזרו, אולי.

ובזהירות רבה אניח כאן עמדה שהתגבשה אצלי אישית בעקבות כמה דברים קשורים יותר ופחות – שיש מקום לראות בזה סוג של 'משחק' בגלי המוח – סוף סוף זה מניפולציה שנועדה להשפיע עליהם, ו-אני לא מוצאת את המילה המדויקת, לא רוצה לכתוב על זה 'סיכון מסוים' אבל זה הכיוון שאליו אני נוטה, במידת מה.

[ברוריה פניגשטיין]

אם מדובר בOCD. אני ממליצה ממש ממש לקבל טיפול תרופתי יחד עם טיפול רגשי.

מנסיון, הטיפול התרופתי משדרג ממש את החיים מסבל מתמשך ותחושת הישרדות לחיים טובים!
שווה ממש ממש לקחת את התרופה! חבל לסבול סתם כשיש פתרון…
אני קוראת לתרופה "תרופת פלא".
ויש את החיים שלפני התרופה ואת החיים שאחרי…

מי שרוצה, מוזמנת לפנות בפרטי לשאלות נוספות וכו…

[שיינדי אייזנבך]

סירי,

נוירופידבק לא מסוכן. לגמרי לא.

זה פשוט לא עוזר בהמון המון מקרים.

ברוב המקרים שליוויתי, זה לא עזר.

יש מקרים שזה כן עזר, ומאד.

בוודאי לא למצבים של כפייתיות, חרדתיות, וכד'.

יותר ראיתי שיפורים אצל ילדים עם היפר פעילות ובעיות התנהגות.

[תמר ת]

מכירה את השיטה מקרוב, (נוירופידבק)

היא לא מסוכנת בכלל משום כיוון.

אני דווקא מהצד הממליץ עליה…

ראיתי תוצאות מדהימות שלה

[תמר ת]

מדגישה שטופל בה מישהו עם פוסט טראומה, וזה עזר בצורה מוחשית!

[חני ברים]

שלום שרי,
קוראת פה את שאלתך ואת התגובות
חושבת שיש כאן משהו משמעותי שהתפספס..
חשוב לציין שחרדה הינה סימפטום ולא הבעיה עצמה, כלומר שורש הבעיה.
כן, כן. חרדה היא לא שם הבעיה, היא סימפטום לבעיה עמוקה יותר שנמצאת תחתיה.
ולכן טיפול תרופתי קצר מועד יכול להוות פתרון זמני לכך שהנפש תתפנה לטפל
בצורה עמוקה בשורש הבעיה.
אך לדעת שכאשר הבעיה מטופלת מהשורש, החרדה יכולה בטיפול נכון, לפנות את מקומה מאליה

הרבה הצלחה,
חני ברים- מטפלת רגשית ומדריכת הורים