הוראה רכזות וחינוך רות רוט
הוראה רכזות וחינוך
תגובות הפורום שנוצרו
-
כתבתי עכשיו תשובה, מעתיקה אותה גם לכאן:
במקום להגיב לכל אחת ואחת באופן אישי, אני רוצה להסביר קצת את מה שקרה:
הדיון נסחף ממקום של סיפור שמתפרסם ותגובות עליו, לתגובות אישיות וביקורות
בצורה שהפכה לקטסטרופה, לדעתי, מכל הבחינות.
אני רוצה שהסיפור ימשך, אבל לא בצורה כזו. ולכן בשלב ראשון: עצרתי את העסק.
שלא ניסחף יותר.
ועכשיו אני בדיונים עם נועה איך וכמה וכיצד וכו’… מה בדיוק לעשות. כי כמו
רבות, גם אני מעוניינת שפרסום הסיפור ימשך. אבל צריך לחשוב על אופן ודרך
שהבלגן לא יחזור על עצמו.
אחרי שעצרתי, מחקתי כדי לשמור על זכויות היוצרים, ואחר כך נתקלתי בבעיה טכנית
של שחזור.
אז אל דאגה, הענין בטיפול, ונעדכן.
אין צורך להפציץ את נועה ואותי בשאלות 🙂 -
מקפיצה, לטובת כולנו.
בקרוב, אי”ה, דיוק כללי ביקורת ותגובות בפורום, לתועלת כולנו. אם יש הערות / תגובות – אשמח לקרוא כאן, בדיונים אחרים רלוונטיים, באישי, או במייל avodarut בג’ימייל
-
סליחה על ההמתנה הארוכה (שיחה ממתינה, לא?)
הייתי רוצה להתקדם.
למעשה, כשמדברים על “כתיבה”, יש כמה סוגים.
יש כתיבה שהיא נלווית למשהו, היא לא העיקר. וזו הקבוצה הראשונה. לשם שייכות
כתיבה ביקורתית, כתיבה אומנותית וכתיבה ספרותית.
יש את קבוצה 2, שבה יש כתיבה – והיא העיקר, ויש משהו שנלווה אליה.
ומכשיר כתיבה כמובן שייך לקבוצה השלישית – צירופי מילים עם המילה כתיבה, בלי
קשר למושג “כתיבה”.
הייתי רוצה לדון על מטרות הקהילה שלנו והשיתופים בה,
וכן לשמוע מה דעתכן על ההיגד: “בשביל כתיבה שיווקית צריך שיווק ולא כתיבה”. -
גם ל”לב לאחים” יש מחלקה להצלה מטמיעה. תנסי אולי אצלם. אין לי פרטי קשר…
אבל מאמינה שזה יחסית בקלות למצוא. -
נעמי שפיצר, הפסד שלך שרק עכשיו את רואה את הסיפור. הפרקים הראשונים נמחקו כדי
לשמור על זכויות היוצרים של תהילה (ולגרום לך לקנות את הספר כשהוא יצא לאור,
כן? 😉)
אבקש מתהילה לעשות תקציר של כל הפרקים שנמחקו בשבילך (ובשביל כל אלה שעדיין לא
גילו את הסיפור).
ליבי, אני חושבת שההערה שלך במקומה. אכן חייבת להיות סיבה דרמטית ומשמעותית.
אבל איך שאני מתרשמת, אכן יש לתהילה סיבה כזו באמתחת. בהיסטוריה היו סיפורים
של מלכים שהאשימו קרובים אליהם מאוד כבוגדים. לא תמיד הבן הבכור המשיך את
שושלת המלוכה. ובינינו, איפה בהיסטוריה היתה ממלכה יהודית, חוץ מכוזר שעליה
אין כמעט מידע? כך שהדמיון פתוח… מה דעתך? -
חברות, על פי בקשתה של תהילה וכדי לשמור על זכויות היוצרים, נמחקו עשרה פרקים ראשונים.
המשך קריאה מהנה!!!
-
תהילה, תמי היא אכן מכרה זהב!!!
לגבי שאלתך: עדיף דף, בהחלט. הוא מעורר השראה יותר מאשר מחשב ומקלדת, ומחבר
יותר למילים שנכתבות בלי קשר למהירות הכתיבה.
מבחינה טכנית, מי שמקלידה מהר – הקלדה נוחה יותר.
למעשה אני פשוט משלבת: כשאני כותבת בגינה (תוך העפת מבט על ילדים) או באיזשהו
שיעור חלון שנוצר לי שלא מן המנין – אני כותבת על דף, ואח”כ סורקת (אם זה לא
משהו שאמור להתפרסם כרגע) או מקלידה ומטפלת בזה.
כשאני כותבת כדי לשלוח, ואני בבית, נוח לי יותר מול המחשב. -
חיה, ברוכה השבה! 🙂
מחכה לעוד חידודי לשון… -
תמי, תודה על הקדשת הזמן היקר שלך לטובת הסופרות המתחילות! מעריכה.
תהילה, ההצעה והשאלות שלך ממש במקום.
לגבי שאלותייך,
1. אין דבר כזה. כתיבה היא תהליך, ואין אפשרות לתחום אותו בזמן.
2. אם הפירוט לא חשוב לסיפור, באמת אין עניין לכתוב אותו. בואי נשאיר משהו
לדמיון של הקורא. להבדיל אא”ה, גם התורה לא תיארה לנו את אורך הזקן של אברהם
אבינו, והקומיקסים שמתיימרים – כמובן, רק להמחשה ולקירוב אל הלב… – להחליט
את מראה האבות או הדומה להם, בעיתיים מאוד. אבל כמו שתמי כתבה, חשוב שאת עצמך
תדעי איך הדמות נראית. וחשוב לעשות זאת מראש. (כמובן, את הדמויות העיקריות.
אין ענין לרדת לפרטי-פרטים בכל דמות רקע).
באופן אישי, אני כתבתי תיאורים מפורטים על כל דמות עיקרית, גם בתחומים שלא
קשורים בכלל בכלל לסיפור, לדוג’: מאכלים שהיא אוהבת, שם משפחה של האמא לפני
הנישואין… ככה אין מצב שנתקעתי מבחינת פרטים לא מדוייקים. כמובן, רק
בסיפורים ארוכים.
3. הלוואי… מה שכן, אם אני בזמן פנוי יחסית (לדוג’ בדרך לעבודה וכדו’…)
אני מעבדת את הרעיון ומנסה לזכור מילות מפתח, ולכתוב אותן בהקדם האפשרי.
4. לדעתי, השראה היא מושג ערטילאי מאוד. היה על זה דיון פעם במדור שיחה
ממתינה, הנה קישור (בתקווה שהיא תקין…)
https://kedemcenter.co.il/groups/literature/forum/topic/%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%94%f0%9f%91%81%f0%9f%97%a8-%d7%95%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%93%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9f/ -
דקדוק נכלל בתוך מקצוע ה”לשון”, כך שעריכת לשון כוללת גם עריכה/הגהה דקדוקית.
ניקוד – אפשר ללמוד בנפרד. (נקדנות ממוחשבת, כמובן. יש תוכנות שונות בשוק)צריך לבדוק באלו מכוני השתלמות יש קורסים כאלה, כשלמעשה קורס “עריכת לשון” כולל הכל (אולי נקדנות ממוחשבת לא).
אם מתאים לך גם ללמוד באופן פרטי (עדיף במייל avodarut בגי’מייל), יש לי על מי להמליץ לך.
מבחינת השמה – יש דרישה לעצמאיות טובות. כמובן, יש רמות, ולא תמיד קל להיכנס לשוק… כשכירה השכר נמוך יותר, ויש פחות ביקוש.
זה מה שידוע לי על התחום.
תצליחי תמיד!
-
את יכולה לפנות אליי במייל avodarut בג’ימייל. יש לי הרבה…
-
תמי, הספרים שלך מושכים ומאווררים בגלל היותם נטולי טרגדיות ולא למרות.
באופן כללי הספרות שמביאה המון התמודדויות וחיזוק, וזה לא ספרי ביוגרפיה /
סיפור אמיתי / סופרת שמתמודדת באמת (גם אם בהתמודדות אחרת) ושותלת את האמונה
הפנימית האמיתית שלה –
זו ספרות לא אמיתית.
לא מכירה את ליבי קליין, באופן אישי לא התחברתי לסגנון, לא של העלילות ולא של
הכתיבה.
אבל שמנה לב, שאחת הדרכים הכי קלות ליצור ספרים רבי-מכר היא עלילה מרתקת,
מעניינת, מציתה דמיון, ובעיקר – מפחידה. או מעציבה. (לא מתכוונת למותחנים…
טרגדיות זה פחד הרבה יותר עמוק).
האומנות האמיתית בספרות היא לקחת עלילות משעממות, ולהפוך אותן למעניינות בעזרת
זווית ראייה מחודשת וכתיבה משובחת.
הרבה מאד מהספרים שבשוק, גם כאלה שהם רבי מכר, אינם ‘ספרים אמיתיים’. והרבה
מכאלה שמכונות ‘סופרות’, הן אכן כותבות – אבל סופרות, לא. כי ספרות היא לא
כתיבה ולא הבעה. היא משהו אחר.
לגבי הספרים של רותי טננולד – הם ספרי נוער על בסיס היסטורי. יש עוד סופרות על
בסיס היסטורי, אבל בסגנון שונה מאוד (לדוג’ שרי וולך).
באופן אישי לא התחברתי לספר הראשון של רותי טננולד, כי העימוד שם היה
על-הפנים, אבל כשקראתי ספרים אחרים שלה נהניתי מהתוכן. -
ברוך דיין האמת.
שנתבשר רק בשורות טובות.
מרים, אנחנו איתך. -
קוראים לה טלי לב, והוא עדיין לא יצא לאור.
היא הבטיחה לעדכן. -
השלבים בדרך לתוצר מוגמר מושלם: (מהשלב בו העט או המקלדת ביד… לא כולל תכנון
עלילה וכו’)
1. כתיבה ספונטנית, מה שעולה.
2. מוחקים כל מה שאפשר!!! קיצור ניסוחים, שיפוץ ניסוחים וכו’…
3. הוספות לפי הצורך.
השלב השני והשלישי, הם סוג של “עריכה ספרותית” שבה את הופכת את הטיוטה שכתבת
למשהו שראוי לעבור לעיניים נוספות לבקרה (לדוג’ – לעורכת העיתון…) -
משנה את הזמנים
– אמא, אפשר רגע את השעון שלך?
– קח, העיקר אל תפריע.
*
– אמא, מה השעה עכשיו?
– שתים עשרה.
– באמת?
*
נ.ב. אם מעניין אתכן, השעה היתה משהו כמו 14:00…
נס שיש לי עוד שעון חוץ משעון היד. -
תמר, איזה כיף שהאיום שלי עבד! אני חושבת להתחיל לשנות את הגישה החינוכית
שלי… (אל תדאגי, לא באמת. כלומר, אם את מרחמת על אלה שאני מופקדת על חינוכם).
ממש נהניתי מההגדרות שלך, אם כי עדיין יש מה לדייק…
ולגבי באיזו שאלה יעסוק הדיון: למה לכתוב – זו שאלה נדושה. דנו ודשנו בה
מספיק…
הפעם יש לי מסר אחר להעביר.
עוד תגובה אחת שמנסה להבין את החלוקה, ואני מסבירה את הכל… -
אם אין תגובות שמנסות לענות על השאלה – לפי מה חילקתי את תחומי הכתיבה – אני לא ממשיכה לדיון עצמו!
ראו הוזהרתן… -
הנה הסיפור המושלם של רחלי. (לא קראתי את כולו, מודה ומתוודה, אך קראתי כבר חומרים אחרים של רחלי, ועכשיו רק רפרפתי…)
קריאה מהנה! -
רחל, תשלחי לי את הקובץ למייל שלי, ואעלה אותו.
-
חברות, ביקורת ספרות היא דבר חיובי – כשהוא בגבול הטעם הטוב… באנה נשאיר את
הדיון נקי מאבק לשוה”ר ודומיו.
תגובות שכוללות מידע אישי על סופרות שעלול להתפרש באופן שלילי – נמחקות. -
סתם בעיה שלך שחסר לך “גב” לקבל ביקורת, כי רוב הביקורת שתקבלי תהיה ביקורת בונה.
אבל אני חוששת שזה כבר יורד לפסים אישיים… אז אני רק אתן לך ביקורת בונה: את כותבת מקסים, יש לך פוטנציאל טוב (לא רק אני אומרת את זה), אבל כל חומר שלך חייב עריכה לשונית (זה בשביל העקיצה).
מה דעתך, ומה הדעה של כולן, שכל כותבת תוכל לבחור אם לקבל תגובות על היצירה שפורסמה או רק ליוקים?
-
-
שרה, באמת אין כל כך הבדל… פשוט פרוזות הן לרוב ארוכות, פוסט נחמד – הוא נחמד, אבל בקובץ PDF אפשר לארגן עיצוב יותר נחמד.
כמובן, את יכולה להעלות ולפרסם כל פוסט שמכיל פרוזות שלך! כבר יש לנו כמה וכמה סיפורים בהמשכים… רוצה להיות הבאה בתור?
