האם מטפלות חייבות להיות כל הזמן בלמידה?

[פריידי לינדר]

היי רותי,

אני חושבת שהנפש, היא אינסופית.

לכן הלמידה היא גם כן אינסופית.

אבל,

זה לא אומר שחייבים ללמוד שנה אחרי שנה אחרי שנה אחרי שנה.

אנחנו חייבות גם להטמיע את הלמידה בתוכנו.

לבדוק מה מתאים לנו, למה אנחנו מתחברות ולמה לא.

אבל שני,

אמרה לי המדריכה שלי,

שלמידה לא חייבת להיות קורס דו שנתי בפסיכוטראומה. או קורס שנתי במיינדפולנס ועוד ועוד.

ברור שאנחנו חייבות לזה. ואני גם שואפת לכמה מסלולי פסיכותרפיה😊

אבל אם חלק משמעותי מהלמידה זאת התפתחות הנפש שלנו, ההבנה.

למידה יכולה להיות גם קורס דרמה, אמנות, ספוקן וורד (שפיתח אותי פנימית בצורה לא רגילה. הכיר ודייק לי תמות שלא הכרתי בכלל.)

כל דבר שמרחיב לך את הלב ואת הנשמה.

זאת דעתי בנידון הנדון בכל אופן,

בהצלחה!

[ליאורה דהן]

עוד נקודה בנוסף למה שציינו

הלמידה היא יכולת שאותה צריך לפתח …. היא לא לכמה קורסים תלכי אם בכלל…

אם טוב לך ללמוד מהתבוננות בעולם ומלשמוע את האנשים – להקשיב …. ולא לשפוט. גם פה יש הרבה למידה .

מידי פעם טוב ללמוד לרענן ואפילו מה שלמדנו כבר כמה פעמים .

בהצלחה!!

[שולמית אורלנציק]

אני בעד ללמוד תקופה,

לעבוד תקופה שאז את מעבדת את החומר ומרגישה אותו בשטח

ושוב להכנס ללמידה של משהו חדש-גם מרענן אותך וגם נותן עוד כלים שמתאימים לשלב הנוכחי שלך כמטפלת.

מאוד נהניתי ממה שנכתב לגבי סוגי הלמידה, זה באמת יכול להיות כל תחום שמרחיב לך את הנפש.

[שיינדי אייזנבך]

רותי

אם הבנתי אותך נכון, את שואלת 2 שאלות:

1. האם נכון ללמוד עוד ועוד שיטות טיפול?

2. האם טוב ללמוד גישות טיפול לא בשיטה הדינמית, אלא קצרות טווח יותר?

לשאלה הראשונה קיבלת תשובות יפות.

לשאלה השנייה אנסה לענות, ומאמינה שיהיו עוד שיהיה להן מה להוסיף לך:

הגישה הדינמית ‘קידשה’ מושגים שלא מופיעות בגישות טיפול אחרות, או אולי לא מקובלות שם.

אפילו לפעמים מקובל דברים הפוכים.

זה יכול לבלבל את המטפלת המתחילה שלומדת 2 גישות הפוכות,

כאן היא שומעת ש’אסור’, וכאן היא שומעת ש’חייב’.

לא משנה מה. זה הרעיון בכללי.

אבל כשאת כבר יציבה ובטוחה ומנוסה בגישה אחת,

את כבר מסוגלת ללמוד עוד גישות, ואפילו הפוכות,

כי את פתאום מבינה שלמקרה הזה, מתאים גישה זו,

ולמקרה ההפוך, מתאים הגישה ההפוכה.

לגישה הדינמית מקום יפה ומכובד בעולם הטיפול,

ולשיטות המודרניות החדשות יש גם מקום במזרח.

יש המון מטופלים שלא מסוגלים, לא אוהבים, לא מתחברים

לחפירות הדינמיות.

הם מבקשים משהו ממוקד, קצר, ברור,

עיבדנו, הבנו, עשינו שינוי, ויאלה, מתקדמים בחיים.

זה תלוי באופי של האדם, בחינוך, בגישה שלו לחיים.

לדעתי, כל מטפלת טובה צריכה להכיר מגוון גדול של גישות ושיטות טיפול.

ככל שסל הכלים שלה גדול יותר, היא יכולה לרפא מקרים רבים ומורכבים יותר.

[שרה וינר]

מתחברת מאוד למה ששיינדי כתבה

כל מטופלת וכל מקרה מתאים סוג אחר של טיפול

אני רואה בקלניקה כאלה שמאוד מתחברות לNLP ןלדמיון מודרך

ובדיוק שבוע שעבר היתה לי מטופלת שכעשיתי לה תהליך של NLP היא אמרה לי “קשה לי להתחבר לדמיונות האלה”

אז עבדתי איתה בכלים בCBTווהיא התחברה וזה ממש עזר לה כי היא באמת אופי יותר שכלתני,

לדעתי מטפלת מקצועית היא אחת שיש לה מגוון כלים ויודעת להתאים את עצמה לכל מטופלת ולכל מקרה את הכלי המתאים

גם מה שאני רואה שהיום זה דור כזה של אין סבלנות והכלים של הטיפול הדינמי חשוב כבסיס אבל על זה להוסיף כלים עושה את הטיפול יותר יעיל ומהיר

שיהי בהצלחה לכולם

[אפרת מהרשל]

אני חושבת שטיפול נפשי מכל סוג שהוא, מקביל לטיפול פיזי.

גם רופא שלמד והתמחה במקום הכי טוב והשקיע לשם כך את מיטב כוחותיו וזמנו,

יישאר מקצועי רק אם יישאר בלמידה ויתעדכן.

דברים מתחדשים כל הזמן, גם שיטות טיפול.

חשוב שמטפלת תהיה פתוחה לשמוע עוד, להמשיך ללמוד, לרכוש כלים נוספים. ישנן היום שיטות חדשות יותר ופחות שהן תוצאה של מחקר וידע חדש.

למעשה, תהיה מטפלת שתמשיך ללמוד עוד ועוד שיטות כתוצאה מכך שהחיפוש העצמי שלה שלא בא על סיפוקו,

ותהיה המטפלת שתלמד עוד כדי להוסיף לעצמה ידע ולא כדי להשלים חסר.

אני חושבת שאין בזה כללים. אצל כל אחת זה מגיע ממקום אחר.

[אושרת ישראלי ישראלי]

זה לא ענין של חוסר סבלנות לטיפול,

זה יותר ענין של בעיה שלא מטופלת ולא עולה על הגל במהירות

מטבע הדברים גורמת לבעיות נוספות,שא”כ גם צריכות טיפול,

נקח לדוגמא נערה נושרת שבגלל מצבה לא נמצאת במסגרת לימודית

אוקיי, סימנו לטפל בה

מה עכשיו?להשלים לימודים ומבחנים לפעמים של כמה שנים,

להחזיר אותה לקשר תקין עם הוריה,שאולי בכלל כל המצב גרם לבעיות בשלום בית וגם בהם צריך לטפל עכשיו,יש היום מספיק כלים לטפולים קצרים,כל עוד לא מדובר בהפרעה נפשית מה הרעיון ללכת לטיפול ארוך?

[רבקה טייך טייך]

אושרת

למה את מתכוונת סיימנו לטפל בה?

[אושרת ישראלי ישראלי]

עלתה על דרך המלך

לא מצפה שהיא תחזור להיות בת בית יעקב עם כפתור סגור וחצאית קפלים

אבל כן רחוקה מהעולם החילוני

[רבקה טייך טייך]

מה שאת אומרת זה בעצם טיפול קצר טווח

בעצם המטרה היא שהיא תעלה על דרך המלך

הרב שטיימן אמר : אין ילד רע יש ילד שרע לו

ואני חושבת שתהליך טיפול דינמי המטרה היא למצוע את הטריגרים שגרמו לה כך להתנהג

ולטפל בהם (אני אישית מאמינה בשילוב של שטי השיטות יחד )

כי גם אם נעלה אותה לדרך המלך

יכול להיות שבהמשך החיים הטריגר יתפרץ לה בצורה אחרת כמו שרותי בן אדיבה כתבה

רק מה –

אנחנו בדור האינסטנט

ולהורים המשפחה ולמטופל עצמו אין מספיק משאבים

לחכות עד שטיפול דינמי ייתן את תוצאותיו

זה תהליך ארוך מאד וקשה נפשית הרבה יותר מגישות קצרות טווח כמו גישה קוגניטיבית התנהגותית

לעניין הדיון –

אני אישית חושבת שתמיד חשוב ללמוד

ניתן ללמוד במגוון דרכים

בין אם לקחת קורסים נוספים

בין אם לערוך ססיות נוספות

בין אפילו לקרוא מאמרים בתחום או ספרים

וגם למידה עצמית חשובה כאן

לא?

[טובה הניג]

שלום יקרות, הדיון חשוב מאד ועמוק מאד.

צריך לזכור שהקב”ה הוא בורא רפואות ועושה נפלאות

לפני מאה שנה כל הרפואות היו ארוכות ומייגעות.

אנשים היו מאושפזים חודשים רבים בסנטוריום לדלקת ראות

ושהו שבועות וחודשים במחצאות לדלקת פרקים.

היום הקב”ה ברא רפואות קצרות מהירות ומדויקות.

הגוף הוא משל לנפש.

לפני מאה שנה הביא ה’ את השיטה הדינמית

שקבעה שהנפש צריכה תהליכים. ארוכים ומייגעים.

בזמן פרוייד הלכו שלש פעמים בשבוע לפסיכולוג, במשך שלש שנים.

בעשרות שנים האחרונות הביא הקב”ה רפואות מהירות גם לנפש.

פתאום לא מדובר בתהליכים אלא בנפש בריאה שנפצעה או נפגעה וצריכה ריפוי.

וברא רפואות מהירות.

לא צריכים להיות תקועים במה שהיה מקובל לפני מאה עשרים שנה.

מחקרים רבים בארצות הברית מגלים שטיפולי קצר מועד משיגים את אותה יעילות ואפילו יותר.

אני למשל מרבה להשתמש בשיטת EMDR שהיא מחוללת נפלאות בזמן קצר ממש.

משלבת בתרפיה באומנות, בדמיון מודרך, ב NLP וב CBT

וכאשר צריך – שיחות.

ומודה לה’ שמחדש בטובו תמיד מעשה בראשית.

ובעזרת ה’ נעשה ונצליח.

[רבקה טייך טייך]

מי אמר שהנפש הייתה בריאה?

לנפש בריאה אולי מתאים טיפול קצר

אבל מאיפה הביטחון שהיא הייתה בריאה?

[מירי רוט]

כשהלמידה באה ממקום רגוע לא מתוך לחץ להספיק מהר ולדעת עוד ועוד

אלא תהליכי, כשאת חווה את הלמידה לא רק כחויה אינטלקטואלית אלא כהתפתחות אישית

אז לא רק הארגז כלים שלך נהיה עשיר

אלא את!!! את הופכת להיות איכותית יותר, רחבה יותר

לפני כמה שנים שיתפה אותי אחת שהיא הולכת ללמוד שיטה מסויימת שלמדתי אותה

ואמרה לי שהיא כבר רוצה לראות את עצמה אחרי הקורס הארוך והמורכב הזה

חשבתי אז לעצמי שאני לא רוצה אף פעם שהקורס יגמר

שהלימודים לא יסתיימו אף פעם

אני לא יעמוד בזה אם אדע שאני יודעת כבר הכל ואין לי יותר מה ללמוד…[ ברור שאין סוף..]

וכמו שכבר ציינו כאן שיש אינספור גישות

אין שיטה אחת שהיא הנכונה

גם אם הקונבציונלי והמוכר הוא הדינאמי

יש בזה הרבה חורים ואי התאמה להמון מטופלים

יש חשיבות גדולה בעצם ההכרה שישנם עוד גישות

והן לפעמים סותרות או הפוכות אבל הן יכולות להועיל מאד

כשמטפלת מכירה רק משהו אחד שהיא למדה אז היא לפעמים יכולה לזלזל או לפסול

רק כי אין לה את הידע הזה

היא תנסה להכניס את המטופלות לתבנית אותו היא מכירה והמבט מצומצם ולא מספיק מאפשר

ברור לי לגמרי שלהיות בלמידה הוא דבר מבורך ומיטיב

וגם שבסופו של דבר אפשר להתחבר לגישה שהכי מחוברת לאישיות שלי ולבחור אותה כבסיס וכל השאר ככלים וכהרחבה

[חגית ב]

דיון מקסים! מללא נקודות למחשבה.

הצןרך והמשיכה ללמוד ולהוסיף הוא כנראה בנפש ולא בתחום המקצועי…

ופה השאלה הפנימית שכל אחת צריכה לשאול את עצמה- בשביל מה אני רוצה ללמוד.

ולענות עליה בכנות הכי עמוקה.

לגבי השוואה לרפואה, אני חושבת שזו השוואה מצויינת. כי רופא אכן לומד “מלמעלה ” את כ-ל הרפואה. אך מתמקצע בתחום מסוים. אחרת הוא ‘סתם רופא’.. לא מומחה בכלום.

כך לענ”ד צריכה להיות הגישה בנפש. להכיר שיטות אך להתמקצע באחת מהן. ושהיא תהיה השיטה שבה את היית בוחרת לטפל בעצמך. את מבינה אותה ומאמינה בהצלחה שלה. (ואגב ההכרות של יתר השיטות עוזרת להבין שאין אמת אחת מוחלטת זה לא מתמטיקה)

הרב דן טיומקין היטיב להמחיש זאת. ואמר: שהברווז= החיה הכי טובה וכשרונית שיש, יודע גם לעוף גם ללכת וגם לשחות.

אבל הכל הוא עושה כמו ברווז…. “הולך כמו ברווז שוחה כמו ברווז ועף כמו ברווז….”

[שיינדי אייזנבך]

טובה, אהבתי את התגובה שלך. צודקת מאד.

מירי, כל מילה.

יכולה להוסיף, שאני נתקלת הרבה בפסיכותרפיסטיות דינמיות

שנוטות מאד לזלזל בכל סוג תרפיה אחרת שהיא לא דינמית (בלי הכללות. אבל זה קיים).

וכשהן נפגשות פעם אחת עם משהו מקרוב,

ופתאום מבינות איך זה עובד, הן כל כך מתלהבות.

‘מה שאני עושה בחודשיים, את עשית בשעתיים’.

כלומר, אשה שחושבת שהיא כל כך כל-יודעת,

פתאום מגלה שהיא לא יודעת. לא מכירה.

עולם שלם היא פספסה מתוך מרובעות מסוימת

ש’רק מה שאני למדתי, זו הגישה האמיתית’.

אני נתקלת בזה גם באבחונים האסטרולוגיים שלי.

יש נטייה למאבחנות/מטפלות מסוימות לזלזל באבחון האסטרולוגי הלא-מוכר יחסית.

‘המטפלת שלי לא מחזיקה מזה’.

היא מכירה? היא התנסתה? היא יודעת מה זה?

בדרך כלל לא.

אני רואה בזה סוג של פחד לגלות שיש עדיין דברים שאני לא מכירה,

שיטות שאני לא יודעת, ובעצם אני לא כל-יודעת.

ואני חושבת, שככל שאת לומדת יותר,

כך את פתאום מבינה שאת יודעת פחות.

ואת מתמלאת בענווה, ויודעת שלא כל התשובות בידייך,

ואז את באמת מרגישה שליחה מה’ ותו לא.

[דינה רייכמן]

כתבתן דברים חשובים ומשמעותיים.

כמטפלת דינמית אני חושבת שהגישה הדינמית כפי שהיא מובנת כיום, בפרט בגישות עכשוויות ואינטרסובייקטיביות, נותנת איזו שהיא פריזמה ותשתית שדרכה ניתן להתבונן על כל מה שקורה בחדר – בין אם זה שיחת עומק, בן אם זה יצירה בחומרים, או משחק, וכך גם כלים כדוגמת CBT לצורך העניין. הכל זה חומרים שניתן להתבונן בהם ובמשמעותם: למשל מטופל שמבקש CBT אפשר להתבונן בצורך שלו בהבניה, או אולי צורך בתוצאות מהירות, במבנה מוגדר ולא עמום, במענה קונקרטי, וכד’. גם עם זה אפשר לשהות…

בדיוק באותה מידה אפשר להסתכל על הצורך ללמוד עוד, ולהבין את זה דינמית – איזה צורך בנפש הוא מבטא? צורך בהכרה חברתית או בהישג? צורך בידע ברור כדי לדלג על עמימות ושהיה במרחבים לא מודעים? צורך בפתרונות אינסטנט וקושי להיות במקומות מתסכלים וחסרי אונים? או ביטוי לסקרנות ולהתפתחות, כפי שנכתב כאן? אחד המדדים להבחין ביניהם היא מידת המשחקיות שיש בלמידה, כמה אפשר להיות בתהליך ובמרחבי האי ידיעה (כן, כל למידת דבר חדש דורשת קודם כל להסכים להיות במרחב לא ידוע ולא ברור, מרחב של חיפוש) וכמה יש מכוונות לתוצר: לידע, לתעודה, לסימון ה”וי” ברשימת ההספקים…

[סטודיו פלפלת]

נותנת לך זווית אחרת.. לא טיפולית
אני חושבת שהשאלה הזאת היא הרבה יותר כללית ממה שהיא נראית.
האם אדם צריך להיות בלמידה? התשובה היא כן.
עמ”נ לדעת איזה דרך היא הכי טובה, כדאי לנסות הרבה.
אבל אם מצאנו משו טוב לנו אז לעצור? שאלה.
אם לעצמך אז עדיף שכן (משל שדה חיטים ) אין לזה סוף.
יש גם כמובן אפשרות לדבוק בדרך אחת ולחפש עוד למען העצמה.
והחכמה
כשמדובר במטפל שמשוחח ומרפא כל כך הרבה סוגים של אנשים
עם נפש שונה… דרוש כאן ידע של דרכים רבות. אחד מחפש קצר וממוקד.
אחד דווקא בעד תהליך עמוק ומעצים…
האם מטפל חייב ללמוד הכל.
התושבה היא לא. יכול להיות שהמטפל עצמו מתחבר לשיטה מסוימת וגם ככה רוצה
להעביר אותה. זה הקהל יעד שלו, דוגמא ממוחית להפרעות אכילה בשיטה מיוחדת…
אם זה הנישה “והשליחות שלה… אז באותו רך שתחפש ותחכים מה התחדש
בהתאם לדור ולמצב המשתנה…
זה דעתי לפחות…. מקווה שנתן לך עוד זווית

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

קוראת את התגובות ומנסה לפתוח את הראש והלב לפני שאני מגיבה בספונטניות

קודם מרגישה צורך להסתייג מההתייחסות לגישה הדינמית בחלק מהתגובות כאן.

בעיניי הטיפול הדינמי אינו חופר ובטח לא אמור להתיש ולייגע- מטרת הטיפול היא אפשור.

מתן לגיטימציה לשיח ברבדים פחות מוכרים, התבוננות, תהליך מעודד ומעצים שכולל נגיעה בחלקים מוזנחים והעמקת ההיכרות עם העצמי השלם.

גם בטיפול דינמי יש מטרות שמושגות בצד הדרך באופן עקיף וישיר כחלק מהתהליך. בגישה זו- המטופל הוא הריבון והוא היודע העיקרי, המטפל הוא כמלווה, מהדהד רגשות ומחשבות ומשקף עבורו את ההשלכות למעשיו ובחירותיו.

בשונה מרפואה- אין יחס של רופא אקטיבי ומטופל פסיבי שאינו יודע דבר מלבד המידע שהרופא מנגיש לו אודותיו.

בתרפיה השקיפות הכרחית, ההכרה של המטופל את התהליך קריטית להצלחת הטיפול.

עד כאן דברי לגבי דרך הבנתי את הגישה הדינמית.- הרגשתי חובה להרחיב בנידון (אולי מצורך או מחשש שעיקרון השיטה מתפספס פה בדיון)

ולגבי עיקר הדברים- אני מבינה שההסתייגות שלי מלמידה נוספת ורכישת כלים וגישות טמונה אולי בצורך להתבסס יותר בגישתי וכשארגיש בטוחה ומצליחה מספיק בניסיוני אוכל לרכוש כלים ממוקדים יותר.

אבל מה—

זה באמת לא מסתדר לי לוגית בראש

כי אם יש לי מכונת כביסה שעובדת היטב ואני מרוצה מהתפוקה שלה מדוע שאקנה מכונה נוספת?

אם כמטפלת אחווה סיפוק והצלחות וארגיש בטוחה לגמרי במקומי האם יתכן שעובדה זו תגרום לי להשקיע זמן משאבים וכסף בשביל למידות נוספות?

הרי בשטח לפי דבריכן נראה שאין זה צורך אלא רק רצון להתרחב ולהתעשר בידע וזאת למה? כשאנחנו משקיעות אנרגיות וסכומים לא מבוטלים זה לא מגיע משלמות זה מגיע מאיזשהו חסר ששווה להתבונן בו (באופן דינאמי או ממוקד..)

אינני מרגישה עדיין מומחית בתחום ובטח ובטח אני גם למודת כישלונות לצד הצלחות ולכן קטונתי מלהתבצר בדעתי. אבל אם כמה מכן הדגישו שלמידה יכולה להיעשות גם בהרחבת הידע בתוך התחום העכשווי שבו אני נמצאת כמו- קריאת מאמרים, הדרכה, ועיבוד התכנים באתי על סיפוקי.

תודה גדולה על התפתחות הדיון.

[סטודיו פלפלת]

@margalit10 בריינא, שומעת וקוראת אותך מנסה רגע להזיז
את הסימני קריאה ולנסות להבין למה התכוונת.
את זועקת זעקה יהודית ואמיתית, שרפואת הנפש
היא הקב”ה נקודה וכמובן שאת צודקת,
הדיון פה היה על השתדלות ארצית
ועל דרך הארץ. והדרך שבה העולם החומרי עובד.
ואיזה השתדלות חומרית נוכל לעשות ביחד
עם התפילות🙂

נרפא מכדורים איי פעם?! (והפסיק לקחת?! ומרגיש טוב!!???
אם את בכללי לא מאמינה בכדורים אז זו תיהיה שיחת חירשים.
אך נסי לשמוע את ההסבר שלי.
אני מכירה 🙂
אסביר, הנקודת הנחה שאת יוצא ממנה זה שכדורים זה לא בדיוק
עוזר זה רק ממכר, ולא פותר את הבעיה, מהשורש

יש מקרים שחייב כדורים ואף אישפוז, מקרים שיש חוסר כימי רציני, ושום
שיחה רגילה בלי עזרה כימית לאזן את המוח לא תשפיע נקודה.

הרשי לי לחלוק עלייך ולהסביר:)
ה’ רופא להכל נכון, ה’ המציא ב”ה גם את הכדורים ב”ה וגם את השיטות השונות.
אבל להגיד שתרופה לא עוזרת, זה לא נכון בבסיסו.
“וחכמה בגווים תאמין”
כמובן שעדיף אם יש צורך בכדורים, ביחד עם שיחה וטיפול מעמיק,
כדי שבינתיים החומרים שצריכים לאזן יתאזנו, ותוך כדי נעבוד על הנפש
שיש בעיה בנפש קשה, זה מהמוח, ומחסור איזון כימי מסויים,
שניתן להשלימו ע”י כדורים. כמו הזיות חריפות. שנוצרות
עקב חוסר איזון בכימיקלים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטורים. באופן ספציפי, מערכת דופמין פעילה מדי במוח קשורה לעתים קרובות להזיות ותסמינים פסיכוטיים.

תרופות אנטי פסיכוטיות פועלות על ידי חסימת קולטני דופמין במוח. על ידי כך, הם עוזרים לווסת את פעילות הדופמין, ומפחיתים את השפעותיו המוגזמות. זה יכול לעזור להקל על הזיות ותסמינים פסיכוטיים אחרים.

יתר על כן, תרופות אנטי פסיכוטיות מקיימות אינטראקציה עם נוירוטרנסמיטורים אחרים במוח, כגון סרוטונין וגלוטמט, המעורבים בוויסות מצב הרוח ובתפקוד קוגניטיבי. על ידי אפנון פעילותם של נוירוטרנסמיטורים אלו, תרופות אנטי פסיכוטיות מסייעות לייצב את התפקוד הכולל של המוח.

במילים פשוטות יותר, תרופות אנטי פסיכוטיות בעצם עוזרות לאזן מחדש את הפעילות הכימית במוח, במיוחד דופמין, המעורב בהזיות ובפסיכוזה. על ידי חסימת ההשפעות של עודף דופמין, תרופות אלו יכולות להפחית הזיות ולהביא למצב נפשי יציב ומאוזן יותר.

נראה לי אני עושה הסבה חחחחחחחחח זה מעניין ממש

ממליצה לקרוא מחקרים בנושא:) ויש של יהודים גם.

[מירי רוט]

בריינא

באמת דיון חשוב , לא הייתי קוראת לו עמוק…. סה”כ דיון

לכל אחת יש דעה אחרת

ותפיסות אחרות

והבנה אחרת

אז מה

למה להתקיף? למה להשפיל?

את יכולה להביא את מה שאת חושבת

אנחנו לא חייבות להסכים איתך בכלל וזה בסדר

למשל התפיסה שלך לגבי כדורים – זו דעתך

זה לא אומר שזאת האמת

ובכלל מישהי יכולה לאמר איפה האמת??

גם בתורה יש 70 פנים

זה ממש צורם לי שדיון פורה הופך לדיון פוגעני ורגשי חסר תועלת