הוראה רכזות וחינוך שרה לרנר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
אם כבר כתבת יפה כל כך על ביקורת בתחום שלך, דינה, אוסיף גם על התחום שלי:
אני עובדת בתרגום ועריכה. הגעתי לתחום דרך אבא שלי – הוא מהגדולים בתחומו, עם ניסיון של עשרים שנה ופרוייקטים ענקיים.
בפעם הראשונה שהוא שלח לי לקוח (אמיתי! שמשלם! לא שת”פ שווה במיוחד!…), סיכמנו שאשלח לו את החומר לביקורת לפני הגשה ללקוח. שלחתי בדחילו ורחימו את הפרק הראשון לאבא שלי, וחיכיתי למחמאות. אני מוכשרת, הרי, וזה אפילו בגנים שלי.
אבי אמר לי שזה מעולה ממש בשביל מתחילה, יש לו רק כמה הערות. הוא ישלח לי בקובץ.
פתחתי את הקובץ שהוא שלח לי עם ההערות, ובאתי להתעלף. הקובץ היה אדום יותר מאשר שחור. לפחות שלושה-ארבעה תיקונים לשורה. מעליב ברמות.
האינסטינקט אמר לי להתווכח, לריב שורה-שורה, לנסות להציל מה שאפשר.
אבל מהר מאוד התפכחתי. העריכה שלו עולה הון. הוא נתן לי אותה בחינם. אני משוגעת, שאוותר עליה?
אז בלעתי ת’אגו, תיקנתי אחד-אחד. שלחתי ללקוח. המשכתי לעבוד. נשכתי שפה ושלחתי גם את פרק ב’ לביקורת. קיבלתי אותה בכמויות.
ולאט לאט, היא פחתה. לא כי אבא שלי החליט לרחם, ממש לא. פשוט כי— זה עבד. טאדם. למדתי את הביקורות שלו. ניתחתי אותן, שאלתי שאלות, קיבלתי הסברים מקצועיים ומדוייקים.
זה כאב? כאב. מה לעשות. אגו זה אגו.
אבל מבחינה מקצועית – רק בזכות הליווי שלו, והביקורת הקשוחה (שאגב – נאמרה תמיד בצורה מכבדת, ויחד עם מעלות שהוא תמיד איכשהו מצא), הצלחתי להעלות את הרמה שלי ולהתמקצע ברמה כזו שאני עובדת היום בביטחון, במקצועיות, ומתמחרת את העבודות שלי בהתאם, ב”ה.
ממליצה.
ועוד משפט לסיכום, שלמדתי על הדרך: כישרון הוא דבר מדהים, כדי להתחיל איתו את התהליך. למעשה, ניסיון בונה את המקצועיות פי אלף מהכישרון. תכבדו את בעלי הניסיון.
-
מעתיקה לכאן מה שכתבתי על הספר בדיון אחר:
הספר מלמד המון על קשרים פוגעניים – והעקרונות המתוארים נכונים לכל מערכת יחסים שאינה בריאה, גם אם אינה מגיעה לסיטואציות קיצוניות (בין מורה לתלמידה, בין חברות, בנות משפחה, וכו’).
הספר מתריע איך מתפתחת מערכת יחסים פוגענית – הבלבול, המניפולציה, המעברים החדים בין תחושות של אהבה, הבנה ואכפתיות לבין ניצול, תמרון והשפלה.
הספר גם מלמד המון על הורות, על נתינת מרחב ואמון, ועל סיוע לבניית חוסן פנימי במקום תלות בהורים.
מעל הכל – הספר לימד אותי אישית על הכח של אהבה אמיתי, סבלנות וקבלה, ועל הכח של קשרים טובים ובונים.
ועוד משהו, אולי הכי חשוב:
ההבנה שאין להאשים את הנפגעת. פשוט לא.
אפילו רק בשביל זה שווה לקנות את הספר.
מכל הסיבות הנ”ל, אני חושבת שהספר מתאים לכולן…
(הסתייגות: בלי קשר לנושא הספציפי של הספר, לא נראה לי שהוא מתאים לנערות מתחת גיל שמונה עשרה מכיוון שהמורכבות שלו דורשת בגרות רגשית מסויימת.)
-
שידוכים הם בעיקרם עניין חברתי, לאו דווקא דתי. ברור שהם מושפעים מהדת ומשפיעים עליה, אך ביסודם הם אינם עניין דתי.
לכן, קצת מוזר להתווכח על אופן ניהולם בהתבסס על ראיות שמובאות ממעשים שהיו לפני אלפי שנים.
(הדגשתי שלא מדובר בעניין דתי, מכיוון שאם כן היה מדובר בכך – הדורות המוקדמים יותר רק מחזקים את הראיה. אבל בעניין חברתי – די טפשי לדון על מציאות שקיימת בחברה כיום על פי מציאות שהייתה קיימת בחברה שקדמה לנו בהרבה.)
מקווה שהובנתי נכון, ושלא השתמע מדבריי ח”ו שום זילות כלפי האבות הקדושים, משום כיוון שהוא (ברגע שהנושא הוכנס לדיון, כל תגובה היא בחזקת סכנה…).
-
נסי לפנות ליד לאחים.
-
הלימודים בסמינר אינם לתואר B.A, אלא למה שנקרא “דרגה 1”, לצורך קבלת דרגת שכר ששווה לתואר ראשון (B.A).
-
וואו.
התכוונת לאזכר את מגילת איכה, או שרק לי התחבר ההקשר הזה?
בכל מקרה, השיתופים שלך מדהימים, ומביאים איתם כנות נדירה כל כך.
-
אני באתרוג, ביקשתי שיפתחו לי את Udemy ואכן פתחו בלי בעיות.
הסיבה שזה לא פתוח מראש היא שאין להם אפשרות לחסום את הסרטונים שמופיעות בהם נשים בתוך האתר, אבל אם את מבקשת ומאשרת שאת בסדר עם זה – הם פותחים לך את כל האתר.
-
וואו. כל כך נכון.
הייתי שם…
וברוך ה’ הרבה עבר עם הגיל, אבל את התסכול הזה שלא מבינים כאב אמיתי שלך – אני זוכרת בחדות.
(זוכרת שפעם אמרתי למישהו שהתעצבן על הרגישויות ה”מוגזמות” שלי: “נכון שכולם מתרגשים מהסיפור של הנסיכה והעדשה? אז זו אני…”)
-
שמחה מאוד לראות שעלה כאן הקול שקורא לכבוד, ולענווה.
לא העליתי אותו בעצמי כי אני לא מטפלת, ולא יודעת עד כמה דבריי יישמעו במסגרת זו.
(אני מורה, והנושא הזה בוער בי בכל התחום של תקשורת בין המוסד לבין ההורים.)
-
זה די ברור שאם הם מבקשים סיפור, הם מתכוונים גם לפרסם אותו, לא?
כך שמוזר קצת לכתוב שזה “בתמורה לפרסום הסיפור”.
אף אחד לא חשב שהם מחפשים סיפור כדי לשמור אותו במגירה.
-
סתם לאינטליגנציה, מה ההבדל בין העלאת קטעי פרוזה למאגר לבין פרסום רגיל בפוסט נחמד?
-
וואו.
נוגע מאוד.
-
לא, לא, אל תכתבי את התשובה!
חכי…
-
אין לי מושג…
אני לא מכירה אותם באופן אישי, רק שיערתי שיש נציג כזה. אבל אולי אין.
-
תיקון עובדתי, לא קשור לתוכן הדברים:
רבי עקיבא היה תנא, לא אמורא.
-
מאמינה שיש מחלקת הסברה, ושלא המוקדניות שעונות לפניות אמיתיות הן אלו שתענינה לך. אבל זה מהשערה, לא מידיעה…
-
אין לי מושג…
-
מצטרפת בחום.
ספר מדהים.
-
יפה מאוד!
-
וואו, מעניין.
בזכותך בדקתי את זה עכשיו. צודקת…
ראיתי כמה השערות מי בדיוק אמר את המשפט, ובאמת מריה תרזה (נסיכה ספרדית שהייתה נשואה ללואי ה-14) הייתה מהבולטות שבהשערות.
אגב, ממה שבדקתי – היא לא דיברה ממש על עוגות, אלא על לחמניות בריוש – סוג של לחמניה רכה ועשירה במיוחד. אז אולי זו לא הוכחה לעוגות קצפת (אם כי גם לא סתירה), אבל כן ללחמניות…
נ.ב. בעוונותיי לא קראתי עדיין את הסיפור, בכל זאת ערב פסח… אז אם מה שאמרתי לגמרי לא קשור – מתנצלת מראש.
-
המהפכה הצרפתית הייתה בשנת 1789, ובערך אז נאמר המשפט המפורסם על הלחם והעוגות.
אין לי מושג, אגב, מתי המציאו את העוגות, ומה היה הסגנון שלהן…
-
הפתיחה של כל כמה שורות ב”איך” או “כיצד”…
לא יודעת, הזכיר לי, יחד עם האווירה הכללית של השיר.
-
לא נראה לי שהבנת בדיוק את הנקודה שהפריעה למגיבות.
זה לא עניין של “מפחיד”, והשאלה היא לא אם זה עובד או לא עובד.
ו”להציג את זה” כמשהו אחר ממה שאת מתכוונת – זה חוסר יושרה, חוסר כבוד כלפי האמא ונטילת סמכויות שאינן שייכות לך.
כן, גם אם זה עובד.
שוב – אני לא מטפלת. אבל לא הייתי הולכת, או שולחת את הילד שלי, למטפלת שאינה פועלת בשקיפות ובכנות מלאה.
-
אם כך, שיפרסמו את הבקשה בפלטפורמה לבנות תיכון בנות שש עשרה.
לפרסם בקשה כזו בפלטפורמה לנשים – זה די זלזול.
אני מסכימה עם כל מילה של תמי.
-
אין תחרות על הקושי.
את הקטע כתבה מורה, ולכן, מטבע הדברים, היא כותבת על קשיים של מורות…
בכל סוג עבודה יש קשיים, וכל אחת בוחרת את המסלול התעסוקתי שלה – על מכלול היתרונות והחסרונות שלו…
יש הרבה מורות שאין להן עדיין תקן והיו שמחות אם החופש היה קצר יותר, מכיוון שבמצב הנוכחי יש ארבעה חודשים בשנה שאין להן הכנסה.
יש גם מורות שיש להן תקן ומרוויחות יותר (אם כי גם לא המון), שמרוצות מאוד מהמצב הנוכחי. כל אחד והמקום שלו.
אבל כן, מותר להביע קושי, גם אם לאחרים קשה גם.
