טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
משהו שאני לא מבינה …..
-
משהו שאני לא מבינה …..
-
אני פתחתי את הדיון עם השאלה
מהי הסמכות של כל סוגי המטפלות למינהם
בנושא טיפול רגשי מבחינת הסמכה, תעודות , דרכי טיפול , פיתוח שיטות
לאו דווקא תואר או לא
-
א.סופר וויזן- אצל מי היא מהדהדת את הטיפול ומקבלת הדרכה! הכי חשוב! ומה המדריכה שלה אומרת עליה,
בעז”ה בקרוב אני הולכת להקים עם אחד הארגונים הגדולים מרכז טיפולי בכל התחומים שגם ממן את הטיפול אבל גם מפקח עליו,
מה פרוש?שהמרכז יעקוב אחרי כל טיפול, וגם יתקשר למטופל לשאול איך היה והאם יש התקדמות והכל עומד בכללי האתיקה,
(אל תנסו לבקש ממני עכשיו להצטרף לארגון,יש לו מספיק מטפלים משלו שהצורך והתקציב יגדלו נדבר)
ב.לדעת שהיא עושה אינטייק בפעם הראשונה ולמה היא חושבת ששיטת הטיפול מתאימה.
ג.התקדמות ושינוי חיבים להראות אחרי 5 מפגשים, גם אם זה איטי אבל לפחות שיראו שינוי.
ורבקי את שיטת העבודה למשל לומדים תוך חצי שנה והיא שיטה מעולה,אבל בתנאי שהמטפלת אומרת לך שהיא חיה את השיטה ומשתמשת בה ביום יום,וכן שמבדק האינטייק יצא בציון גבוה בהתאמה לשיטה
תואר לא אומר מאומה,את יכולה לדעת את כל החומר ישר והפוך אבל לטפל לא
בינ”ר למשל לומדים שנתיים ראשונות ומוציאים תעודה עיונית אבל אם לא עברת את השנה השלישית שזו שנת הסטאז בהצלחה,אינך מקבלת רשיון לטפל! (אח דהדברים שצריך לשאול יועצת שומרת לכם שלמד בינ”ר האם התעודה שלה עיונית או טיפולית-כי יש כאלה שיוצאות לעבוד אחרי שנתיים,למרות שעדין לא קבלו אשור )
-
מסכימה כל כך!
חשוב שהנושא עלה לדיון .
שוחחתי להתייעצות עם מטפלת מסוימת כ-10 דק’ ובמהלכה היא כבר “הספיקה” לאבחן כי אחד מהוריי תלותי בי…
אמירה כ”כ חריפה שהייתי חושבת ובודקת עשרות פעמים לפני שהייתי מוציאה אותה מפי!! ועוד כסמכות טיפולית.
אינני עוסקת בטיפול אך מייעצת ותומכת פעמים לא מעטות בקרוביי ונתקלת לא פעם בסיטואציה בה אני יכולה לדון את אחד ההורים אך אני מתרחקת מזה כמו מאש!! כי: א. ראשון לכל-אנו מצווים בכיבוד הורים. לא חושבת שינתן שינוי בנפש כשזה מנוגד לדרך התורה. ב. ההורים בד”כ מונעים מרצון טוב להועיל ואף פעם לא למטרה רעה. ואגב-לא ראיתי אדם שניתק קשר מהוריו והוא בריא בנפשו….
אדרבא-איכות המטפל הוא להמנע כמה שרק ניתן מיצירת סיטואציות של ניתוק משפחתי. לנסות לפתור או לפחות לשפר ולתקן את הגישה שלי-להתמקד בי-במה שכן נתון לשינוי וממילא יתחולל השינוי גם כלפי הסובב שאותו אינני יכולה לשנות!
מאיפה האומץ וחוסר הפחד מלומר ולהגדיר בעיות בכזו {סליחה…} יהירות ?!
אשמח לשמוע מה אתן אומרות על 2 הנקודות הנ”ל
-
ללי כל מילה!
-
-
רוצה להגיב לאשרת ולמיזם שלה:
האופן שבו את מתארת את הפיקוח אחרי כל טיפול, נשמע לא מקצועי, לא טיפולי ולא אתי. ולפי התיאור שלך נראה כי אינך מגיעה מהתחום הטיפולי. ואני מצטטת כמה ציטוטים שמעלים סימני שאלה ותהיות מטרידות:
“יתקשר למטופל לשאול איך היה והאם יש התקדמות”.
“התקדמות ושינוי חייבים להראות אחרי 5 מפגשים, גם אם זה איטי אבל לפחות שיראו שינוי”.
טיפול הוא לא מתמטיקה, ולא תרופת פלא! הנפש הרבה יותר מורכבת, ולכן ההצעות שהעלית כאן מטרידות ומתמיהות.
-
הארגון שאתו אני פותחת את זה
עושה את זה כבר שנים! (ומכירה עוד כמה ארגונים שעושים את זה, רק שאת לא יודעת,)
ותכלס, הוא באמת דופק הצלחות מסחררות! זוגות חוזרים לדרך הישר אחרי 10 מפגשים בדרך כלל,
עכשיו אנחנו עובדים על תכנית מימון שתספיק לכל הפניות,כי הם לא עומדים בעומס,
ואני כן באה מהעולם הטיפולי, למדתי שהייתי צעירה ועכשיו לומדת מחדש
שיש מי שעושה אינטיק טוב, ויודע להתאים מטופל למטפל
אז אין שום סיבה שהתוצאות יתמהמהו
ואסור שזה יקרה!
מגיעים לארגון הזה זוגות בשלב שלפני פתיחת תיק בבית הדין
אסור שהשינויים יהיו מינורים ולא מורגשים! ואנשי מקצוע טובים באמת שטובת המטופל עומדת מול עינהם
מצליחים לעשותש ינוי תוך זמן קצר,
-
גם אני תהיתי ישר על אותן הנקודות…
-
-
lali אם את רוצה יכולה להגיב לך באישי,
אמנם לא הייתי מאבחנת כ”כ מהר,
אבל…???
כל נושא לגופו,
את לא יודעת מה יותר חשוב
כיבוד הורים או “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, לא?
בשביל זה יש מענה מיוחד,
וכנ”ל לגבי הבריאות הנפשית,
מה שאת רואה זה לא הכול,
אולי את רואה את החלק ה”לא בריא”,
אבל מה היה קורה ללא הריחוק מההורים?
גם זה את זה את לא יודעת,
בואי נשאיר את כל הנושא הזה בסימן שאלה אחד גדול,
בהצלחה!!!
-
נועה
כל מילה.
-
ללי
לא הכל בחיים שחור לבן
ויש בתים שהתפרקו
בגלל שאחד מבני הזוג לא ידע לנתק את עצמו מהוריו שלא ידעו להתנתק ממנו…
הכל ענין של שאלת רב
מבחינה אתית אסור למטפלת להגיד למטופל להתנתק מהוריו
אלא לכוון אותו לשאלת רב אם במקרה זה
יש צורך לבצע צעד כזה חריף!
ולא חסר מקרים של הורה מתעלל
שאין בררה וחייבים לנתק את הילד ממנו,
כמו שפקוח נפש דוחה שבת
אותוד בר גם כאן
ויש מושג כזה של פקוח נפש מבחינה רגשית…
-
יש הרבה דברים שלמטפלות אסור/מותר/חייבות להגיד
לא כל אחת יכולה להגיד הכל ולכן צריך לבדוק היטב לפני שפונים
-
אושרת, נועה
א. שאלת רב? איפה… לצערי שומעת הרבה על עידוד להצבת גבולות ולעמידה מול הורים… {כאלו ד’ ישמור מדובר פה על אויבים, לא !! מדובר פה על הורים שזה בין היחסים החשובים ביותר לנפש!! וצריך לבדוק בעשר נפות לפני שמחליטים כאלו החלטות, ולצערי לא, לא מגיעים למקום של לשאול רב על כזה דבר. ולמה? למה?? מטפלת לא עובדת ממקום שהיא עושה מה שהיא יכולה ויודעת, אבל יש דברים שהיא לא!! ואותם היא צריכה לבדוק ולברר לפני שהיא שולחת את המטופלת{שלרוב נמצאת במצב רגשי שלא מאפשר הרבה שיקול דעת…} עם מסקנות ברורות וחותכות שלעיתים לא עולות בקנה אחד עם דעת גדו”י. חושבת שיש פה נקודה שצריך לבדוק על אחריות ואולי קצת ענווה …
לא הכל אני יודעת, לא בהכל אני יכולה להכריע, ואני שואלת ובודקת ומברר כל הזמן, כי מדובר בדיני נפשות ממש!!
ב.מניסיון חיי-לא ראיתי אף נתק מהורים שהוביל לתועלת בטווח רחוק…
באופן כללי אני חושבת שנתק הוא הדבר הכי פחות בריא ונכון .
-
אשמח לשמוע את תגובתכם:
אדרבא-איכות המטפל הוא להמנע כמה שרק ניתן מיצירת סיטואציות של ניתוק משפחתי. לנסות לפתור או לפחות לשפר ולתקן את הגישה שלי-להתמקד בי-במה שכן נתון לשינוי וממילא יתחולל השינוי גם כלפי הסובב שאותו אינני יכולה לשנות!
לא כך? אני מצפה ממטפלת מקצועית שתדע לנווט את הטיפול לעומק הנפש, לגלות את השורש ולטפל בו וממילא בעיה תפתר, ולא להתעסק בסיבות שהן בעניי “שטחיות” כי הן לא מגיעות מבדיקה מעמיקה יותר.
ישנו סיטואציות רבות שבהן הסיבה האמיתית לדוגמא לקשר לא בריא בין הורים מגיע ממקום של הצבת גבולות מצד המטופל, אדרבא, עלינו על זה? בוא נעבוד על זה ולא נתעסק בפרטים “שוליים”-במניעת הסימפטומים ולא בפתרון הבעיה עצמה.
מקווה שהובנתי
מחכה לשמע מה אתן אומרות:}
-
עמדת פעם מול הורה וניסית להציב לו גבולות?
תהיי בסיטואציה נדבר,
אני הייתי…(לא ההורים שלי, כן?)
מאד קל לדבר ולהגיד ממקום של מטפלת שלא חוותה הורים מהסוג השתלטן,
-
אני עובדת שיקום בעלת ידע מניסיון (באחד הכובעים שלי) והיתה לי מתמודדת מקסימה! גמישה! נעימה! אבל אמא שלה… הכי שטלתנית שיכולה להיות בעולם הזה, משהו הזוי שפשוט לא ייאמן! בין השאר היא היתה צועקת עליה ובעצם על כל מי שיכלה לצעוק, היא היתה צועקת, גם עלי, היתה מפילה עלי תיקים ואחריות גם כאלה שלא קשורים אלי בכלל, ומצפה ממני לחנך את הבת וכו’. אף פעם לא אמרתי לבת המתמודדת, לא לשמוע בקול אמא שלה, אפילו בדברים שנגדו את תוכנית השיקום שלה! זאת אמא שלה והיא צריכה לכבד אותה כמו רבי טרפון, וכמו דמה בן נתינה! ואצלה אמא שלה היתה אישה קשה, קשת יום, חולנית וסובלת וזה הביא אותה להתנהגות שלה ושל כל הסובבים אותה.
אני אישית החלטתי לעזוב לאחרונה אחרי 3 שנים שעבדתי איתה בין השאר בגלל שכבר נשחקתי מהעבודה איתה שהיתה מושפעת מאמא שלה, נמאס לי להיות שק החבטות שלה, אבל היא לא אמא שלי, ולכן יכלתי לקום ולעזוב. כמו כן היתה עוד סיבה שלא אפרט אותה מחוסר עניין לציבור, לא כתוב בתורה לכבד הורים רק אם הם מכובדים, חשובים, ומתנהגים בהתאם, לא רק אבא תלמיד חכם צריך לכבד, כתוב בכלליות, ומכך לומדים שצריך לכבד הורים בכל מצב, בדבר אחד יש הסתייגות: אם ההורה מצווה עליך לעבור עברות או להימנע מקיום מצוות: שנאמר מיד אחרי כיבוד הורים הפסוק ואת שבתותי תשמורו, אם ההורים אומרים לבן לחלל שבת אסור לו לשמוע בקולם, שגם הם וגם הילד חייבים בכבודו של השי”ת. וגם אז, יש דרך לעשות את זה בצורה מכובדת.
-
-
-
אל תכלילי
יש לי חברה שהתגרשה שבוע אחרי החתונה
כי ההורים שלה כפו עליה את זה למרות שהיא מאד לא רצתה(הם רצו לבטל את השידוך ור’ חיים אמר שלא לבטל,אבל ההורים שלה לא הסכימו, החליטו שהבחור לא ברמה שלהם-איך אני יודעת את הספור בשלמותו? ההיתי השדכנית של הגרוש שלה)
ועד היום למרות שהיא נשואה היא משלמת על זה מחירים כבדים שאין כאן המקום לפרט ודי מתחרטת על זה שהיא לא נתקה קשר והשאירה את הבית על כנו,
ואל תשכחי שלפעמים מי שסובל מההורים זה הבן או בת הזוג, הם לא מחויבים במצוות כיבוד הורים של ההורים מהצד השני,
וגם אם את חושבת שזה הזיק בטווח הרחוק אי אפשר לדעת האם זה היה מזיק יותר אילו לא היו מנתקים קשר,
ומי שצריך לעשות שאלת רב זו המטפלת לפני שהיא מציעה את הרעיון,
-
ומי שצריך לעשות שאלת רב זו המטפלת לפני שהיא מציעה את הרעיון,
ברור ועל זה אני מדברת !! !! לא כ”כ פגשתי סיפורים כאלה שמטפלת אמרה “שאלתי רב ו…” או “אני לא יכולה לענות על כזה דבר עכשיו, צריכה לבדוק את זה שוב” אוקי? זו בדיוק הנקודה !!
אבל אושרת, שימי לב-את מדברת על מקרה ספציפי שבו היה צריך לנקוט בצעד מסוים וחד ואכן שאלו רב
אני מדברת על תהליך ארוך של התנהלות לא תקינה/לא בריאה מול הורים. {כן, יתכן שבסיפור של חברה שלך אם היו שמים לב להתנהלות הלא נכונה של ההורים שלה ומטפלים בזה, בצורה מכובדת ונכונה!! אז זה היה שונה…כמובן הכל משמיים}
לא אומרת שצריך לטאטא דברים או לא לטפל בהם כי זה כבוד הורים, לא. אלא-לטפל, אבל ממקום נכון! ! ממקום מכבד, ממקום עניו …
-
אני פגשתי מטפלת מקסימה
ולפני שנתנה הוראה כזאת
ביקשה רשות לפנות לרב ולשאול
היא סיפרה לרב את כל הסיפור
והרב פסק מה שפסק
ורק אז היא המליצה למטופלת מה לעשות!
ולפי דברייך כנראה שאת לא נתקלת בהורים שנועלים בחורה בחדר…
או דברים גרועים יותר…
יש מקרים שאין ברירה!!!
ואת זה צריך לדעת…
-
-
עד כמה שידוע לי החתן חייב בכבוד חמיו וחמותו, והכלה מחויבת בכבוד חמותה וחמיה. כיון שהם מחויבים בכבוד הבעל לאישה והאישה לבעל, ממילא הם חייבים גם בכבוד ההורים של הצד השני.
וזה שהיא כביכול הפסידה כתוצאה מכיבוד הורים זה רק מה שנראה לעינינו הפשוטות, צריך לדעת שהשם מסובב את כל העניינים והוא זה שגלגל אולי חובה בידי חייב.
אולי יש מצבים חמורים שאין ברירה וצריך לחתוך עניינים, זה לא עניין לדיון בקבוצה אלא לדיון בבית הדין.
-
-
-
לפי ההלכה אישה חייבת בכבוד חמותה יותר מכבוד אמה.
ועל חתן לחמיו כתוב בספר חרדים מצוות עשה פרק ד-
“וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה”.
לכן כל מה שנוהג כלפי אביו ינהג כלפי חמיו.ולדעתי מי שחייב לשאול רב הם מי שמחויבים במצווה.
מטפלת מקצועית לא נותנת הוראות מהסוג הזה, היא מסייעת בהעלאת תכנים מודחקים אל המודע ומאפשרת בכך התבוננות מחודשת ורחבה יותר בקשרים לא בריאים.
אין לה שום סמכות להורות בעניין.
-
ולא תמיד אפשר!!!!!!
יש הורים עם חסכים לא מטופלים
ואת כל החסכים שלהם הם משליכים על הילדים
אין לך מה לעשות כנגד!
מה תעשי מול הורים שדורשים מהבן לצאת לעבוד ולא להמשיך ללמוד ולהיות לנטל עליהם?
מה תעשי מול חמות שדורשת מהבן שלה להיות הנהג הפרטי שלה לכל מקום שהיא רוצה בכל עת ובכל שעה ללא התחשבות כלל בצד השני ?
מה תעשי מול חמות שדורשת להיות שותפה פעילה בלידה של הנכדים למרות שלכלה זה הכי לא נוח בעולם וזה גורם לה סבל?
מה תעשי מול שווער שדורש מהבן את הכסף של הדירה שההורים של הכלה נתנו להשקעות פרטיות שלו?
זה מקצת הסיפורים שאספתי על הדרך במשך שנות נישואי, וכן כל הסיפורים האלה נאלצו לנתק קשר,לא היתה להם בררה!
-
אילוץ חמור מאוד לא פחות מחומרת ההתנהגות ההזויה של ההורים שתיארת.
לאף אחת מאיתנו אסור להיות שליחה לעודד מתוך מסקנה אישית ניתוק של בן או בת מהוריה, קשים ככל שיהיו. ברוב המקרים יש פתרונות, ברוב רובם של המקרים יש מה לעשות וחובה לעשות הכל כדי ליצור יחסים בריאים.
ואני לא כותבת את זה כאשת מקצוע אני כותבת את זה כחובתי המוסרית, הערכית והכפופה להלכה.
אני משתתפת בסדנא של הגברת רותי דושניצקי (ממליצה לכל אחת) והיא מחדדת מאוד את הנושא.
ב”ה שליחה משמים, היטיבה לחזק את השקפתי בעניין.
-
ומה נראה לך שהם לא ניסו לעשות הכל כדי לא לנתק קשר?
כל מה שתארתי זה היה איך שאומרים הקש ששבר את גב הגמל!
-
לא יודעת איך הדיון הגיע למקום של כיבוד הורים וכו’…..
אני חושבת שכל מטפלת נתקלת בסיטואציות בו היא נדרשת לתת מענה ליחסים בין הורים וילדים,
וכמובן ברוב המקרים ניתן מתוך כבוד, הערכה, ושמירת גבולות להגיע למקומות טובים.
לפעמים צריך קצת לנקות משקעים מהעבר, לפעמים ללמוד איך להתנהג בהווה,
ובסך הכל זו עבודת חיים,
אני בהחלט מסכימה שיש מקרים כואבים מאוד שכל הנ”ל לא יעזור, ומדובר במצבים בעייתים מאוד,
אולי יש מקום בעדינות לעורר מודעות, כי בהחלט יש בנות ונשים שסובלות מכך,
אבל בבקשה בלי נחרצות, בלי סימני קריאה, עם זהירות גדולה.
אלו לא המקרים הרווחים, אלו הם יוצאי דופן, צריך הרבה דעת תורה יחד עם הבנה בנפש,
רק בבקשה 🙏<b class=””>קצת אחריות לפני שכותבים דברים שמתפרסמים בדיון פתוח, ונקראים ע”י נשים ובנות רבות כל כך,
-
הערונת קטנטונת:
בדרך כלל מטפלת לא מחלקת לטובים ורעים.
יותר רואה את טובת המטופל במקום הראשון,
ואת ההורים שמאחוריו ככאלו שרוצים להיטיב,
גם אם היו להם אילוצי חיים או אילוצי אישיות
או אילוצי בריאות נפשית כאלה ואחרים.ייתכן והמקרים שציינתם הגיעו מנגיעות אישיות יותר,
שאז קשה לראות את התמונה השלימה.
בהחלט מסעיר וזה מובן.אבל כשמטפלת רואה את המטופל בעין מכילה, מקבלת, לא שיפוטית.
הגישה המאוזנת היא לראות גם את ההורים שמאחוריו
ככאלה שיכולים לטעות מסיבותיהם הם.
גם כשלמטופל קשה לראות בעין הזו.וההסתכלות של המטפלת כרחבה יותר,
וזה מה שמביא למטרה הסופית:
ליצור קשר שמיטיב למטופל,
דרך עיבוד של מה שקרה בעבר וקורה בהווה.
(למעט מקרי קיצון קשים של הפרעה ניכרת).וסליחה עם התייחסתי לנקודות רגישות אצל מישהי לא מספיק בהתחשבות… רק מביעה
דעה. -
תמר ובת חן, אתן צודקות כ”כ
ונסחפנו קצת למחוזות לא רצויים.
וחשוב לי להבהיר: בסך הכל הצבתי שאלה האם מטפלת יכולה לאבחן בצורה כ”כ מהירה {כמו הניסיון שלי שלאחר שיחה בת 10 דק’ היא אבחנה כי אחד מהוריי תלותי בי…} האם לא נכון בכאלו אירועים ובאירועים חמורים מהם{בעיקר בקשרי משפחה והורים} להיות בספק, לבדוק מכל הכיוונים, לשאול דעת תורה ורק אז לנסות ולהציב פתרון ?…
-
ללי, אני חושבת שלענות לך כאן, יהיה לא שונה ממה שאותה מטפלת אבחנה אחרי 10 דק’
אין כאן רקע לסיטואציה, ולא מה הייתה הפגישה ואיך היא התנהלה ופרטים נוספים ורבים.
ובכלל אני חושבת שכל מה שנוגע לטיפול- הוא מלווה ביותר סימני שאלה מתשובות,
כי כל מטופלת היא עולם, וכל בעיה היא סיפור שלם,
נכון שאנחנו מצפים ממטפלת לא להחליט ב10 דק’, או לפחות לא להציב את זה כעובדה למטופלת ( גם אם זה ברור כשמש).
אבל לענות על מקרה ספציפי שהיה, בלי לשמוע את מכלול הפרטים- יהיה לא נכון בכלל.
בעיקר חשוב התחושה שלך- ושאת יכולה לשאול את המטפלת ולקבל תשובות,
ואם הסגנון שלה לא מתאים מכל סיבה שהיא- אז פשוט לחפש אחרת
מטפלת היא לא רק ידע ומקצועיות- היא גם סגנון אישיות עם סגנון דיבור, תגובות, והתנהגות
ולא יכול להיות שמטפלת אחת תתאים לכל סוגי המטופלות- גם אם יש לה הכשרה מעולה למקרים שלהם.
-
-
רציתי להגיב לכל “המעוררות”
כמו שזה עוול לשלוח ילד באוטומט לנתק קשרים מההורים, זה גם עוול לא פחות להגיד שאסור לנתק קשרים, אסור להגיד לילד לעמוד מול ההורים שלו וכו’…
לצערי במשך החיים הלכנו להרבה יועצים בגלל התערבות חסרת גבולות של אחד ההורים, כולם ניסו לעזור להמשיך את הקשר והסבירו שזה יסתדר והכל יהיה בסדר..
אף אחד מהם לא יוכל להחזיר לנו את שלום הבית שהלך , להחזיר לנו לחיים את התינוקים שלא זכו להגיע חיים לעולם, לתת לילדים שלנו הורים שפנויים לגדל אותם במקום להיות עסוקים רק בלשרוד
זה אש!!!!!!
התערבות הורית בחיי נשואים זה הרס וחורבן, וגם הילדים של הילדים צריכים הורים.
ובאחריות מטפל שמנסה ליצור תקשורת בריאה זה לדאוג שהילד יגיע לשם ואם הוא לא מגיע לשם לדאוג לבדוק אם צריך לנתק קשרים או לעמוד מול ההורים בתוקף!
לא חכמה לנסות לעשות שלום זמני ולא לקחת אחריות על כל התוצאות לאורך זמן.
-
כואב כל כך לשמוע, צריך כל כך הרבה כוח להמשיך את החיים בטוב אחרי כאלו סיפורים.
ואני מסכימה איתך לגמרי- שקיימים גם מקרים כאלו,
צריך הרבה ס”ד כדי להצליח להגיע לאיש המקצוע הנכון בזמן הקצר ביותר,
ולדעת תורה שמבינה גם בענייני נפש, ולא כל רב שמורה הלכה, או רב קהילה- יכול לעזור גם בעניינים כאלו,
כמו שגם לא כל בעל מקצוע יש לו את ההכשרה המתאימה למקרים בעייתים מאוד כאלו.
הרבה כוח!!!!
-
באמת המון כח
ואומרת שוב -אני תוהה למה כשאת הולכת לבעל מקצוע אז הוא אומר לך-בזה אני לא מטפל/ לא הוכשרתי לטפל בבעיות כאלו/ אני צריך לשאול על כזה מקרה בעל מקצוע וותיק/מקצועי יותר וכשניגשים למטפלת ריגשית-אנחנו לא רואות את זה כ”כ
וישנם מקרים מורכבים, כמו שתיארת ותיארתן שבאמת אני לא שם, אבל מה שהיה לי חשוב להבהיר שכצריך, צריך לפעול ולטפל בכל הכח, ומתוך כבוד ואחריות. אבל שזה יהיה מוצא אחרון, במקרים חמורים וקיצוניים, אחרי שאלת רב !
חשוב שיהיה ברור אני לא נגד שום דבר ובמיוחד לא בנושאים כ”כ רגישים רק תוהה על הנקודות שהצפתי …
-
ללי
לאו דוקא-יש אנשי מקצוע שבטוחים שרק הם יכולים לטפל
פגשתי מקרה של פסיכולוגית שהכריחה את ההורים להוציא את הבת מהבית למרות שלא היו בעיות רוחניות ובעיות בקשר עם ההורים אלא חברתיות שהשפיעו עליה בתפקוד
ושהאמא טענה שעדין לא מוצו כל האפשרויות ויש כאן ענין של שאלת רב
היא ערבה את כל הצוות החינוכי שיתעקש על כך שאם הילדה לא עוברת לפנימיה היא לא ממשיכה ללמוד כאן
(אחר כך הם גילו שאת כל הנערות שהיא טפלה בהן היא שלחה לפנימיה -לא יודעת מה היה החסך שלה, והיא נחשבת שם רציני במוסדות החינוך,חרדית אם תהיתן)
המזל של אותן הורים שהפנימיות לא רצו לקבל כי לא הבינו מה הקשר של הבעיה לפנימיה,
היום היא כבר נשואה ב”ה לאברך תלמיד חכם לא יודעת אם היא היתה זוכה בו אם היא היתה בפנימיה!
-
אני רוצה לומר את זה בזהירות….
האם לא קורה שניגשים לרופא אא”ג- והוא לא מצליח לפתור את הבעיה?
או שמסתובבים אצל מספר אנשי מקצוע רפואיים – ולוקח הרבה מאוד זמן למצוא את ההבחנה?
אני די מכירה את זה ושומעת על זה גם מאחרים
ככל שהבעיה יותר קשה יותר פנימית- לוקח זמן לאבחן, ולמצוא את הנקודה הבעייתית, אמיתית.
בטיפול רגשי- רואים רק סימפטומים, וגם שם הרבה מטופלות באות ובתחילה מספרות רק חלק,- וזה בסדר גמור!
דבר נוסף – כל בעיה שהיא- היא לא עומדת לבד, היא ניצבת יחד עם אופי המטופל, ועם מדברים על מערכות יחסים – יש גם אנשים נוספים בתמונה.
כל אדם הוא עולם מלא, אישיות שמורכבת מהמון חלקים , רצונות, משקעים וכו’
כך שלא תמיד מספיקה רק ההכשרה- אפילו שהיא הבסיס!
לפעמים יש למטפלת נסיון מעולה עם מקרה X והיא הצליחה מס פעמים להגיע לתוצאות מעולות
אבל במקרה נוסף, תגיע אישה עם כביכול אותה הבעיה- בכותרת של הבעיה (לדוגמא- מערכות יחסים במשפחה), ואצלה לא תהיה הצלחה, כי יש נתון נוסף משהו שקרה בעבר או מישהו שעדין קשור להווה,
או בכלל שהמטופלת הפסיקה באמצע התהליך- כי החליטה שזהו.- וזה בסדר גמור!
וכן אני מכירה בכך שיש גם מקרים שהמטפלת צריכה לומר – לא הוכשרתי לכזו סוג בעיה, ועדין היא חושבת שיש לה כלים לעזור – לפעמים יש הצלחה ולפעמים לא.
עדין, כל עוד לא מדובר בשרלטנות, ככל הנראה מדובר במטפלת חיובית שהמטרה שלה היא לעשות טוב, לפעמים זה מצליח ולפעמים נכשל, מסיבות רבות – גם אלו שנכתבו כבר.
והכי חשוב לדעת שמטפלת היא לא אלוקים!, תלכו עם הלב שלכם, עם התחושות, תפתחו הכל, תדברו את כל התמיהות והטענות- אם לא תקבלו תשובות מספקות או מרגיעות, תוכלו לחפש הלאה.
-
-
-
הבעיה היא שבעלי הכשרה
לא מוכנים להודות שיש מקרים מורכבים שהם לא יכולים לטפל בהם!
-
הה – מסכימה איתך לגמרי,
יש הרבה מקרים שעולים בנפשות ממש,
ודורות הבאים…
פצועים, חולים, ואפילו….
על זה הם יקבלו שכר???
בטוחה שגם אף אחד לא רוצה לעשות נתק מהורים,
זה קשה לילד ולבן זוג לא פחות,
יש מקרים שזה הרע במיעוטו (אם אפשר בכלל לומר מיעוט)
ולעשות צעד כזה כשצריך– זה גדול, גדול מאד…
ובאמת לא כל אחד מוכן לעשות צעד כזה אמתי.
נגד כל הדעות הרווחות..
מעודדת את אלה שעמדו בניסיון עם כל הכאב שכרוך בזה…
ומצטערת איתן לא פחות…
ויותר מזה,
לא שמעתן אף פעם פסק כזה מרב גדול?
או ששמעתן ולא רציתן להאמין?
או שהחלטתן לפרש את זה בצורה שלכן??
יש הוראות כאלה – מציאות!!!!
האם את יכולה לפסוק אחרת? קחי אחריות!!!
-
מתקנת:
“יש מעט מאד מקרים שעולים בנפשות ממש”
אבל הם קיימים בהחלט.
-
ידוע לכל שיש מקרים מעטים כאלה.
העניין הוא לא שהמטפלת פוסקת נגד הרב אלא רבים ורבות אחרים שמתוך הכאב העצום והקושי מחליטים שזו הברירה היחידה.
אני מכירה מקרוב סיפורים קשים מנשוא שניתן להם מענה מקצועי עמוק ע”י מטפלים/ות שמוכשרים לעסוק במקרים אלה.
וכן, להורים שלנו יש חסכים ולנו ולילדנו הבאים גם יהיה. אבל המחשבה על כך שהניתוק יאפשר מציאות סטרילית ובריאה יותר היא ברוב המקרים טעות חמורה.
לרבים אין מושג כמה סבל צף אחרי ההחלטה להתנתק. ולצערנו היום ההחלטות האלה נעשות משיקולים חפוזים ואמוציות. וכן גם מתוך הרבה כאב.
שוב מציינת, אין לנו הסמכות להורות על ניתוק ולא להורות על הכרח לתחזק קשר ולהבטיח שיהיה טוב נגד דעת גדולים.
מה תפקידנו? לעשות כל שביכולתנו כדי לתת מענה ליצירת איזון בריא אצל הלקוחה שלנו ביחס למערכות יחסים מורכבות איתם היא מתמודדת וכאשר אין ביכולתנו לעזור להפנות הלאה ולא לחרוץ את הדין.
בתפילה ‘שיצילנו מכל מכשול וטעות…’
-
ללי
יש משהו שאני לא מבינה
המטפלת אמרה שאמא שלך תלותית בך
נו ואז מה??????
אם זה לא מפריע לך לחיים, לא משבש את האיזון שלהם ולא מזיק לבני משפחתך
מה הענין בכלל לדבר על זה?
תגידי תודה לה’ שהיא לא סיעודית,
יש הרבה דברים שבספרות הפסיכולוגית מוגדרים כבעיה או ככאב
אבל אם זה לא מפריע לזרימה של החיים אלא קצת גורמים אי נוחות
לא חושבת שצריך להתיחס לזה בכלל
זו דעתי
מענין מה המטפלות כאן יגידו על זה
-
קראתי את כל התגובות בעיון. עלתה פה סוגיה חשובה ומשמעותית, וברצוני להתיחס לכמה נקודות שהועלו פה:
לפני הכל, חשוב מאד, כמעט בכל נושא, להמנע מהכללות, בודאי בנושא מורכב כמו זה.
חשוב להבין שטיפול הוא קודם כל קשר, ולכן החיבור בין מטפלת למטופלת הוא אחד הקריטריונים המשמעותיים ביותר בטיפול. עם זאת, ובנוסף לכך, הבחירה בין אשת מקצוע חרדית/לא חרדית, צעירה/מבוגרת, מתחום זה או אחר, היא בחירה אישית של כל אחת, בהתאם לנטיות ליבה ומסיבותיה היא. וחשוב מאד אף פה לא להצמד למוסכמות/הכללות וכדו’, בודאי לא לבקורת זועמת.
תמר העלתה הבחנה בין בעלות מקצוע. אלא שמנסיוני, ומהכרות קרובה מאד שיש לי עם כל בעלות המקצוע הנ”ל, איתן עבדתי ואני עובדת במסגרות שונות, ההבחנה הזו לוקה בחסר. ראשית, מה שחשוב זה אישיות המטפלת, וכמו שכבר צינתי למעלה, הקשר והחיבור שנוצר. שנית, אמנם, כל אחת מבעלות המקצוע שהוזכרו (פסיכולוגיות, עוסיו”ת, מטפלות באומנות) למדה תחום מקצועי אחר, עם הבדלים באופי ובמהות הלמידה, אלא שיש גם קווים משיקים, שהופכים בסופו של דבר את כל בעלות המקצוע הנ”ל למטפלות. בנוסף, הלמידה בתחום הטיפולי אף פעם לא מסתיימת, כך שניתן למצוא בלימודי המשך, אם זה פסיכותרפיה, או קורסים כאלה ואחרים, את כל בעלות המקצוע. כך שניתן למצוא פסיכותרפיסיטיות שהן – פסיכולוגיות, עו”סיות, מטפלות באומנות. וכל בעלות המקצוע האלו עשויות גם לא להיות פסיכותרפיסטיות, אם לא עברו את המסלול הזה. ועדיין כל זה אינו המדד למקצועיותן, ויכולותיהן בתחום זה או אחר.
כמו כן, גם החברות ביה”ת אינה מבטיחה מקצועיות. יה”ת מאפשרת חברות עם כל ההטבות הנילוות שהיא נותנת, כשהתנאים לחברות הם: תעודות רלוונטיות, ותשלום דמי חבר.
ואמנם, אני מכירה, מהכרות אישית, מטפלות מקצועיות שאינן חברות יה”ת, וחברות יה”ת שמקצועיותן מוטלת בספק. מכירה פסיכולוגיות, עו”סיות, מטפלות באומנות, שכולן מקצועיות, ומומלצות, ואחרות מכל התחומים שהזכרתי שלא הייתי ממליצה עליהן.
אינני מסכימה גם להבחנה של חנה לגבי הקריטיות לידע מקצועי אקדמאי, שתלוי בגיל המטופל, מצבו וכדו’. ידע מקצועי הוא אכן לרוב חשוב, אלא שלא זה מה שהופך את הטיפול ליעיל/לא יעיל, מוצלח או לא. מכירה בעלות ידע רב, תארים, נסיון ועוד, שאינן מצליחות ליצור קשרים, ולא מתאפשרת חווית קשר מיטיבה.
מסכימה מאד עם דבריה של דינה, שלא תמיד חווית המטופלת/ההורים לגבי חוסר הצלחה והתקדמות בטיפול היא אוביקטיבית. ורוצה להוסיף גם שלעתים אנו חווים בתחילת טיפול או במהלכו, רגרסיה, וזו הוכחה שאנחנו בתוך תהליך טיפולי. וחשוב לידע את ההורים בעובדה הזו.
לפעמים חווית טיפול ראשון נחווית כמשהו לא יעיל/לא מוצלח וכדו’, מסיבות שונות, לדוגמא: לעתים המטופלת עדיין לא בשלה לטיפול. והטיפול הבא כן נחווה כמשהו יותר מוצלח, אולי בהשפעת הטיפול הראשון, שאיפשר זאת. וגם זה תהליך…
בכל מקרה, כפי שציינו כאן, חווית המטופלת היא סוביקטיבית, וחשוב להתיחס אליה, אלא שלא להסיק ממנה מסקנות לגבי מקצועיותה של המטפלת, ופסילתה…
בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו.
-
בחזרה לנושא …
לא סתם אסור להעביר פסק הלכתי שניתן לאדם לאנשים אחרים
א”א ללמוד מפסקים שניתנו לאנשים עם סיפורים מסוימים לכלל הציבור !! או להכליל שזה דעת רבנית.
ממש לא.
צעדים כאלו עושים כאשר יש סמכות רבנית שתומכת ומכוונת לכיוון הזה, לדעתי הקטנה, ולא בהוראה של מטפלת ובקשר אליה.
-
איך אני מגיבה בפרטי?
-
את עומדת על השם של האשה
נפתחת לך הכרטיס שלה, ולמעלה בצד שמאל – תגובה.
-
Log in to reply.
