מי את, מטפלת?

[רעות Reut]

עדיין לא גיבשתי דעה שלימה על זה
צריכה עוד לחשוב

אבל כשהמטפלת שלי אמרה לי שהיא גם התמודדה עם דיכאון בעבר,
הרגשתי שסוף סוף מישהו באמת מבין אותי, שהיא באמת מבינה מה עובר עלי

זה עשה לי טוב לדעת שהיא הייתה במקום הזה

לגבי השאר-
עדיין חושבת..

[מירי]

רוצה ללמוד טיפול, וחושבת שאין כמו לימוד שמעביר את המטפל תהליך. מטפלת שעברה תהליך, תוכל לעזור למטופלות ממקום בריא יותר, ישר יותר ומרגיש יותר. מטפלת שלא עברה תהליך, תוכל לומר דברים מהמח, מהספר, אך לא עם הבנה אמיתית, ולא מהלב.

[מרים סולובייציק]

כל מטפלת צריכה להיות גם מטופלת, ולקבל הדרכות.

אבל המטופלות שלה לא צריכות להיות בעניינים ולא צריכות לדעת מזה.

ההבנה שלה, וכל הדברים הטובים שהיא מקבלת מהמטפלת שלה,

צריכים להיות ברקע ולא בפרונט, כלומר, כשהיא מטפלת במישהי,

זה צריך להיות הזמן של המטופלת ואין מקום לסיפורים אישיים של המטפלת,

וגם לא להערות אודות כך שגם היא עושה כברת דרך בטיפול.

כלומר, כאשר את מטפלת במישהי, הזמן הוא שלה ולא שלך!

ואין מקום לשיתוף שלך, אולי במשפט “אני יודעת על מה את מדברת”. וכדו’.

[שירה שירים]

אני חושבת שאין אדם שלא צריך לעבור טיפול נפשי.

לפעמים על דברים מאד משמעותיים ולפעמים על דברים קצת פחות משמעותיים,

אבל לכולנו יש על מה לעבוד ודרך לעבור.

בעייני, מטפלת שלמדה טיפול וזה עבר עליה כמו מתמטיקה, משהו חסר מן הספר.

לא מצליחה להבין איך אפשר ללמוד על עומקה של הנפש ושזה לא יעורר אצל הלומדת חוויות אישיות וטיפול עצמי עמוק.

אני לא אומרת שכל מטפלת צריכה לעבור את שלל סוגי מצוקות הנפש של מטופליה,

אבל בפרוש אני מצפה מבן אדם שכל כך מבין את עומק הנפש ואת הצורך כן לפתוח ולא להדחיק- שיעביר את עצמו גם במסע הזה.

[שולמית אורלנציק]

מטפלת צריכה להכיר מקרוב -כאב, לאו דווקא אותו כאב בדיוק שיש למטופלת

לדוג’ כמו שהזכירו פה-דיכאון-התחושה הזו של -להיות בבור

אם מטפלת לא חוותה את התחושה הזו במצבים שונים בחייה- כמו בשידוכים של ילדיה

או בקטע כלכלי-להכיר מה זה לא לרצות לקום בבוקר, לאבד את שמחת החיים וכו’

בלי לטעום את התחושה הזו-היא יכולה להיות מטפלת טובה, אבל לעניות דעתי משהו יהיה חסר שם.

מטופלות שלי מספרות לי על מטפלות שעזבו בגלל הסיבה הזו

הן הרגישו שהמטפלת אי שם באולימפוס, ולא מחוברת למה שהן כמטופלות, מרגישות.

[חיה חיה]

אני לא חושבת שהמטפלת אמורה לעבור באותם צמתים שאני עוברת.

כן חושבת (מניסיון שלילי בעבר) שאם יש נושא שהמטופלת לא עיבדה אותו ולא מודעת אליו הוא בוודאי ישפיע על אופן התקשורת, התגובות או ההתנהלות מול מטופלים שנוגעים לה במקום הזה.

ואני ממש חושבת שאין כזה דבר מיכל ריק ומטפלת מביאה לטיפול את האמונות, האופי ואת כל המכלול שהיא.

ולכן, דבר ראשון והכרחי עוד לפני תהליך זה שהיא תהיה מודעת לנקודות התורפה שלה, באופן הזה, גם אם היא עדיין לא עיבדה אותם יש יותר סיכוי שתנטרל אותם מול מטופלים. אחרי השלב ההכרחי הזה אני חושבת שבלי עיבוד נכון יהיה קשה לה מאוד לנטרל באופן שוטף את ההשפעות עליה ויהיו אי אילו כשלים מול מטופלים במידה כזו או אחרת ולכן מומלץ שתעבד את העניין הזה.

ובאופן כללי, מטפלת שעברה תהליך, שהיא מעובדת, מודעת, היא כלי חזק יותר להכיל ולהחזיק את הטיפול והמטופלת.

[ה]

כל חומר שרוצים ללמד צריך להבין אותו לעומק,

ולא רק להבין אלא לחיות,

כולכן יכולות להזכר במורה שהיתה מדקלמת את החומר מתוך הספר (גם אם היא יודעת את הספר ישר והפוך), תכלס כמה למדו ממנה – אפס מאופס.

לעומת מורה שבאה ומדברת מתוך חיבור עמוק, אהבת המקצוע, מורה כזו לא רק שהיא יודעת את החומר היטב, היא גם מצליחה לחבר את הבנות אליו.

מטפלת שלא חווה את הדברים לעומק, שלא עשתה עם זה משהו אישי, אין לה מה לעזור לאחרות, במיוחד בנושאים האלו שצריך הרבה הבנת הרגשות – זה לא יעבוד,

יותר מכך, מטפלת שלא עשתה עם עצמה עבודה – היא נותנת הדרכה שהיא לא חוותה מה זה דורש בפועל, כמה כוחות נפש, היא לא באמת יכולה להבין את מה שעובר על המטופלת,

בעיני זה מקביל למורה שתלמד את הנוסחא לפתור תרגילים בחשבון בלי שהיא פתרה תרגיל אחד בחייה…

הייתי אצל מטפלת בגלל דמות פוגענית, היא סיפרה לי שגם היא התמודדה ומתמודדת עם זה, בפועל היא לא עשתה עבודה אמיתית וכל הזמן שמעתי ממה כמה הדמות הזו מטריפה אותה, היא מתפוצצת ממנה, חייבת להרגע, ולא הצלחתי להבין- אם היא מתקשה להתמדד עם זה איך היא חושבת לעזור לי? הגעתי אליה כי אני לא מעוניינת לחיות כל היום בעצבים ובתסכולים, רציתי חיים רגועים.

כמובן שהטיפול אצלה לא עזר , רק הזיק מאוד!

[חני שידלובסקי]

טיפול = קשר.
המטפלת היא הכלי שדרכו עובר התהליך הטיפולי.
לדעתי, אמנם מטפלת לא חייבת לעבור את כל סוגי ההתמודדויות והניסיונות בעולם,
אבל עצם העובדה שהיא בתהליך ועושה עבודה עם עצמה, גם אם היא לא תשתף את
המטופלות (מסכימה עם הדעה שהבמה היא של המטופלת ולא של המטפלת), זה יהיה נוכח
בטיפול ומשפיע עליו.

[שיינדי אייזנבך]

אני חושבת שהשאלה של מירי היא סופר מקצועית וחשובה,

אבל לא הבנתם אותה בצורה מדויקת כפי שמירי רצתה להציג:

השאלה של מירי, אם הבנתי אותה נכון, היא לא –

האם מטפלת שלא חוותה כאב או קושי, יכולה להבין ולטפל בכאב ובקושי,

אלא –

האם מטפלת שלא עובדת על המידות שלה,

שלא עושה עבודה עם עצמה,

שלא מתקדמת רגשית, מנטלית, התנהגותית,

נניח שהיא קטנונית, נוטרת, נפגעת מכל אחד או מכל דבר,

מקטינה ראש, חיה במרירות, בחוסר הכרת הטוב לה’,

או עוד דוגמאות כאלה,

האם היא תצליח לרפא אנשים אחרים?

האם תצליח להוציא אשה ממקום מריר למקום שמח?

האם תצליח להעביר אותה תהליך מבריא, כדי שהיא תגיע למקום נקי, יציב, בריא?

התשובה היא: לא.

אדם לא יכול להביא אדם אחר למקום יותר גבוה ממה שהוא נמצא.

זה רעיון רוחני מאד ידוע, עם הרבה מקורות בחז”ל

ש’משפיע יכול להשפיע עד גבול עמידתו, השגתו’.

אם אשה לא יצאה ממקום קטנוני, לעולם היא לא תצליח להביא מישהי אחרת למקום בריא יותר.

אז לדעתי, מטפלת צריכה לא רק לעבור טיפול בעצמה,

אלא ממש לעבוד על מידותיה, ברציפות, באינטנסיביות, באקטיביות.

[חיה חיה]

אני חושבת שלא מדובר פה רק על עבודת המידות אלא גם עיבוד טראומות, צרכים וחסכים רגשיים וכד’

[ה]

את צודקת,

אבל שימי לב שלקחת את הטיפול לצד הרוחני,

יש גם מטפלים גויים, חילוניים,

מדברים על טיפול רגשי לאו דווקא רוחני,

למרות שהרגש בהחלט מושפע מהנפש ומהקשר לאלוקים.

[אפרת שטרן]

בתור מטופלת מנוסה.

קל לראות נושאים שהמטפלת שלך לא מעובדת איתם.

אני לא חושבת שיש למטפלת דרך לוודא בתחילת תהליך שהיא לא באותם בורות של המטופלת כי הן עדיין לא יודעות מהן הבורות של המטופלת.

אבל כשהיא מגלה אותם אם הם קיימים במשך הטיפול- תפקידה להעלות את זה בהדרכה

[שרי פ.]

שאלה מעניינת מירי, תודה שהקפצת אותו לכאן.

אני חושבת שמטפלת שחוותה זמנים של חוסר אונים, קושי מתמשך בנושא מסויים, וכ’ו

יהיה לה הרבה יותר קל להבין מה עובר על המטופלת, וזה לא אומר שהיא צריכה לעבור ‘כל’ חוויה שהמטופלות שלה עברו, מספיק שהיא התמודדה, והיו רגעים שהיא הרגישה מה זה להיות במצוקה, לחוות רגעים שמאד לא נעימים, להרגיש בדידות, להרגיש את הצורך הזה של לעשות שינוי כשהגיעו מים עד נפש..

ועכשיו לגבי מטופלות-

אני מאמינה שמטופלת שמבינה מעבר למילים, תוכל לזהות מתי ה-“אני מבינה את הקושי שלך”

הוא אכן אמיתי, ומתי הוא נאמר כי צריך לומר…

ואני חושבת שצריך כ’כ הרבה זהירות במקום הזה

שמעתי ממישהי שהייתה אצל מטפלת וכשהעלתה קשיים זה לא התקבל בהבנה נכונה, מה שייצר בהמשך סגירות רגשית מול המטפלת

ועוד יותר היא האשימה את עצמה בדברים שלא הייתה צריכה, כדבריה של המטפלת שלא הבינה עד כמה הקושי שלה עצום וביקשה לעשות דברים שלא הייתה מסוגלת. ובנוסף לזה המטופלת הסתובבה בהרגשה דפוקה שהיא אינה רוצה להתקדם, כי אם המטפלת אמרה אז היא צודקת.

וזה כואב כל כך, לא די בכך שלא הייתה הבנה, עוד נגרם נזק רב..

(שלא אצא לא מובנת, אין לי חלילה שום דבר נגד מטפלות, ולא מכלילה אף אחת. זה היה סיפור שפשוט קומם אותי..)

בהחלט חושבת שאם מטפלת אפילו רק תגיד למטופלת “אפשר לצאת מזה-הייתי גם במקום הזה, או התמודדתי עם קושי מהסוג הזה”

בלי לפרט ולהיכנס למקום אישי של העבר שלה

וודאי יכול לעודד ולתת תקווה למטופלת, במיוחד שהיא נמצאת במצוקה, כשאז קשה יותר להאמין שזה עובר.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

למשולשים אין אינטואיציה ואין תת מודע

אין העברה ואין השלכה

אין ברומטר ריגשי ואין קשר (בעצם כן…חפיפת משולשים זה בדיוק קשר….)

ולכן

גם עיגול יכול ללמד עליהם

וד”ל

רק 7 אחוז מהקלט הוא דרך מה שנאמר, לפי הגישה הנדיבה ביותר

הסתירה הפנימית תגיד את עצמה במליון דרכים

גם אם הדרכים לא מודעות בכלל

עם זאת

גם אם המטפלת לא הצליחה לרפא את הבור של עצמה

(כן, הבור שהיא גילתה באמצע הדרך , בתהליך המסע הכל כך לא ניתן לחיזוי…!):

כשהיא מודרכת, כפי שכתבו לפני

והיא במודעות להעברות הנגדיות שלה,

להשלכות, ולשלל הכוחות הדינמיים שהיא עשויה להפעיל

והיא אקטיבית, בתהליך אמיץ, כנה, עם אמונה בטוב של הגאולה

אני מאמינה בכל ליבי (וגם חוויתי בכל בשרי….) שזה אפשרי

גם אם היא עדיין בבור…

לא צריך להתפטר בגלל זה🤗

וכבר אמר דוד המלך- מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי- יותר מכולם

מוזמנות לחשוב על העומק האינסופי של הפסוק

אני נפעמת עכשיו, בכתיבתו

תודה מירי על העלאת השאלה המרתקת

איכשהו היא מרגישה לי בדיוק מהסוג של הדיונים הרצויים- אפרופו אחד הדיונים כאן לאחרונה, על סוג הדיונים…

[תמר דקל]

ואת טובי, ושכמוך – נותנת נפח משמעותי של עומק לדיון

נפעמת מהדעות הבהירות כל פעם מחדש, מהצורה הקולחת והמקצועית שאת מניחה אותם!

שוב החכמת אותי המון!

תודה.

[סירי גולדמן]

יש בשאלה שני חלקים: האם מטפלת צריכה להיות מעובדת, אחת שעברה ועוברת תהליכים רגשיים עם עצמה ואל רק ‘למדה טיפול’? לשאלה הזו התשובה, בעיני – חד משמעית: כן!! בהחלט.

בתור אחת שהלימודים שלי התבססו על המון המון תהליכי עבודה עצמית – הקורס היה מובנה על עבודה מבפנים החוצה, זה היה תחילת ההיכרות שלי עם עולם הטיפול; אדם עושה עבודה, משכלל את היכולות שלו, בד בבד לומד על הנפש ועל שיטות טיפול, ורק אחר כך הולך לעבוד בזה, לא?! ואז אחרי כמה שנים הלכתי לקורס שנועד למטפלות, ושם היה לי שוק חיים לפגוש את המציאות שיכול להיות אחרת! יש מטפלות שעובדות בתחום(!!!) והן אל מעובדות בכלל! ותאמינו לי שהז דבר שצועק מיד, א”א להחמיץ את זה.

הייתי בהלם. איך אדם יכול להוביל תהליך מקצועי כשהוא עצמו כל כך לא מעובד, כל כך גולמי במקומות שלו?

בעיני – זה לא יתכן.

ויש את השאלה השניה – איך משפיע על התהליך הטיפולי כשהמטפלת עצמה היתה במקומות דומים לאלו של מי שמגיעה אליה עכשיו לתהליך. בעיני, קצת בניגוד לדעות אחרות שהוזכרו כאן, זה לא רק יתרון אלא גם סיכון מסוים. גם ככה בכל תהליך שלא יהיה מטפלת צריכה להיות מאד נקיה, להפריד כל הזמן בין החוויה הפנימיתש לה וההסתכלות האישית שלה לבין מה שהיא שומעת ממי שמולה על החוויות שלה. מישהי ש’היתה באותם מקומות (בדיוק!!!)’ עלולה ליפול הרבה יותר בפח של ‘להבין’ את המטופלת – במקום להבין אותה באמת. כלומר להבין מתוך ההבנה העצמית שלה במקום מתוך בירור נקי שמתחבר לחווית המטופלת ולא עושה מבלי משים ‘העתקות’ מהחוויה הפנימית של עצמה.

לא שזה לא אפשרי! זה אפשרי, והכרחי, אבל דורש תשומת לב נוספת על תשומת הלב הרגילה שיש להקדיש לנקודה הזו.

ושנזכה תמיד להיות שליחות טובות, נקיות ומדויקות, למי שבורא עולם מפגיש בינינו.

[חני שידלובסקי]

בספר “מתנת התרפיה” יאלום מדבר על כך שכל מטפל צריך לשאול את עצמו “למה המטופל
הזה הגיע דווקא אלי?” במילים יותר יהודיות: למה ה’ שלח לי את המטופלת הספציפית
הזו? בוודאי יש בי משהו שאני ספציפית יכולה לתרום לה, גם אם לא עברתי אותה
התמודדות “העתק הדבק”, אז יש משהו במה שעברתי וחוויתי ועיבדתי שאני יכולה
לתרום למטופלת שלי. הקב”ה יושב ומזווג זיווגים בכל יום, גם זיווג של
מטפלת-מטופלת. עוד טוען יאלום, שהמטפל צריך לשאול עצמו: למה המטופל הזה הגיע
דווקא אלי? מה המטופל הזה מעורר בי, אצלי ודורש ממני עבודה? במילים אחרות,
טיפול הוא תהליך שהמטפל גם עושה עם עצמו והוא לא יכול להיות ניטרלי, לא מעובד.

[ה]

הוא צריך לבדוק מה הוא יכול לתרום, אבל זה לא מחייב שיש לו מה לתרום,

ואם להגיד מהנסיון שלי, אז אולי הגעתי לכמה מטפלים כדי שיבינו שאי אפשר ללכת בשיטה מסוימת ולטפל ב-כ-ו-ל-ם,

בשביל להיות מטפל טוב – צריך ראיה רחבה והבנה עמוקה בנפש האדם,

אז אילו שאני בגעתי אליהם, לא בדיוק בדקו מה הן צריכות ללמוד… 🙁

[תמר דקל]

תודה על הדיון מירי, מרתק!

חושבת שמטפל טוב יכול בהחלט לנתק את עצמו ולבוא לטיפול כמיכל ריק ומוכן עבור המטופל

בשביל זה יש הדרכה ותהליכים שמטפל עושה עם עצמו

ובשביל זה – הוא בכלל מטפל ומקבל תשלום

אחרת היינו יושבים על כוס קפה עם חברה —-

אבל!!! מטפל טוב, באמת, אמיתי – יודע גם להתבונן על התהליך שלו עצמו, על התהליך של המטופל, ועל התהליך שבינהם –

והיה, והוא לא מצליח לנתק עצמו ולהיות כמיכל ריק עבור המטופל

אם הוא מטפל אמיתי, כנה, עניו – הוא יודע שהוא בן אנוש, ויש לו מגבלות!

והוא יודע לקום ולעצור!(כמובן אחרי הרבה עבודה שאולי לא צלחה ואחרי הרבה מחשבה והתבוננות)

להודות במקום הלא מעובד שלו, לשים את טובת המטופל(ששילם לו!!!) מול עיניו – ופשוט לכוון אותו הלאה, למקום מתאים יותר!

חותמת בכאב רב

מנסיון כואב—-

ובתפילה ל”אמת מארץ תצמח”……