גמילה ממוצץ- כן או לא?

[חני גלנץ]

שיניים…
עקומות.
וכן נזק חברתי תדמיתי
זה וודאי.

[א ק]

אפשר לחלוק עליך?
יש ילדים שמצצו והשיניים שלהם סרגל ואחרים עם שיניים בלאגן,

אני אישית לא הייתי מתעכבת על זה כל עוד המוצץ לא יוצא מהבית, לא עולים איתו לסמינר ולא לישיבה ועד החתונה זה בטח יעבור,
אישית, עם הילדים שלא מצצו מוצץ היה לי קשה!!! לא היה איך להרגיע אותם, והיו לי ילדים שמצצו והיה תענוג, איפשהוא בגיל 4-5 זה עבר מעצמו, אולי עם פרס קטן, לא זוכרת מאמץ מיוחד…

[ג .]

תלוי באיזה גיל הילד

עד גיל שנתיים זה די נורמלי

אח”כ אם לא גומלים זה נהיה קשה יותר

כי מתקשרים למוצץ

ויוצר בעיות כמו שחני כתבה

(מכירה הרבה ילדים שגם בגיל 5-6-7 עם מוצץ עדיין!)

[מ ל]

אתן יכולות לפרט? איזה נזק חברתי ותדמיתי זה יכול ליצור?

[צ.]

אני שאלתי בזמנו פסיכולוגית בהתפתחות הילד ואמרה לי שעד גיל חמש זה תקין ואין כל ענין לגמול מחפצים שהילד קשור אליהם כמו מוצץ או שמיכה.
רק שבאמת למוצץ יש בעיה של שיניים, דיבור לא ברור(שלפעמים משפיע גם כשאין מוצץ בפה).

[חני גלנץ]

התכוונתי זה וודאי יכול להיות,
ברור שלא כולם סובלים
אבל יש כאן סיכון משמעותי לגבי השיניים
אם הילד משתף פעולה – למה לא?
יש ילדים שמאוד קשה להם,
אבל יש ילדים שמחליקים את זה בשבוע-שבועיים של מבצע נחמד
ברור שצריך להיות עם שכל ולא לעשות את זה בתקופות רגישות
או כשאת מרגישה שהילד עוד לא בשל

[שירה אלג’ם]

מציצת מוצץ באופן קבוע אחרי גיל שנתיים שלא בזמני הרגעות או שינה. עלולה לגרור
לילד לריור מוגבר וקושי לשלוט על שרירי הפה. ילד מרייר זה ילד דחוי חברתית
ואין כאן צורך לפרט למה. כמו כן ילד שמגיע לגן עם מוצץ ברור שזה משפיע
חברתית….

[בת-חן כהן]

בלי להביע דעה לכאן ולכאן, רק מעלה עוד נקודה:

פעמים רבות כשאנחנו הורים לחוצים ממשהו מסויים, עושים ממנו “אישו”,

זה גורם לילד דריכות סביב הנושא, והיאחזות חזקה יותר.

חושבת שפיתרון טוב להרבה מהדברים, הוא שאנחנו פשוט נרפה מהם, וננסה ברוגע.

מאמינה שאם אנחנו נגיע למוצץ בגישה רגועה, שזה צורך של הילד עד שלב מסויים וזה בסדר, ואם הוא ישחרר אותו מעצמו כשירגיש בשל-מה טוב.

ואם לא נוכל לעודד אותו לשם בעדינות ולבדוק אם הוא בשל-מן הסתם זה יעזור לו להיפרד ממוצץ בצורה רגועה.

לעומת זאת, אם אצלינו בראש יעמדו איומי ה”שיניים עקומות / ריור/ דחיה חברתית”,

זה יכול לגרום לדריכות יתר סביב זה, וממילא ללחץ ולהיאחזות במשהו בטוח-שזה המוצץ..

כנ”ל לגבי גמילה שנעשית ברוגע ובשחרור, כנ”ל לפרידה מחפצי מעבר כמו ה”שמיכי” וכדו’…

[שירה אלג’ם]

זה נכון מאוד
אבל לפעמים כהורים קל לנו להגיד הזמן יעשה את שלו
כי המוצץ זמין ומרגיע
למה בגן הוא שם את המוצץ בתיק?
הוא יודע שהגננות לא יוותרו….
(כגננת בגן תקשורת -כן?. זוית מאוד מאוד מסוימת)

[רבקה קרויזר]

יש את המושג גמילה לפרקים

כלומר, לא לגמול בפעם אחת אלא חלק מהזמן,

ככה עשיתי עם המוצץ, וכרגע זה בשיאו עם הילדונת בת השנתיים+

היא יודעת שמוצץ זה רק כשהולכים לישון!

יוצא שהיא אומרת לי מידי פעם שהיא רוצה ללכת לישון סתם באמצע היום

– רק בגלל שהיא רוצה מוצץ… ואני מאפשרת לה, לפעמים מעלימה עין

אם היא תדבר עם מוצץ בפה, אני אומרת לה שאני לא מבינה מה היא אומרת והיא מוציאה

יש משהו מאוד חשוב באופן כללי עם התנהלות מול הילדים

סוג של סוגסטיה- אני יכולה לומר לדוגמא,

את רוצה להביא לי את המוצץ או שאני אקח לך?

רוצה לשים את זה במקום או שאת יכולה לבד?

(בדר”כ בוחרים באפשרות של לבד…)

מאוד משמעותי המקום של האמא,

לא בלחץ, שיהיה לך ביטחון במה שאת אומרת,

ושיהיה לך ברור שמה שאת אומרת זה מה שיהיה

ככה גם לה יהיה ברור כמו הגננת שציינה כאן

ילד יודע שבגן זה לא קיים- כי לגננת שלו זה ברור.

עוד משהו, טרם הגמילה אני שותלת מסרים על המוצץ שהוא לא נעים

וזה לא יפה וכד’, בלי שאני אומרת מה לעשות בגלל זה…

(התניות)

באיזשהו שלב נוציא את זה

ואני לא מתכננת לחכות לגיל 4 ו5

גם אצל הקודמים עשיתי ככה

צריך רק לסיים את הגמילה של החיתולים בצורה מוחלטת ולעבור הלאה.

שיהיה לכולנו בהצלחה!

[מרים סולובייציק]

לגמול ממוצץ יותר קל מלגמול מאצבע. הבן שלי נגמל ממוצץ לפני גיל שנתיים, בהתחלה הרשיתי לו רק בבית ולא ברחוב ולא בגן, אחר כך הרשיתי רק במיטה בצהריים ובלילה, אחר כך רק בלילה עד שלבסוף זה לא עניין את הילד והוא הפסיק מעצמו.

אחד הילדים (בעצם כמה אבל אני כותבת על אחד מהם) מצץ אצבע עד גיל גדול, באזור 8-10, לא זוכרת בדיוק, וזה רק לאחר הרבה ניסיונות ושהבטחתי לו שיקבל משאית מכבי אש של פליימוביל.

[מלכי הרשקוביץ]

אגב יש כבר דיון בנושא הזה תחת כותרת של גמילה מאצבע. אני מעתיקה לכם מה שכתבתי כבר שם.

בא לי להעיר הערה לא של מומחית לגמילה אלא של אמא למשפחה ברוכה כ”י.

פעם שמעתי משפט חכם שאומר

מה שילד לא יעשה בתור מבוגר אין למנוע ממנו לעשות בתור ילד.

גם אם זה לא ממש עולה בקנה אחד עם רצונותיך ושאיפתך.

ואני אסביר:

הבת שלי אהבה לרכב על אופניים עד כיתה א’ למרות שלא מקובל אצלינו בכלל שבנות רוכבות. ואז היא קלטה שזה לא מתאים. ידעתי שבע”ה היא לא תרכב לנצח.

אבל לתת לילד לעשות משהו שגם מבוגר עושה ואסור, זה צריך למנוע מגיל צעיר. סרטי מחשב, טלפונים חכמים, עישון וכד’

אני חושבת שמאצבע כדאי לגמול בגיל צעיר כי יש חשש כבד שלא יצליחו להגמל לעולם.

אבל עם מוצץ אף אחד לא מתחתן.

מנסיון של משפחה ברוכה ב”ה שרובם לקחו מוצצים. וחבל על מי שלא לקח….

אולי פעם אחת עשיתי את השטות הזו של לגמול ילד.(ואגב עד היום הוא זוכר לי איזה טיפש היה כשהסכים להחליף את המוצץ במשהו אחר שקיבל במקום). כל השאר נגמלו מתי שרצו ובאיזה גיל שרצו. כשזה בא מהם. כן הגבלתי את השימוש במוצץ מגיל הגן שיקחו רק בבית ואח”כ כשכבר גדלו עוד קצת רק בשינה. וב”ה לא נסחבו עם זה לכל מקום ובכל שעה. אבל ממש לא הפריע לי שאחד מהם נגמל בגיל 8 (זה היה כמדומני הגיל הכי מבוגר).

באמת בכמה פעמים זה הצליח במהירות גדולה כשרופא השיניים אמר/העיר להם.

בכלל כל דבר שאנחנו משחררים ולא לחוצים ממנו מסתדר הרבה יותר טוב. לחץ בנושא לא עוזר.

נקודה נוספת שלא קשורה לשאלה שנשאלה וסליחה מרופאי השיניים שקוראים את זה. במחקר הקטן שלי שמשתתפים בו מעל מנין ילדים ב”ה. אין קשר בין מוצץ ליישור שיניים. הילדים שלי לקחו את המוצץ העגול הכי פשוט עד גיל 4 לפחות במקרה הכי טוב ולחלקם יש ב”ה שיניים משורטטות כמו בתמונות של רופאי השיניים, ללא יישור שיניים כלל. רק לחלק קטן מהם היה צורך ביישור שיניים.

בכל אופן, מאחלת לך הרבה הצלחה בגידול הילדים בכל העניינים (כולל הגמילה).

עד כאן מה שרשמתי בשרשור הקודם

ואני רוצה להוסיף כאן שברוך ה’ כל הילדים שלי שלקחו מוצץ (מלבד אחד) לא ריירו, מדברים בדיבור רהוט וחתוך ישתבח שמו. (שוב מזכירה שמגיל שנתיים וחצי-שלוש כשיצאו לגן לא לקחו את המוצץ איתם בתיק ולא לקחו מוצץ מחוץ לבית. ובהמשך רק בלילה בשינה)

[מירי כ.]

-בלת”ם חלקי-

לי אמרה כמדומני קלינאית,

שילד גדול שעדיין עם מוצץ,

מתקשה להירגע בכוחות עצמו.

כי כשאנחנו מרגיעים את עצמנו בזמן כעס או סערה,

הילד רואה ומחקה.

אך כשהוא עם מוצץ- משהו בחיקוי התקשורתי חסום…

(תסלחנה לי על ציטוט לא מדויק)

[נועה יחיאל]

הילדה שלי לא נגמלה לבד,

אם לא הייתי גומלת אותה בהדרגה בגיל 5 עד היום היא הייתה עם מוצץ,

לא נראה לי שמתביישת, אמנם היא רק בגיל 6 אבל בטוחה בעצמה,

ויכולה עוד למצוץ את המוצץ של אחותה (רק שזה מגעיל אותה, כשזה נקי היא שולפת אותו)

יש פה גם עניין של גבולות, לא??

אם את בטוחה בגמילה זה לא אמור להיות כ”כ דרמתי,

וגם אם עולה להם כאב מהתהליך של הגמילה – זה בסדר,

לחבק ולהרגיע בדרכים אחרות- לתת לגל לעבור.