בתור אישה מן השורה או מטופלת…

[רעות Reut]

הכמטופלת הייתי שמחה לראות כאן יותר ידע מקצועי,
להבין איך הנפש שלי פועלת..

וגם מקום להעלות דילמות שמלוות אותי במהלך הטיפול,
ולקבל זוויות ראיה נוספות.
בעבר נתרמתי רבות מהפורום בעיניין הנ"ל
בעיקר הבנתי שאני נורמלית…

פחות מתחברת לקטעי שירה שעולים כאן
ואני אחת שאוהבת לכתוב…

[עדיה מרים פריימן]

זה קצת קשה לכתוב ידע מקצועי, אם כשפותחים שרשור מקצועי הנהלת הקבוצה כותבת לך ״יש קההלה סגורה למטפלות בלבד- תכתבי שם…..״

אולי אם המטופלות יעלו דילמות שלהן בפורום הכללי, יתקבל באופן יותר לגיטימי שנענה לכן מתוך הידע המקצועי….

תבדקו מול הנהלת הקבוצה.

[מירי]

אם זו הבעיה –

אני מתרשמת שהשרשור הזה נפתח ביוזמת מנהלות הקבוצה

כך שאם יוחלט לייעד את הקבוצה הפתוחה גם לידע מקצועי, הבעיה תיפתר…

[רעות Reut]

אני מסכימה איתך שזאת האווריה
ובאמת בעבר כן העליתי דילמות שהיו לי
וגם ששאר המטופלות מעלות כלו יש הרבה תועלת מכך
אבל לצערי כל דיון כזה בסוף מגיע למסקנה ממטפלות שאי אפשר לנתח ולענות כי זה פורום פתוח וציבורי
אני לא מסכימה עם זה
לא חושבת שמטופלת תחליט רק על סמך מה שכתבו לה פה
ומבחינתי יש המוןןן תועלת וחבל שזה מסתיים כך, ודווקא מצד המטפלות

[רעות Reut]

אני מסכימה איתך שזאת האווריה
ובאמת בעבר כן העליתי דילמות שהיו לי
וגם ששאר המטופלות מעלות כלו יש הרבה תועלת מכך
אבל לצערי כל דיון כזה בסוף מגיע למסקנה ממטפלות שאי אפשר לנתח ולענות כי זה פורום פתוח וציבורי
אני לא מסכימה עם זה
לא חושבת שמטופלת תחליט רק על סמך מה שכתבו לה פה
ומבחינתי יש המוןןן תועלת וחבל שזה מסתיים כך, ודווקא מצד המטפלות.

ולגבי הידע המקצועי-
כמטופלת זה מאד מבאס לי לראות את ההודעות שאת מדברת עליהן,
שכותבים עליהם שזה מתאים יותר לפורום הסגור,
ולמה? כי לפעמים לדעת מה עובר על הצד השני זה מנרמל..
לא חושבת שכל דיון מקצועי מתאים לפתוח,
אבל נגיד כמו זה שנפתח על הקליניקה שהתרוקנה,
אני כן חושבת שהוא מתאים לפתוח..

[אפרת M]

ממש כך!
אבל אולי המטפלות מרגישות לא נח ואולי מבחינתם זה כמו להושיב תלמידות בהפסקה בתוך חדר מורות ולתת להם לשמוע דיונים חינוכיים…

[מירי]

* תובנות מחכימות מעולם הטיפול / יעוץ

ששוות לכל נפש.

משתפת בדוג' לתובנה יפה ששמעתי לאחרונה מהרב אהרן זילבר, ואהבתי ממש, בשביל הכיוון:

אף פעם לא להסיק מסקנות על עצמנו אחרי השעה 6 בערב. 6 בערב היא לא שעה בשעון, אלא שעה בנפש. שעה שבה אנחנו כבר פחות הגרסה המיטבית של עצמנו, ונוטים לייחס לעצמנו האשמות ולהסיק על עצמנו מסקנות, לפעמים מרחיקות לכת, ובעלות השפעה ארוכת טווח, רק בגלל שאנחנו כבר עייפים / לא מפוקסים.

זה הזמן להתייחס לעצמנו בפחות שיפוטיות, יותר הבנה, ולהשאיר את הסקת המסקנות לשעות פוריות ומפוקסות יותר.

על אותו רעיון, לד"ר עוז מרטין היתה פעם סדרה מקסימה בשם "רגע של כח", הקלטות קצרצרות של תובנות שאסף מעולם הטיפול, שאפשר לשמוע ולקחת איתנו הלאה.

* ידע מקצועי שימושי כמו: סימני זיהוי ראשוניים להתנהגויות חריגות, נורמות תגובה אצל ילדים בהתאם לגיל וכד'

בדגש על קצר, פרקטי וממוקד

באופן עקרוני, היה יכול להיות נחמד אם היה אפשר לקבל המלצות לבעלי מקצוע, אבל בשל האופי של האתר שמאפשר אנונימיות, קצת קשה להסתמך על ההמלצות שעולות כאן, ככה שבעיני פחות רלווונטי.

[שרי פ.]

יש לי חלום כזה (מאמינה שלעוד כמה..)

שיהיה קבוצה נפרדת סגורה למטופלות בלבד+מטפלות

שם יוכלו לעלות דילמות, שאלות, ספקות

מרחב פתוח לשיתופים אישיים כאלו שרק מי שנמצאת במקום הזה תוכל להבין.

מאמינה שיכול לצאת מזה תועלת רבה

כי בסופו של דבר טיפול הוא תהליך שלוקח זמן, ובדרך עולות תהיות שאלות וקונפליקטים

אך לא תמיד קל לשתף בהם

חושבת שבמה מיוחדת סגורה תוכל להביא יותר ביטחון להתייעץ ולשתף כשצריך, מקום שלא שופטים פשוט מקבלים.

כמו שכתבת רעות ממש אהבתי את הביטוי

"בעיקר הבנתי שאני נורמלית…"

מאמינה שהרבה יכולות להזדהות אחת עם השנייה..

אם יש עוד שחושבות כך אשמח לשמוע..

[מירי]

אני רק שאלה:

איך תוכלי לסנן מי באמת מטופלת ומי לא?

מטפלת את יכולה לזהות לפי תעודת מקצוע, אבל מטופלת – לא

וברגע שיכנסו לקבוצה הזו משועממים למיניהם, זה עשוי להפוך לאירוע קצת מסוכן. לא?

[מירי כ.]

אולי מי שמזדהה בשם אמיתי,

וצריכה גם לתת את שם המטפלת שלה?

[רבקי גרינוולד]

אשמח לראות פה תוכן שרלוונטי גם למטפלות וגם למטופלות.

כשמטפלות מעלות כאן דיונים שרלוונטיים רק למטפלות- זה לא רלוונטי למטופלות וגם לא לעניין ברוב הפעמים.

כשמטופלות מעלות כאן דיונים שרלוונטיים רק למטופלות- כנ"ל.

שיח סביב חיי הנפש שלנו זה דבר שרלוונטי לכולנו, אז כמו שכתבו כאן, טיפים שווים לכל נפש, יותר ידע מקצועי איך הנפש פועלת, וכו', זה הכיוון שאליו הייתי מתחברת

תודה רבה לעוסקות במלאכה

[שרי פ.]

צודקת מירי

אני גם חשבתי איך יהיה ניתן לזהות מי מטופלת באמת

לומר את שם המטפלת זה רעיון טוב, הייתי אומרת אולי לתת עוד קצת פרטים, כי רק שם… בסופו של דבר לא קשה להשיג שם של מטפלת..

וצריך גם לדעת אם אכן זו לא אחת שסיימה טיפול אלא בתהליך ממש עכשווי

ת'אמת אולי זה קצת מורכב, אך אם זה יהיה רלוונטי מצד ההנהלה מאמינה שנצליח לחשוב יותר ברצינות ובעז'ה יהיה אפשר לפתור את זה.

-רציתי גם להוסיף שתחום הנפש מאד מעניינת אותי לכן אשמח לכל ידע בנושא

ובעיקר הייתי שמחה לקרוא בהרחבה על העניין של 'קבלת הרגשות' איך צריך ונכון להכיל את הרגשות מצד אחד לתת מקום מצד שני לא להיסחף יותר מדי (לדוג' נניח מישהי כועסת עד מתי נכון יהיה לומר 'כרגע אני כועסת וזה בסדר לכעוס' מתי הזמן לשחרר אך בכל אופן להרגיש שבאמת עבר)

[שירה בר]

שרי, לשאלתך לגבי לתת יותר מקום לרגשות.

כמובן שזה תהליך, שפעמים רבות עובדים עליו בתוך טיפול, ואני פחות אוהבת לתת "מתכונים".

אך בקצרה, רק כדי לשבר את האוזן, זה סוג של "עבודה" נפשית, שלא צריך לצפות שתקרה כהרף עין רק כי "החלטת" לתת יותר מקום לרגשות.

כמובן שאין המטרה להעצים את הרגשות, ויש להפריד בין רגש להתנהגות.

כלומר, נניח לתת מקום לכעס, היא קודם כל להכיר בכך שהוא קיים, לאפשר לעצמי לחשוב ולהרגיש זאת תוך חמלה עצמית לעצמי ולרגשותי, לעבד את הרגש, לנסות להבין מאיזה מקום הוא נובע, וכו' וכו'. וזה יכול לקחת לא מעט זמן. לפעמים אפילו חודשים או שנים, ונורא תלוי בכל אחת, איך היא "בנויה" ומה היא עברה.

הכוונה היא לא לנפח את הכעס (למשל) או לאפשר לעצמי להתפרץ בכעס בכוונה, כי "הצדקתי" את הרגש בתוכי.

בד"כ כשנותנים לרגש מספיק מקום ועיבוד, במשך מספיק זמן, התוצאה צריכה להיות רגיעה בטווח הארוך, אם כי תתכן העצמה בטווח הקצר, לא כמשהו מכוון, אלא מעצם העובדה שאנחנו שמים לב לרגש ו"חופרים" בכאב. אבל אם לא היינו עושים זאת, מאוד סביר להניח שהכאב והמצוקה הנפשית היו מתגברים ממילא, ואולי אפילו יותר.

לגבי להצהיר שאני מטופלת או לתת את שם המטפלת, כמטפלת אני נרתעת מזה, כי בעיניי זה פוגע בפרטיות המטופלת.

כמובן, שאם יש מישהי שרוצה לשתף מעצמה כי היא חושבת שזה יעשה לה טוב, זה עניין אחר, אבל מאוד ייתכן שמטופלות יעדיפו אולי לספר על הטיפול שהן עוברות, אבל להשאיר את שם המטפלת כמשהו פרטי שלהן.

[MIRYAM RIVKA]

אפשר שפשוט רק מי שמסומנת בוי ירוק
תוכל להצטרף לקבוצה של מטפלות ומטופלות
ומי שלא שתצרף בבקשה מספר טלפון של המטפלת וכך יהיה אפשר לוודא שהיא באמת מי שהיא טוענת

[רעות Reut]

חושבת בקול-
למה נראה לכם שמישהי תתן את המספר של המטפלת שלה?
כאילו מה, אתן תתקשרו למטפלת לראות אם יש לה מטופלת בשם הזה?
וודאי שלא, נכון?
אז כל אחד יכול לכתוב שם של מטפלת מוכרת או שלא, ואפילו גם להמציא מספר…..

[עדיה מרים פריימן]

יקרות,

לגבי הביטחון והאמון בקבוצה-

ברור שכל אחת מאיתנו היתה רוצה לצאת מתוך נקודת מוצא שהכל אמין וכולם טובים ואינפורמציה אישית לעולם לא תשחק נגדה.

מקסים טוב,

אבל כשמדובר במרחבים דיגיטאלי- קצת לא אפשרי (באופן מלא) בעיניי.

אני מאמינה שזה המקום של כל אחת לחשוב במה לשף ועד כמה.

מה לשאול ומה לא

וכן מצד המטפלות- מה לענות, ומה להשאיר לקליניקה.

מה להעלות כנקודת חשיבה ומה כעיצה.

וודאי וודאי שטיפול טוב מותאם אישית בין מטפלת למטופלת במסגרת תהליך ולא כאן.

לצד זאת יש כאן מלא מלא ידע מקצועי שאפשר להעזר בו ולמנף אותו.

אני מאוד נהנית לכתוב ידע מקצועי בפורום ויודעת על נשים שנתרמות מזה ולעיתים גם ממשיכות להתייעץ בפרטי.

נהנית לראות גישות שונות משלי ולבדוק היכן זה פוגש אותי או מעשיר אותי.

אחרי ש׳הופניתי׳ לקהילה הסגורה, ארגיש יותר בנח לענות לשאילתות שיפתחו נשים אחרות (מהן מטפלות ומהן מטופלות) מאשר לפתוח בעצמי.

מאמינה לכולנו יש מה לתת ולקבל האחת מהשנייה ולמקסם את הפוטנציאל של הפורום המקסים הזה:)

[מירי]

בענין הידע המקצועי –

מנסיוני במקצוע שלי, שיתוף של מישהו שלא מהתחום בידע מקצועי, יכול לעבוד כשהאיש מקצוע מודע לזה שהצד השני מגיע עם אפס ידע, ומפשט את התוכן לכזה שגם מי שלא מונח בכלל יוכל להבין.

זה כולל:

* בחירת נושא ששווה לכל נפש

* כמה שיותר קצר. כשאני נחשפת למידע שהוא לא המגרש המוכר שלי, ובטח בקריאת מסך, מעייף אותי לקרוא מגילות. וחבל בשביל כל מי שטורחת ומשקיעה בשיתוף ידע מקצועי, שחלק מהקהל ידלג עליו בלי לטעום אפילו

* לשים לב שאם בחרת להשתמש במונח מקצועי, צריך להסביר אותו ולא לבנות על זה שהצד השני יבין. בהקשר הזה, זוכרת דיון ישן שהיה פה, שמורה לעברית שאלה למה במבחני חוץ, שימוש בקיצורים מסוג "מו'" או "נו'" הוא לא תקין, מה, כולם יודעים ש"נו'" = נושא. וענו לה שלה, כמורה לעברית, זה מאוד ברור, לאזרח הקטן – לא. על אותו משקל, כשאני אפגוש פה קטע שממליץ לעשות מיינדפולדנס למשל, אני אולי אתרשם עמוקות מעולם המושגים של הכותבת, אבל באופן אישי – אעצור את הקריאה ואמשיך הלאה, יען אני לא משועממת להתחיל לחפש בגוגל הסבר לכל מונח שאני לא מכירה (וסליחה אם נתתי דוג' שהיא ממש בסיסית, לכל היותר הסגרתי את מידת ההיכרות שלי עם העולם הזה 😉)

[שבי לב]

אולי אפשר לפתוח קבוצה שעולה כסף למי שנרשמת?

[רחלי]

אנסה להציג את הזווית שלי כמטפלת וכבעלת מקצוע.

צר לי שיש פה כאלו שחוות את התגובות שלנו כהתנשאות וכדו', או כמו שמישהי כתבה פה, דיונים חינוכיים בחדר מורות… והאמת שזה דימוי די מוצלח שניתן אולי להבנה, ואפשר להקבילו במידה מסוימת גם למה שקורה לעתים בדיונים בקהילה הזו, המורכבת מבעלות מקצוע וגם כאלה שאינן בעלות מקצוע.

כשילד מעלה נושא מסוים, אנחנו בוחרים איך לענות לו בהתאם לגילו/רמתו/הבנתו וכו'. ופעמים רבות נעדיף לא להכניסו לעומק הנושא, כי ברור לנו שהוא לא מסוגל להבין. ואז נבחר לענות באופן אחר שיתן מענה מסוים, גם אם המענה חלקי, וגם אם הוא לא יהיה מרוצה.

אנשי מקצוע בכל תחום מסגלים לעצמם "שפה" ייחודית למקצוע. השפה היא לא רק משהו דיאלקטי צורני, שנועד לתקשורת מילולית גרידא. מדובר בשפה שיש בה ניואנסים והבנות דקות ועמוקות, שהם מעבר למה שניתן להסביר למי שאינו מגיע מהתחום. בודאי בתחום הטיפול, שהוא לא דומה לתחום רפואת הגוף, שם יש מדדים מדויקים, ותסמינים שניתן לראות/לחוש בגוף וכדו'.

גם המשימה הזו שלקחתי על עצמי להסביר פה, היא לא קלה, ואני לא בטוחה שאצליח להעביר את המסר באופן שיובן.

זה קצת כמו "מה שרואים מפה לא רואים משם" או "מה שרואים משם לא רואים מפה", במובן הזה שהבנות עמוקות שרכשנו אחרי לימודים/התנסויות/הדרכות/התיעצויות/מטופלים רבים וכו' קשה עד בלתי אפשרי כמעט להעביר/להסביר למי שהשפה הזו פחות שגורה על פיו, ולמי שלא עוסק בתחום. ומה שיותר מטריד, שלעתים קרובות מבינים את הדברים בצורה לא נכונה ואפילו מעוותת, וחלק מהתגובות שהיו בדיונים שונים בפורום הזה נובע גם מזה. ובסופו של דבר, דיונים רבים הסתיימו בחוסר הבנה. והבעיה המורכבת יותר, שזה גרם להכפשת מטפלים ועולם הטיפול בכלל, ורב הנזק מהתועלת.

אם מה שכתבתי לעיל הוא נכון, ואם לא ברור למה מיועד הפורום הזה, ואם אין תיחום וגבולות ברורים שניתן לכפות. לפי דעתי יתכן שעדיף לסגור אותו. ואולי לפתוח מחדש קהילה, שהגבולות בה יהיו ברורים יותר.