מטפלת אמורה להיות חברה?

[יעל וילמוט]

יש הבדל בין לדבר בגובה העיניים לבין להיות חברה.

תסבירי יותר את השאלה, כי אם את מתכוונת שמטפלת צריכה לדבר במילים מפוצצות אז התשובה היא לא, אבל להתנהג כמו חברה גם לא.

[משתמש לא ידוע]

את צריכה להרגיש איתה בנוח ופתוחה לכל עניין ודבר

[בת-חן כהן]

שאלה טובה.

הרבה פעמים מנסים להבין מטפלת-כמו מה זה?

כמו חברה? לא

כמו מורה? לא

כמו אמא…? גם לא…

זה עמדה שלא קיימת בעולם שבחוץ.

השאלה שלך קצת כללית, חשוב להבין על מה מדובר.

שיח עם מטפלת צריך להיות כזה בגובה עיניים שמאפשר למטופלת לדבר באופן חופשי בלי לחשוש מהסתייגויות או ביקורת.

מצד שני, חשוב לוודא שהסטינג-הגבולות בטיפול נשמרים כדי להגן על המטופלת. כך שטיפול הוא לא משהו חברתי, הוא הרבה מעבר.

בהצלחה.

[מירי רוט]

ישנם 3 סוגי מערכות יחסים:

1. אני הבוגר ויש מתחתי ילד

2. אני הילד ויש מעלי בוגר אחראי

3. שווה בין שווים. כלומר מעמד שוויוני.

מערכת יחסים בין מטפלת למטופלת היא סוג 2

שהמטפלת היא האחראי הבוגר

היא אחראית על הגבולות

היא אחראית על הסטינג הטיפולי

המטופלת יכולה להרפות מאחריות ולהתמסר לטיפול , לפינוק של שעת איכות לנפש

היא במרכז, כל הפוקוס עליה ועל הרגשות שלה

מותר לה לאמר הכל, היא לא צריכה להגן על המטפלת , היא יכולה להיות ללא הגנות

ולחוות תחושות ורגשות שאולי אין אותם כל כך בחיים שבחוץ

אם כמובן מתפתחת דינאמיקה מיטיבה ביניהם.

זה בכל אופן השאיפה והאידיאל. ויש דבר כזה.

[שיינדי פשקוס]

אהבתי מאד את הסדר שעשית

[בת-חן כהן]

מירי,
ממש מסכימה ומתחברת למה שכתבת.
לא ראיתי קודם את החלוקה הזו.
אם יש לך חומר על זה, אשמח שתשלחי לי.
תודה.

[מירי רוט]

זה חלק מחומר אישי שאני מעבירה בסדנאות

[טובה הניג]

חוששת שמעמד של ‘אני הילד ויש מעלי מבוגר אחראי’ משדר התנשאות ומבט מלמטה למעלה.

קל וחומר בסיטואציות שמגיעות רבניות או נשים מבוגרות וזקנות, מלשון: ‘זה קנה חכמה’.

מטופלת היא לקוח במעמד חברה. לקוחה היא לא ילד. היא באה לקבל שירות. היא באה לקנות משהו שאולי לי יש.

והקשר בחדר הוא של כן של חברות אלא שהוא מהסוג לפי הגדרת הרמב”ם – חבר תועלת וחבר ביטחון {חד צדדי- מוגבל לשהות בקליניקה.}

הרמב”ם בפירושו על המשנה במסכת אבות {פרק א’ משנה ו’} מחלק את החברים לשלושה סוגים:

“החברים שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת וחבר מעלה… –

חבר התועלת הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו {חברות להשגת דבר מה,

שותפות. כאשר תסתיים השותפות בטל הקשר}.

…חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון: …חבר ההנאה, הרי הוא כחברות ….

…חבר הביטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו… ויגלה לו כל ענייניו, הנאה מהם

והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו.

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאוות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד

להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות

הרב לתלמיד והתלמיד לרב”.

[ציפי פייבלזון]

אני חושבת שזה ההבל בין יעוץ לטיפול.

ביעוץ- מגיעים גם כך מעמדה מייעצת ויודעת, אז אבוי אם נרגיש מעל.

אבל בטיפול- זה עולם אחר לגמרי!

אנחנו בכלל לא בעמדה של יודעת יותר ממנה או משהו כזה.

זה כמו שמירי אמרה- אנחנו המבוגר האחראי,

כן, אנחנו אחראיות על הקשר ועל מה שקורה, אנחנו במקום שמכיל את המטופל ומאפשר לו לשחרר אחריות, שכל והגנות. לחזור להיות במקום של הילד שמרגיש וחווה, וכך גם לרפא חוויות.

זה פשוט שתי תחומים שונים, שיש בהם מן הדומה, לכן מתבלבלים ביניהם….

[שרה וינגרטן גולדהירש]

תמר שלום,

מטפלת טובה אמורה להשלים למטופלת דמות אם האופן זמני עד שהמטופלת תוכל למצוא אותה בתוך עצמה. במהלך הטיפול המטפלת פוגשת פעמים רבות גם את עצמה בהתאם לתכנים שהביאה המטופלת.

כתוצאמ מכך פעמים רבות המטופלת עושה ” השלכה” על המטפלת. מצב זה עלול לגרום לטשטוש הגבולות ביניהן.

המטפלת אמורה לשמור על גבולות בטיפול, ומקרים כאלו הם הזדמנות טובה לבדוק עם המטופלת איפה זה קורה לה גם מחוץ לחדר הטיפולים, בעולם האמנתי.

[בת-חן כהן]

טובה, מתייחסת למה שכתבת.
העמדה של מבוגר אחראי-
הכוונה בתפיסת המטופלת מצד זה שיכולה ’’להניח’’ עליה תכנים, רגשות, השלכות,
וגם בתפיסת המטפלת-שמתפקידה ובאחריותה ’’להחזיק’’ את המטופלת ככל הנדרש.
הכוונה כאן לא היתה מעמדה של התנשאות.
כדי משטופלת תביא את עצמה ותעבור תהליך טוב ומשמעותי בחדר הטיפול, היא צריכה
ליצור עם המטפלת קשר שהוא לא הדדי, אלא בתחושה שהמטפלת נמצאת שם בשבילה,
מחזיקה אותה (ולא להיפך, ואם קורה הפוך-אומר דרשני!).
מצב שמאפשר לחזור לשלב ינקותי יותר, כשהמטפלת היא מעין דמות אם שנמצאת שם
בשביל לספק צרכים.
ומהפן השירותי שציינת, (אם אפשר לדמות יחסי טיפול ליחסים של נותן שירות ולקוח)
דווקא מהמקום שהמטפלת נותנת שרות, לכן מחוייבת לתת את כל כולה למטופלת. ולא
ממקום מתנשא.

[ציפי פישמן גרפולוגית מוסמכת]

שרה אני מסכימה עם מה שכתבת.

שמירת הגבולות חשובה מאד למטופל, אהבתי את תגובתך, היא מאד נכונה ומדויקת.

אני נתקלת בחשיבות הגבולות גם באבחונים הגרפולוגיים.

[עמליה]

אולי מטופלת היא סוג של “תלמידה” שבאה ללמוד על עצמה ועל כוחות הנפש שלה,

ואיך להוציא אותם מן הכח אל הפועל,

לפעמים אפשר ללמוד כל כך הרבה חכמה ממטופלת,

לפי דעתי אין כאן מישהי מעל או משהי מתחת, ולנשמה שלנו אין גיל….

זה כמו סוג של הדרכה ולווי להגיע אל העולם הפנימי העשיר שלה

וכמה פעמים מטפלת יכולה להרגיש : ענווה, מול עוצמות שמתגלות בקליניקה?

[שיינדי אייזנבך]

אני מתייחסת למטופלת כאל תלמידה.

כמו שעמליה אומרת.

אנחנו לא חברות, כי חברות זה שיתוף הדדי שווה ערך.

אנחנו לא אם-ילד, אם כי לפעמים מנסים לשחזר חלקים צרים מהקשר הזה.

אנחנו כן מורה-תלמיד,

כשהתלמידה לומדת את החיים בצורה חדשה,

ואני, כמורה שנמצאת מחוץ לבור שלה

מנחה אותה איך בדיוק למצוא את הדרך החוצה מהבור.

[תמר 🙂]

וואו! תודה על התגובות שלכם!
שיינדי, התשובה שלך ממש שונה מכולם..

אתם מסכימות עם שיינדי?

כי אני קצת חולקת..

[מרים ש]

האמת היא שקצת קשה לי להתחבר להסבר של מורה ותלמידה.

בתור מטפלת,

אני לא מלמדת את המטופלת מה לחשוב ואיך להתנהל, אלא

אנחנו יחד חוקרות ולומדות את הנפש שלה,

מתוך הרבה כבוד וזהירות.

התפקיד של המטפלת הוא

לאפשר מרחב בטוח ומוגן למטופלת

בו תוכל להביא את עצמה כמו שהיא,

להחזיק את כל החלקים,

וללוות ממקום יציב ומאפשר,

לשקף ולסייע בהתבוננות ממקום נקי יותר.

[c .]

ההסבר שלך יכול מאד ללכת ביחד עם מה ששיינדי כתבה על מורה ותלמידה, לא?

המקום של המטפלת יכול להיות כמו מורה

זה לא סותר את חקירת הנפש, את המרחב המוגן והבטוח בו המטופלת יכולה להביא את עצמה, וכו’

בסופו של דבר, המטופלת חייבת לעשות עבודה עם עצמה,

ואת זו שמנחה אותה…

זה לא הולך ביחד, ליווי והכלה, עם למידה??….

[מרים ש]

למורה בעיני יש משמעות של סמכות , כבוד אליו על עצם

מיקומו הגבוה יותר בהיררכיה.

והעברת ידע.

לא נראה לי שמטופלת אמורה להרגיש כך

מול מטפלת.

אבל מתחברת למה שבת-חן כתבה,

שזה תלוי מאד באיזו גישה ,טיפול, אימון, פסיכולוג…וכו’ וכו’

[בת-חן כהן]

אני חושבת שנאמור כאן כל מיני דעות,
כיוון שפשוט ענו כאן כל מיני מטפלות / מטופלות מכל מיני תחומי טיפול.
אין בזה נכון ולא נכון, זה כל אחת התפיסה שלה.

מעניין לבדוק את זה פעם.
מה התפיסה של יחסי מטפל-מטופל בכל אחד מסוגי הטיפולים.
ואיך כשמישהי רוצה ללכת לטיפול, איזה סוג מטפלת היא מחפשת.
צעירה או מבוגרת,
רכה ואימהית או סמכותית,
נותנת עצות מעצמה או נותנת למטופלת למצוא אותם בתוכה
ועוד ועוד..

וחושבת שזה יכול להיות מרתק להשוות את סוג המטפלת שבחרנו לסוג האימהות
שחווינו…

[רחלי]

מדובר במשולש שיש בו: מטפל-מטופל-והדיאדה הטיפולית, כשאפשר לומר שיש בחדר שניים בשביל אחד.

ואולי “ליווי” זו הגדרה מתאימה, כי המטפל מלווה את המטופל בתהליך שהוא עושה.

יחד עם זה יש פה גם היררכיה.

[שיינדי אייזנבך]

כשאני אומרת קשר מורה-תלמיד,

אני לא מתכוונת לקשר של מורה-תלמידה בסמינר,

אלא כמו שאומרים בעולם הריפוי האלטרנטיבי –

שכל אדם צריך ‘מורה’, במובן של ‘מדריך’.

ברפואה הסינית, לדוגמה, מקובל, שכל אדם מקושר ל’מורה’,

(כלומר, מומחה ברפואה סינית)

והוא מדריך אותו, מלווה אותו, עובר איתו את החיים,

ומנחה אותו כיצד לשמור על הבריאות שלו.

חוקר איתו את משברי חייו, חוויות העבר וההווה,

וכל זה, על מנת לשמור שיהיה בריא.

מה שמעניין,

שכל עוד האדם בריא, ה’מורה’ מקבל משכורת ממנו.

אם האדם חולה במחלה קשה, ה’מורה’ נכשל (!!)

והוא מפסיק לקבל משכורת מהאדם.

כי אם אדם עושה עבודה רגשית נכונה ומדויקת,

פלוס תזונה ואורח חיים מדויק,

לכאורה הגוף שלו אמור להגיב ולהיות בריא וחיוני.

עד כאן הסינים.

וזה אני תמיד אומרת לתלמידות שלי:

מטפלת רגשית היא בעצם ‘מורה לחיים’.

ומורה לחיים זה משהו הרבה יותר קרוב מחברה.

[טליה עטרה]

הי בקשר לשאלתך בין מטפלת למטופל מורה לתלמיד אז ככה ,צריך

שיהיה קשר מכיל ומבין ומתחשב אך עם כל הראת פנים שצריך לתת לצד השני .מרווח הפרדה כדי לא לאבד את המקצעיות ושלא יבצר חלילה ב לבול. 🙂 ומעורבות רגשית גדולה שמפריעה להתמודדות של המטופל כדי שלא יפתח קשר תלותי

[מרים סולובייציק]

אולי כמו מישיב בישיבה, אברך נשוי שבאים אליו בחורים לשאול מה שקשה להם בלימוד במהלך הסדר. הוא נותן להם מידע שחסר להם גם מטפלת נותנת למטופלת מידע שחסר לה, גם מידע רגשי הוא מידע, היא מנרמלת לה חוויות שנראות למטופלת לא נורמליות, (יש הבדל בין מישיב למטפלת שלמישיב לא באים לספר דברים מתוך הנפש.)