תחושה שעולה כששולחים ילד לטיפול

[מירי רוט]

השאלה שלך מאוד מובנת ואולי כאובה

טבעי שמעלה רגש אשמה שאת כאמא לא מצליחה לתת לילד צורך שמטפלת כן מצליחה

אני יביא חלק אחד מהתשובה שיתן אולי אור למה שקורה בחדר

והלוואי תנוח דעתך

אז מה קורה בחדר הטיפול?

ישנה דמות טיפולית רכה וטובה

שאין לה כרגע שום דבר בעולמה חוץ מלהתבונן ולהקשיב לילד

לתת אמפטיה הבנה והכלה

לראות בו את הטוב שלו, להיות בעדו ולצידו, לתת 100% תשומת לב

רק הוא נמצא במרכז

רק הוא הילד שרואים אותו! רואים את המיוחד שבו, הטוב שבו, כמה הוא חמוד בזמן הזה

וכשטוב לילד הוא גם מחזיר

הוא נעים ולא מתפרץ, הוא לא רב עם אף אחד, הוא מוכיח שאפשר לתת בו אמון ושזה צודק כל מה שרואים בו

האם מול אמא זה יכול לקרות?

האם בבית כשיש עוד ילדים ודרישות וציפיה זה יכול לקרות?

התשובה היא חד משמעית לא!!!

איכות טיפולית יש רק בחדר הטיפול

דמות מטפלת לעולם היא לא דמות אמא

הילד חווה את אמא גם כשהיא עצבנית [לאו דווקא עליו]

גם בזמני לחץ וחוסר נעימות

יש גם וגם

הקשר ילד אמא הוא מורכב ולא עם איכות מזוקקת של טוב ורק טוב

את נותנת לילד שלך מתנה

אפשרות לשעה בשבוע שבו יש תיקוף לרגשות שלו, קשר טיפולי, וזמן איכות טיפולית

אם תרצי תוכלי להקדיש גם את שעה שבועית של זמן איכות שבו תהיי מרוכזת רק בילד

זה יתרום הרבה למערכת היחסים שלך עם הילד

אך זה לא מחליף טיפול במקרים רבים

תשמחי שלילד יש כימיה עם המטפלת והא שמח ללכת ולהיעזר

זה לא כי את כאמא לא טובה מספיק

אלא שהוא זקוק לטיפול ולאיכות מסויימת שמתאפשר רק בטיפול

[אפרת מהרשל]

אני רוצה להגיב כאשת מקצוע – מדריכת הורים

ורוצה לומר לכן שבכל המקרים שמגיעים אלי ילדים עם בעיות רגשיות/התנהגותיות/חברתיות

אני חד משמעית

ממליצה לא לשלוח את הילד לטיפול רגשי.

וכמובן שהמטפלות הרגשיות יחלקו עלי,

אבל מניסיון רב בגנים להפרעות התנהגות, וכמובן שזה גם מבוסס מחקרית,

אני אפרט וארחיב:

ילד זקוק לביטחון. ילד צריך ללמוד לתת אמון בעולם המבוגרים שסביבו.

כשילד הולך לטיפול רגשי ולומד באופן סמוי ועקיף ששם בטוח לו ושם הוא יכול לבטא את עצמו ושם יקבלו אותו

זה מסר בעייתי מאוד מאוד. יש כאן פיצול שיכול לתת השלכות לא חיוביות בהמשך.

אמא לא יכולה להכיל אותו?

נכון שלפעמים אמא כועסת /טרודה אבל היא אמא.

ואמא צריכה לקבל את הכלים הנכונים והטובים עבורה- וכך גם הוא יקבל את הצרכים שלו.
אמא צריכה ללמוד איך לעזור לילד שלה להירגע, איך לשקף ולתקף אותו.

אמא יכולה לעזור לילד שלה להתמודד עם קונפליקטים ולפתור בעיות.

אמא יכולה לייצר מרחב רגשי בטוח לילד שלה בבית.

בהדרכת הורים מקצועית ההורים לא נמצאים על עמדת הנאשמים ולא מקבלים ביקורת

אלא עידוד ואמון שהם מסוגלים.

הורים צריכים לצאת מהדרכה עם כוח ויכולת, עם מרווח נשימה

עם כלים מעשיים מה בדיוק לעשות

איך הם בונים ומחזקים את הקשר שלהם עם הילד

איך הם מבססים את הסמכות ההורית שלהם.

הורים צריכים לספק לילד שלהם את הצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים

וזה הבסיס לבריאות הנפש של הילד.

אמא יקרה, אם את מרגישה שהילד שלך יוצא ממקום אחר מסופק ורגוע, ובבית – את לא מצליחה להביא אותו לאותו מקום- אני מציעה לך לחשוב על זה שוב.

בסופו של יום, את מתמודדת איתו בבוקר ובערב והילד הזה צריך לעבור תהליך למידה והפנמה

יכול להיות שקשה לו עם שינויים או שהמדחום הרגשי שלו לא מאוזן. (או גם וגם וגם..😉)

לא כ”כ משנה ממה נובע הקושי,

אבל בשביל הבריאות הנפשית שלו,

את כאמא- חייבת להיות המקום הראשון

שמספק לו

את הצרכים הרגשיים.

הרבה נחת לכולנו,

אפרת מהרשל

“עוגן להורים”

יעוץ והדרכה

לבעיות התנהגות וויסות רגשי

[תמי וכסלר]

מצטרפת לאפרת. אני מטפלת רגשית. הפסקתי לטפל בילדים. רק בהורים. ומחדר הטיפולים אני שולחת אותם להנחיית הורים. זה מה שעוזר. זה לא סותר שאם אמא רוצה או צריכה עזרה רגשית לעצמה, או למה שעוברת מול ההורות שלה. יש מקום לטפל בזה במקביל. תוצאה אצל הילד היא רק כשאמא מתנהגת אליו נכון. ומתנהלת מולו ממקום בריא ומודע. הטיפול בעצמה יביא אותה למקום ממנו תוכל להתנהל מולו בצורה נכונה, רגועה, מודעת….וכ’ו. אבל איך להתנהג איתו, מה לעשות/ לא לעשות, איך להגיב/ לא להגיב. זה בהנחיה ארוכה .

[אושרת ישראלי ישראלי]

תמי

לפעמים יש גם צורך בטיפול זוגי..

אבל בל נשכח שלפעמים יש לילד במרחב הטיפולי

את כל דמויות הפלימוביל שהוא חושק בהן

את כל המשחקי המענינים שקורצים לו מהמדף בחנות

את כל הגואש,והפלסטלינה שבבית אמא לא מרשה..ומובן למה לא

שום אמא לא יכולה לספק את זה נכון? (אלא אם כן זה בן יחיד..)

זה ההבדל!

אבל מסכימה עם אפרת מהרשל, הרבה פעמים הנחית הורים מדויקת מטרה

מסיעת הרבה יותר מהטיפול הרגשי,

ומרים אהבתי את מה שכתבת!

[מרים סולובייציק]

כתוב “בעצב תלדי בנים” זה העונש של חווה על כך שאכלה מעץ הדעת.
הגזרה הזו היא על האמא של הילד ולא על אישה אחרת. גם לי יש צער גידול בנים אבל כשהם אצל אנשים אחרים הם ילדים טובים ירושלים ברוב המקרים
אז מה קורה פה? “בצער תלדי בנים” זו הקללה שלך ולא של המטפלת

[בת-חן כהן]

תודה מירי, הגדרת את זה ממש איך שאני מרגישה.

אפרת ותמי, ממש מתחברת למה שכתבתן. מסכימה לגמרי שהורים יכולים ליצור שינוי עבור הילד בצורה הכי ישירה וממש באיכות המקור-ז”א המקור בעצמו!
ולכן הרבה פעמים אני נפגשת רק עם הורים להדרכה, מהסיבה הזו.

מה שאני קצת חולקת (כמטפלת בילדים + מדריכת הורים), שלפעמים טיפול בילד במקביל לפגישות עם ההורים עוזר להאיץ את התהליך,.
לא הייתי אומרת בצורה גורפת שטיפול בילדים הוא לא נכון מעיקרו, כיוון שבמקרים רבים זה יכול להועיל.

ממה שכתבתן קראתי הסתייגות על לתת לילד מרחב טיפולי, שבו יש דמות שמכווננת אליו ב100% מתוך החשש שזה מסר בעייתי שיוצר פיצולים בין החדר לעולם בחוץ.

אז קודם כל יכולה לומר שמעשרות הילדים שפגשתי, מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו, שהילד הרגיש את המרחב הבטוח בחדר, ולאחר מכן ההורים חוו אותו בחוץ מתנהג במתירנות יתר, או משהו דומה.

ואם נדבר קצת תיאוריה, מזכיר לי את ויניקוט (עם הסתייגות לתאורטיקן גוי, כמובן…):

הוא מדבר על עצמי אמיתי ועצמי כוזב. ז”א אנחנו נולדים עם נפש שיודעת מה טוב עבורה, ובמהלך החיים כשאנחנו נתקלים באנשים סביבנו, זה לעיתים גורם לנו לפתח דמות של ”עצמי כוזב”. וככל שנהיה מחוברים יותר לעצמי האמיתי, זה דבר שיביא לריפוי.

לפי זה, כדי להתחבר חזרה למקור, צריך לייצר מרחב סטרילי ככל האפשר, כפי שהיה כשנולדנו, ששם אין מי שיחזק את ה”עצמי כוזב” וניתחבר לאני האמיתי. ולצורך כך יוצרים בחדר מרחב סטרילי.

זה קצת מסביר למה טיפול בילד במקביל להדרכת הורים, לרוב מאיץ מאוד את התקדמות הטיפול. כי אנחנו מצד אחד נותנים לילד מרחב סטרילי ובטוח אחת לשבוע, ובמקביל אנחנו חושבים ביחד עם ההורים איך לתת לו מרחב טוב ומגדל עבורו גם בבית ובסביבות חיים אחרות (כמידת האפשר במגבלות המציאות, כמובן).

(יכולה לשלוח בפרטי קישור למאמר)

עוד נקודה שהייתי רוצה להעלות, כאשר יש לילד קושי, לא תמיד ההורים במקום שמוכנים לבוא להנחיית הורים ולעשות תהליך עם עצמם. תהליך כזה דורש כוחות נפש והתבוננות, וצריך להתאים להורים בשלב שבו הם נמצאים בחייהם הפרטיים. במקרים כאלו ודאי שטיפול בילד + פגישות עם ההורים אחת ל.. יכולים לעזור.

זו דעתי, בכל אופן.

יודעת שיש הרבה צדדים וגישות לנושא הזה, זה דיון עתיק יומין.

בכל אופן מה אשמח לשמוע אם אתן מסכימות או חולקות.

תודה לכולן על ההפרייה ההדדית! בהחלט ממקד ומעורר נקודות למחשבה!

נ.ב.

בנוגע לטיפול זוגי-להבנתי, כל הדרכת הורים בנוכחות שני ההורים (וגם אחד מהם…), נוגעת מטיבעה בתמות הקשורות בזוגיות. בעדינות הנדרשת, כמובן.
זה לא טיפול זוגי, זה נוגע בנושאים כאלו או אחרים שמשפיעים על ההורות באופן ישיר.

[אושרת ישראלי ישראלי]

התכונתי שלפעמים צריך טיפול זוגי עמוק

בקונפליקטים שנוצרים בין ההורים בגלל הילד המאתגר

זה לא נוצר ביום אחד

זה מצביע על זוגיות שלא יודעת לתקשר נכון גם בחיי היום יום הרגילים

ולמנחת הורים אסור להיות מטפלת זוגית

[בת-חן כהן]

מסכימה לגמרי.

תודה על הדיוק.

[מירי רוט]

אני קוראת בעיון את התשובות לכאן ולכאן

ואני נזכרת באחד מהתאוריות שלמדתי והן נר לרגלי

אדם הוא טוב במהותו

אם רואים בו את הטוב, מאמינים בזה שהוא טוב

הוא לעולם לא ירצה להיות רע

זאת האמת

הלוואי אפרת שאת פוגשת רק בהורים שמצליחים לראות בילד שלהם את הטוב

וכשאת אומרת להם שהם חייבים וצריכים לספק את כל הצרכים הנפשיים שלהם

ממחר הם פשוט שם

ואין ילדים שמסתובבים ברחובות ובפשע כי לא קיבלו קמצוץ של תשומת לב

כי טיפול מבלבל את הילד מול הוריו……….

הלוואי וזה המצב,

וברשותך אני מעתיקה את המשפט שמשך את תשומת ליבי:

כשילד הולך לטיפול רגשי ולומד באופן סמוי ועקיף ששם בטוח לו ושם הוא יכול לבטא את עצמו ושם יקבלו אותו

זה מסר בעייתי מאוד מאוד. יש כאן פיצול שיכול לתת השלכות לא חיוביות בהמשך.

כשילד הולך לטיפול הוא מקבל את מה שכתבתי בתחילה: מאמינים בו שהוא טוב במהותו

יש לו פינה בטוחה בעולם שמאפשרת לו לבנות את האישיות הטובה שלו גם כאשר בבית קשה, למרות שבמוסד הלימודים קשה,

מספיק דמות אחת טובה שתהיה שם בשבילו כדי לבנות עולם שלם!!!

לא תמיד האמא יכולה. אז מה אם זה האידיאל!!!!!!

יש הרבה מאוד אימהות שלא בנויות בעצמן, חסומות רגשית, לא עברו מעולם טיפול, לא מאמינות בטוב של עצמן

ועד שהם יגיעו למקום הזה אם בכלל הילד מתפספס

וחבל

נ.ב. כל זאת הגבתי באופן כללי על הנושא ולא בנוגע לשאילה הספציפית שנשאלה ואשר עלה מן הדברים שמדובר באמא אכפתית ומודעת מאוד!

[נועה יחיאל]

גם אני חושבת שטוב לטפל אצל ההורים,

ושהקושי הגדול הוא אצלם-

אח”כ זה מתבטא אצל הילד,

המטפלת של הילד לא נגועה,

היא גם רואה רק חלקיק מהתמונה המלאה,

לכן קל לה יותר לתת לאהוב ולחמול,

אבל את כן,

זה עדיין לא אומר שלא כדאי לטפל בזה.

אם למרות ששלחת אותו לטיפול יש לך הרגשות כאלה,

הייתי ממליצה לך לעבוד על זה,

או אצל מטפלת פרטית או איתה אם היא מקבלת גם הורים,

וכמובן אם היא לא נכנסה למקום של “להאשים”

ואכן לפעמים זה קשור לקושי במערכת הזוגית.

או חיקוי או קושי מהתנהגות של האבא (ולאו דווקא האמא)

אם תרצי תוכלי ליצור איתי קשר,

ולשמוע ממך על כל המערכת,

ולכוון אותך בעז”ה

0527189934

[בת-חן כהן]

מדייקת ששאלתי את הנ’’ל בתור מטפלת, שפוגשת ברגשות הללו אצל הורים בחדר
הטיפולים.
בלי סתירה לכך שהסוגיה מעניינת אותי גם באופן אישי, ככל הנוגע להורות, אמא
טובה דיה, והמגבלות שסביבה.

תודה לכל העונות!!

[בת-חן כהן]

מדייקת ששאלתי את הנ’’ל בתור מטפלת, שפוגשת ברגשות הללו אצל הורים בחדר
הטיפולים.
בלי סתירה לכך שהסוגיה מעניינת אותי גם באופן אישי, ככל הנוגע להורות, אמא
טובה דיה, והמגבלות שסביבה.

תודה לכל העונות!!

[אפרת מהרשל]

ואם כבר במטפלות עסקינן,

אני רוצה לומר כמה מילים למטפלות:

אף פעם לא ניקח מההורים את המקום שלהם ולא נתיימר להיות במקומם.

לטפל בילד שלושת רבעי שעה בחדר טיפולים מזמין זה נחמד,

להתמודד עם ילד מאתגר 24/7 זה משהו אחר לגמרי..

ילד כזה יכול לקחת גם הורים נורמטיביים לקצה.

ואם אני מטפלת בילד והוא יוצא שמח ומאושר מהחדר שלי אבל לאמא שלו נצבט משהו בלב..

זה המקום של המטפלת לשלב ידיים עם אמא שלו ולחזק את הקשר ביניהם.

גם אמירות אגביות יכולות לתרום לזה באופן משמעותי.

[בת-חן כהן]

מסכימה לגמרי.
כשילד נמצא בטיפול והאמא מגיעה לפגישות הורים, הרבה מהאחריות של מטפלת זה
להחזיק גם תחושות לא פשוטות שעולות לאמא סביב הטיפול של הילד.

[בת-חן כהן]

מסכימה לגמרי.
כשילד נמצא בטיפול והאמא מגיעה לפגישות הורים, הרבה מהאחריות של מטפלת זה
להחזיק גם תחושות לא פשוטות שעולות לאמא סביב הטיפול של הילד.