ילדה בת שנתיים שנעלבת כל פעם שאומרים לה “לא”

[נ. וינברג]

מוכר… מתאים לגיל ולמגדר… 🙂

אני לבת שלי אומרת לא ומחבקת תוך כדי

ככה המסר ברור:

אמא לא מרשה, אבל הכי אוהבת אותך…

[דינה יודלביץ]

גיל שנתיים הנורא 🙂

מעתיקה עצה ממדריך של כללית

אצלי לא תמיד יש לי רעיון לשתי אופציות אחרות שאני כן מרשה ובכל מקרה לא מצליחה ככ בין הצרחות והבעיטות להשחיל את ההצעות שלי

אם הפעוט מתעקש על משהו שלא מתאים, תאמרו “לא”, אבל במקביל יש לתת לו שתי אפשרויות אחרות לבחירה. “אתה לא יכול לעלות לבד על הסולם הזה, אבל אתה יכול לעלות כשאימא מחזיקה אותך, או שאתה יכול לטפס על הסולם השני בעצמך. מה אתה בוחר?”

[זלדה בוים בוים]

זה הגיל, וגם אצל הבנים אותו דבר…

רק שאצלם זה נמשך ליותר זמן בד”כ…

לא באמת נראה לי שכל העצות האלה עוזרות לילדים בגיל הזה,

את הילדים שלי לא מענין אופציה אחרת ולא שום דבר…

לפעמים הם בוכים כשאמרו להם לא, גם בלי קשר לסיטואציה, אלא כי שמעו את המילה “לא”

(לדוג: אמרתי לא לילד אחר, למרות שהיא לא שאלה שום דבר… אמרתי שאני לא נחה עכשיו, והיא יכולה לבוא…)

יש גם דברים כאלה…

ותהני מהבובה שלך… זה חלק מהגידול שלהם…

[אני עם הבן שלי בן 3 נבהלתי מההתנהגות שלו, עד שראיתי שזה קורה גם אצל חברים]

אז טוב שפתחת פה את הנושא, שתדעי שזה לא בעיה באף אחד, אלא חלק מהגיל…

המון הצלחה!!!

לא אמרתי שזה קל, אבל ברגע שאת יודעת שזה לא את (לא קשור לכשיורים שלך!) ולא היא (לא קשור לחינוך ולאופי), זה קצת עוזר לנשום בתוך הקושי…

[מירי]

אמרו פה כמעט הכל…

רק מוסיפה –

ככל שאנחנו יותר בטוחים ב”לא”, ושומרים על רוגע, הילדים לומדים מהר יותר להתמודד עם זה, והדרמות הולכות ומתמעטות (מניסיון עם בחורה עקשנית במיוחד, ועם האחיות שלה שהן יותר סטנדרטיות…)

[דינה רייכמן]

השאלה היתה “מה לעשות”? כי באמת כשילדה בוכה ולא נרגעת, זה שם אותנו, ההורים, במקום של תסכול וחוסר אונים. אנו כהורים, תופסים את תפקידנו לספק ולהיטיב, וכשהילדה ממורמרת ומתוסכלת ולא נרגעת, זה מעמיד אותנו במקום מאוד לא פשוט, שקשה מאוד להיות בו, ולכן זה מרגיש שמהר מהר צריך לעשות משהו כדי לשנות את המצב ולהסיר את התסכול הזה, וכמה שיותר מהר….

עם זאת, הייתי מציעה לשאול אחרת: איך להיות? איך כן להיות נוכחת עם התסכול, קודם כל עם התסכול שלי, כהורה, וגם ובעיקר עם התסכול של הילד… שהוא כל כך רצה עכשיו משהו, וממש לא פשוט לו שאמרו לו “לא”… עם הצער שלו…

הילד לומד עכשיו את עובדות החיים, את זה שלפעמים המציאות מאכזבת ומתסכלת ולא תמיד מספקת, וזה לא פשוט לו…

וזה לא פשוט לנו לראות שלא פשוט לו. לא פשוט לנו להשאיר את התסכול ככה, בלי לשנות, בלי ליפות, בלי לטשטש…

אז נכון, חשוב הבטחון הפנימי השקט שלנו שזה נכון שיהיה פה תסכול (כמובן לפי המקרה) אבל עוד יותר חשוב הבטחון שאפשר להיות עם תסכול, ביחד.

לא הייתי מציעה להתעלם, כי אז זה להתנתק ממנו ולהשאיר אותו לבד עם התסכול. חבוק נראה לי בחירה מצוינת – לחבק ולהיות איתו, יחד, עם התסכול שלו ושלנו.

ואם צריך להגיד משהו, אז אולי משהו שישקף את החוויה: כמה זה לא פשוט שאת כל כך רוצה משהו, ואי אפשר…

ולאפשר לה לבכות ולהתאבל בזרועות אם מנחמות.

[שיינדי אייזנבך]

אני רוצה להוסיף עוד נקודת מבט:

כאמא יהודייה, אני מחנכת את ילדיי לומר לעצמם ‘לא’.

חלק מחיי היהודי הוא ה’לא’.

אנחנו לא אוכלים מה שאנו רוצים, ולא מתי שאנו רוצים, ולא איך שאנו רוצים,

אומרים לעצמנו לא בנושאי לבוש, שפה, התנהגות, חברה.

ה’לא’ מלווה אותנו על כל צעד ושעל.

ובגיל שנתיים מתחילים לחוות את זה. וזה לא נעים. ולפעמים ממש קשה.

אבל זה טוב.

כשהילדה שלי מתנגדת או נעלבת מה’לא’ שלי,

זה בסדר, כי לא נעים לה, אבל זה גם בסדר לי, כי זה התפקיד שלי.

כרגע היא לומדת שבעולם הזה יש הרבה ‘לא’, ולמרות שזה לא נעים תמיד,

אנחנו מתכופפים לזה ומצייתים.

אם אני שלמה עם זה בלב שלי, ואני תופסת את זה כתפקיד אימהי ללמד אותה שיש גם ‘לא’,

היא קולטת את זה עם הזמן ומתיישרת עם זה.

אין לה כבר צורך ‘להיעלב’, כי זה לא עושה עלי רושם.

היא פשוט מפנימה שזה חלק ממשחק החיים.

[אחוה]

גם לנו לא נעים לקבל סירובים

אז קל וחומר לילדה שתלויה בנו

אני מציעה פשוט להגיד לה ולהסכים איתה

שנכון זה מעליב לפעמים כשאמא אומרת לא

וגם להיות אמפתיים לכאב שלה

אבל לא לוותר על הגבול שהצבנו

לדוג’ היא רצתה שלרדת לגינה

ולך זה לא מתאים או מסתדר

אז אחרי הלא שאמרת

לומר לה

‘נכון X זה לא נעים שאמרתי שלא הולכים לגינה

את צודקת זה בהחלט מאכזב’

גם רצוי שתשיימי לה את הרגש הנכון

כי לא תמיד עלבון זה הרגש שהיא חווה

כי על סוכריה היא יותר מצטערת מאשר נעלבת

אז אומרים במצב כזה

‘אויש כמה זה מצער שרצית סוכריה ואמא לא מרשה-את צודקת זה לא נעים’

ואת יכולה בהחלט וחשוב לחבק אותה בזמן הזה

כמובן אם זה מתאים לה

בהצלחה

[לאה נעים]

אני חושבת שחשוב מאוד להראות לילד שיש הרבה דברים שמותר, לדוגמא בשבת, אחרי שאומרים לו ‘אסור לשחק במשחק שעושה מנגינות’ להגיד ‘תראה בכמה משחקים מותר לשחק בשבת’ ולהביא לפניו ולפרט לו.
וכדאי להמעיט ב’לא’ מה שלא עקרוני, אז הילד יקבל יותר את ה’לא’.