הפדיחה הכי גדולה בקריירה:))) דיון 2

[יזמות עסקית]

חח אני נזכרת במשהו עצוב

לקוחה רצתה עבודה בסדר גודל מטורף תוך שעתיים

כדרכי (בקודש?!) הסכמתי

וככה ישבתי על זה במהירות (השעה 4:30 בלילה) ואני שולחת לה, עייפה ועיני עצומות

ואחרי השליחה, חחח כשאי אפשר כבר לעשות ביטול כמובן

אני מגלה ששמרתי את הPDF מאילוסטרייטור בלי להגדיר שזה יוריד את הרקע

חח לא נעים

היא קיבלה דף עם כל מיני קשקושים (אני עובדת עם עט דיגיטלי

ונוהגת לכתוב את כל מחשבותי הכמוסות ורצונותי הלא מוגשמים תוך כדי עבודה)

ובכן, זה היה בלתי נעים בעליל

תנחומים רבותיי!

[רותי כהן כהן]

באמת תנחומי אליך אנו בני אדם

[תמר שכטר]

ואי פדיחה זה לא מילה!

אחת פנתה אלי לעשות לה מצגת “בקטנה” לבת מצווה רק תמונות והסרטות.. כמובן שהלכתי מייד על טמפלט.. היא היתה לחוצה בזמן (כמובן!) שלחה לי את הכל יומיים לפני..

ותכלס רק לרנדר לקח לו משהו כמו שלוש שעות כי זה היה כבד ובעצם זה לקח כמו לסגור ולכן כל פעם שרציתי סך הכל לראות מה יצא בנתיים הייתי צריכה לסגור שלוש שעות!! 😮

תכלס.. לא היה זמן והבאתי לה יחד עם טקסט באנגלית ופתאום נהיה חשוך 😂😂

העיקר שהיא נהנתה ופנתה אלי לעוד עבודות.

אני באמת לא מבינה מה היא התלהבה.. זה מראה שלא כל החיים שלנו מתנהלים לפי הטבע ויש מישהו שעושה דברים גם לא הגיוניים 🙂

[רותי כהן כהן]

משמים!

[נעמי בוקרה]

כדאי לא לקטוע את הרצף:))

[מירי גרינוולד עיצוב שבונה עסקים]

לי קרה שהזמינו אצלי סדרה של עיצובים לסיום מסכת שנחמדה ע”י איזה ארגון של לימוד יומי

הזמנה תוכניה מודעות לאוירה וכו

הענין שהם לא רצו להשקיע והביאו לי מודעות מוכנות מאיזה סיום קודם של אותו ארגון בארה”ב

ושאני רק ישנה טקסטים וישים “טיפקס” איפה שצריך.

טוב זה ארגון תורה אז הסכמתי.

מה שקרה שבבאנר הענק באורך 4-5 מטר נשאר בטעות המסכת הקודמת

הרגשתי נורא. [היום אני יודעת שזה לא באמת אשמתי]

וכפיצוי לא הרווחתי כמעט כלום על העבודה.

מה שלמדתי א. להדגיש ללקוח שהוא חייב לעבור ולבדוק שאין טעויות ואם יש זה לא אחריותי. חד משמעי

להזהיר מראש כשלקוחות מבקשים כאלה קומבינות שזה מתכון לפדיחות

[נעמי בוקרה]

ו– לסיפור שלי.

עיצבתי מודעת וחוברת למנהל ת”ת. החוברת לא היתה כתובה טוב, אז הצעתי להפנות אותו לקופרייטרית. כמובן שאמר שאין תקציב וכו’. אז הבאתי לו אחת מתחילה טובה, והיא באמת שיכתבה מעל הציפיות…

הוא אמר שמצויין ובסדר גמור וזהו. אבל הקופרייטרית המתחילה היתה ממש צמאה למחמאות.

אז שלחתי לה מייל מפרגן “הוא לא האמין שזה מה שיכול לצאת מהטקסט היבש, הוא ממש התלהב, אמר שאת אלופה, בלה בלה בלה” ….

ואז, 30 שניות אחרי השליחה, קלטתי

ששלחתי

את המייל הזה

למנהל—-

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

חחחח (:

איך אני ‘אוהבת’ את הטעויות מייל האלה……

הם יכולות להיות קטלניות לפעמים!!

תספרי את ההמשך, מה המנהל הגיב???

[נעמי בוקרה]

הוא לא הגיב כלום,

שלחתי לו “סליחה, המייל היה מיועד למען אחר”

ויש בי עד היום ציפיה קלושה שהוא לא הבין שאני מדברת עליו…

[הודיה ט.]

אני יושבת קוראת ו..צוחקת. יש בזה משהו מנחם שבסוף כולם עושים טעויות….גם אלו שמולם אנו טועים..

לא נעים, אבל קורה…:)

ובכן, אצלי זה קרה עם לקוחה שהחליטה מאחורי הפלייר המודיע על יום ההשקה החגיגי

של הקונדיטוריה שלה, לשים מתכון קצר.

הוא הודפס באלף עותקים,

ואז..התברר ששורה אחת שם, ברכיבים, נפלה.

ואוי ואבוי למי שיקח את המתכון הזה ברצינות וינסה את זה!

המזל שלי שאני הדגשתי לאורך כל העבודה שתעבור בדקדקנות אחרי, כי אחרי הכל- היא הקונדיטורית,

ואני לגמרי לא, גם לא בתור תחביב, ברמה שגם אם יהיה שם דבר מאוד מאוד מוזר אני לא ממש אשים אליו לב.

וזהו…תיקנו את הטעות והפלייר הודפס בשנית… היה קצת לא נעים, אבל ב”ה התוצאות היו מעולות…

[שרה פיליפס]

לא יודעת מה היתה הפדיחה הכי גדולה שלי

כי הרציניות מאד היו לא באשמתי בכלל – אבל כן קצת התפדחתי….

הנה מקבץ:

א. עבודה רצינית שעשיתי לתלמוד תורה נכבד כלשהו – במסגרת מבצע ברכות מקיף שכל הת”ת הסתובב סביבו כל החורף, וכלל אלבום מדבקות ומדבקות, כרטיסי מעקב, וכו’

לאחר שחזרו המדבקות מהדפוס, סיפר לי האחראי על המבצע (אח שלי, במקרה) שהמנהל מאד נהנה מהקלפים, מהעיצוב וכו’ אבל ממש התעצבן ששכחנו לשים על כל קלף את הלוגו של הת”ת….. וכך מי שימצא קלף ברחוב, איך ידע לשייך את ההפקה הזו לת”ת????? לא אשמתי, כי לא ביקשו ממני. לוגו של המבצע היה. אבל למדתי דבר או שתים על מנהלי מוסדות.

ב. עשינו להורים שלי ערב משולב של יומולדת 60 של אמא שלי, ויום נישואין 40. אני הייתי אחראית כמובן על המצגת והמתנה – הפקה של ספר מתכונים ששילב בתוכו מתכונים של אמא שלי והרבה יותר (תמונות מטבח מהעבר הרחוק, תמונות מטבח של נכדים, מכתבי ברכה מכל העולם ובן דוד שלו, וכו’). העבודה על הספר היתה רבה מהקלדה ועד עיצוב סופי, דרך איסוף החומר והגנבתו מהבית של אמא שלי בלי שהיא תשים לב וכו’, ונעשתה ברגע האחרון, עד שהגיעו אלי כל החומרים וכו’. בבוקר האירוע שלחתי לדפוס את הספר ותוך כדי שהוא עלה לג’מבו מייל, עיצבתי כריכה יפה לספר. עד כאן הכל טוב ויפה.

בעלי הלך בחזור מהכולל לאסוף את הספר המודפס מהדפוס והגיע איתו ישר לארוע – אני פותחת ומגלה —-

שהדפיסו ככריכה את עמוד השער, במקום את הכריכה ששלחתי….

כמובן שחוץ ממני ומבעלי (שידע שיש כריכה יפה ולא הבין מה התלהבתי מהכריכה הזו….) אף אחד לא שם לב, ולמחרת פניתי לדפוס והדפיסו חדש.

אבל ניסיתי לדמיין מה היה קורה אם זה היה לקוח זר……. אפילו שזו לא היתה אשמתי בכלל.

ג. ועוד פשלה לא קריטית מבחינתי, הלקוחה לקחה את זה קצת יותר קשה, אבל ממש חוזרת על פשלות קודמות שראיתי למעלה –

עיתון בית ספר שהודפס והתברר שבכריכה שכחתי להחליף את התאריך לתאריך העדכני. כמה פעמים אמרתי להם שצריך לשלוח את החומר מספיק מוקדם, שאספיק לעצב מספיק מוקדם, שיהיה זמן גם להגהה נורמלית????

[מירי גרינוולד עיצוב שבונה עסקים]

חחח

נעמי

אני מכירה את המנהל הזה מקרוב

מתחיל בב נכון?

עשית להם באמת הפקה מדהימה.

אבל מתאים לו לגמרי לא לקלוט מה שלא רצית שידע.

[נעמי בוקרה]

לא, דווקא לא…

להם ב”ה וצא מדהים ויש להם קופרייטר צמוד מצויין,

אבל תודה!!

[גיטי קוגל]

הפדיחה שלי לא בדיוק מהתחום הזה

אבל היא פדיחה אמיתית והיתה באשמתי הגמורה ואני מנצלת את הבמה הזו

גם אולי זה יעזור למישהי שלא תרחף כמוני

וגם כדי להתנצל, אולי יש מישהי שתזהה את הסיפור ותוכל לקבל את סליחתי

אז ככה, אני עוסקת בצילום וידאו

ולפני שנים רבות הוזמנתי לכנס פאניות שלמדו שיטה חדשה לצביעת פאות מסוימת מפאנית ידועה בתחום

הפאניות די הסתמכו על הצילום שיקבלו אח”כ ולא בדיוק הקשיבו

למחרת היה לי צילום באיזה מעון בעיר אחרת ומשום מה לקחתי איתי גם את הכרטיס הזה עוד לפני שהעברתי את החומר שבו למחשב!!!

כצפוי די מהר נגמר המקום בכרטיס ואני החלפתי לכרטיס חדש

ורק כשיצאתי מהמעון והייתי כבר בדרך הביתה קלטתי שהכרטיס הקודם עם ההרצאה הנ”ל פשוט לא אצלי!

נשאר שם במעון באיזו פינה שכוחה שהנחתי אותו

וזהו. הכרטיס לא נמצא ע”י המטפלות שדברתי איתן וחוץ מלהחזיר את הכסף למארגנות לא היה לי מה לעשות

אז אם יש פה איזו פאנית מאז- קבלי את התנצלותי…

ואני התקדמתי עוד צעד בלימוד לקיחת אחריות…….

[שרה פיליפס]

גיטי, הסיפור שלך מזכיר לי נשכחות:

בעלת משפחתון הזמינה אצלי עבודה, ומכיון שלא היה לה גישה למייל, הסכמתי לקחת ממנה כרטיס זכרון עם תכולה של שנה שלמה של הילדים שלה…. סימתי את העבודה, שלחתי לדפוס – וגיליתי שהכרטיס איננו!!!

ולא נמצא עד עצם היום הזה…עברו מאז כבר כמה פסחים.

היה ממש אבל ממש לא נעים. במיוחד שהיא היתה שכנה וחברה קרובה….

[מלי גרינבוים מעצבת אלבומים דיגיטליים]

סליחה על השמחה לאיד

אבל כיף לראות שלכולנו קוראות פשלות:(

לי גם הייתה פדיחה

שבהחלט תלויה בי

צלמת בקשה ממני 2 אלבומים ב2 גדלים שונים

ופשוט החלפתי לה בין הגדלים של האלבומים

בהתחלה היא כעסה נורא – ובצדק

אבל בקשתי ממנה לדבר עם האמא ופיציתי אותה כך שהאמא יצאה מרוצה ב”ה

וכשהצלמת ראתה שהאמא מרוצה ואפילו שמחה היא נרגעה…

מאז אני עם “נרווים” לבדוק כל פעם את גודל האלבום…………….

[נעמי בוקרה]

איזה מהמם נהיה האשכול הזה.

פשוט ללמוד מטעויות אחת של השניה,

מה יכול לקרות ומה לבדוק להבא….

[טאצ’. מיתוג עסקים]

תודות לכל המשתפות, מנחם שזה דבר שכולם עוברות או עברו…

גם לי היתה פדיחה שלי,

בקיץ האחרון אפשר לומר שחודש חייתי ישנתי ונשמתי מצגות, עשיתי במקביל לשלוש סמינרים.

אחד הסמינרים היה ממש מרוצה, קלעתי בול לסגנון שרצו, ההתנהלות היתה מצוינת כי דוקא את החומר הם לא שלחו בשניה האחרונה אלא אחת שלפניה (לא שלוש:)

תכל’ס יצאתי בתוך כדי גם לצילומי וידאו של מסיבות גמר וכך קרה שביום ראשון בבוקר הגישו לי רשימה של תיקונים (שהם דוקא לא באחריותי כי זה טעויות הקלדה וכאלו, כך שעל זה אני לא דואגת להתפדח יותר מידי, תיקונים שהיא אמרה לי במפוזר או בטלפון עשיתי כבר) והיה עוד משהו קטן לגמור, דיברתי איתם בטלפון והיה בסדר, המולה רעש וקצת לחץ, ככך קרה שהסקתי שהתוכנית היא מחר בבוקר, המחשב היה כבד פחד מרוב גמבואים שעלו וירדו בו זמנית והמחשב פשוט לא זז, הסקתי ששווה לי לגמור כשאני אחזור כי זה לא היה דברים קשים או גדולים שפחדתי שאני לא אספיק ואז לתת לזה לעלות בלילה לגמבו (תוך כדי עבודה לסמינר אחר…)

בתכל’ס, כשיצאתי בצהריים היה גמבו באמצע לעלות ואמרתי לאחותי בבית שיראה שזה באמת גומר לעלות ולא יפול באמצע או משהו- זה היה הנס שלי שהמחשב היה פתוח, אחרת אין לאף אחד הבבית גישה למייל.

התקשתי למרכזת מהדרך להודיע שלא תדאג ששכחתי אני אעשה את זה בלילה אבל היא לא ענתה…

אחרי כמו שעה שעתיים אחותי מתקשרת אלי שיש מיילים עצבניים מהסמינר סוג הודעה מהסמינר שאם החומר לא יהיה בזמן אין תשלום וכו’.

כמובן שבאותו רגע לא חשבתי על שום תשלום אלא על התוכנית שלהם שבנויה על המצגות, התקשרתי לאחת שאני מכירה מהאזור שלפתי אותה מהמיטה והטסתי אותה למחשב שלי בלי לשאול אותה כלום- פדיחה בפני עצמה!!!

בסופו של דבר היא ישבה פה וגמרה את החלק הקטן שהיה חסר, תיקונים המשמעותיים כבר עשיתי לפני וסגרה בכמה חלקים, המחשב שלי עוד לא התאושש ככה שהיא השתגעה מזה ששום דבר לא זז ולקחה חלק אחד לשלוח מהבית שלה חלק שני העלתה מפה, ואז אני חזרתי וגמרתי לדאוג שכל החומר יגיע בצורה נורמלית, את הלחץ והבושות קשה לתאר, לקח לי המוןן זמן להתאושש מזה, אני אחת שלוקחת קשה:(

העיקר בסופו של דבר בזמן התוכנית כל החומר היה אצלם, רק גינגל אחד הקצב היה ממש לא טוב, כנראה כשתיקנתי לא שמתי לב שהפס שמע זז וזה היה חבל כי עבדתי על הקצב שיהיה בול ולפני כן הוא היה בסדר גמור…

מובן שמבחינה כספית פיציתי אותם כמו שצריך וממה שקיבלתי נתתי חצי להיא שדפקתי…

ובהתאם לרוח האשכול, הדבר היחיד שבסוף הרגיע אותי שיצא לי לדבר בקבוצה של עובדות בכל מיני תחומים ואחת עורכת וידאו שאמרה שברור שיש פדיחות אבל לפחות לא משביתות עולמות ולא שום דבר קריטי, אחרי הסיפורים ששמעתי שם הסכמתי איתה ואז התחלתי לסלוח לעצמי שזה הגיוני שיהיו פדיחות בכלל… האורך של הסיפור יעיד שזה עדיין נמצא אצלי במקום נסער…

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

וואוו

כמה ידע יש פה, ממה להזהר על מה לשים לב…

גם אני שלחתי פעם אלבום לפיתוח וכשהוא הגיע אלי הביתה ואני מדפדפת בו להנאתי, דפדוף של סיפוק.. חשכו עיני!!! שתי דפים חזרו על עצמם אחד אחרי השני, וכמובן שדף אחד היה חסר…

הבעיה הגדולה הייתה שהלקוחה כבר הייתה בדרך, בשיא האושר וההתרגשות (בן בכור!!… )

טוב, הייתי צריכה להתגבר ,לספר לה על הפשלה ( שלי!!!! לא של הפוטו..) לתת לה את האלבום לבנתיים כי היא לא נשמה כמעט כששמעה שאולי הוא ישאר אצלי, ולשלוח שוב את האלבום לפיתוח חוזר ונכון

כמובן אחרי שהסתכלתי עשרים פעמים לפחות!! בלי הגזמה!! לראות שכל הדפים נשלחו, ורק פעם אחת…

מאז למדתי שלא מספיק לעבור על הכל שתי פעמים אלא עדיף פעם אחת נוספת….

אבל היה גם רווח!!!! הרווחתי עוד אלבום לדוגמא!

[שרה מ.]

תודה על הסיפורים, זה ממש חשוב ומחדד נקודות שצריך לשים לב אליהן.

לי גם הייתה פדיחה עם אלבום.

אחותו הקטנה של בעלי עשתה בת מצווה, וכגיסתה היחידה שהיא גם גרפיקאית הוזמנתי לעצב את האלבום המהמם שהיא חלמה עליו…

הענין הוא שהיא עשתה תמונות חוץ ביום ראשון והצלמת אמרה שיקח לה כמה ימים לעבד ולסדר את התמונות ואז לשלוח לי. אבל, ביום שלישי אני מקבלת טלפון שהבת מצוה הוקדמה ליום ראשון הקרוב!!! (קורונה, סגרים וכו’…)

התחלתי להילחץ והתקשרתי לחנות בה רציתי להדפיס והם אמרו שאם אני רוצה את זה מוכן בחמישי (בשישי הם לא עובדים ולא רציתי לקחת סיכון על ראשון) אני חייבת לשלוח את זה מוכן ברביעי בבוקר!!!!!!!!!!!!!!

ועדיין התמונות לא אצלי ואנחנו אוחזים בשלישי בערב.

כמובן שרצתי להתקשר לצלמת והיה קצת סיפור עם הג’מבו והתמונות הכבדות וכו’ כמו בסיפורים כאן…

בסופו של דבר ישבתי מספר שעות ועיצבתי את האלבום ועברתי עליו כמה פעמים, ובכל זאת הייתה פשלה רצינית לא פחות ולא יותר בכריכה, גם זה כמו הסיפורים דלעיל…

“העלמתי” את הפצעים מהפנים שלה וזה יצא כתמים בהירים, אין לי מושג איך, וגם לא טרחו לומר לי את זה לפני ההדפסה. (למה?)

לא הדפסתי את זה שוב (לא היה לי כספים מיותרים להוציא על זה…) באירוע השארנו תמיד את האלבום פתוח;) ומשום מה עד שאני לא אמרתי את זה לגיסתי היא לא שמה לב… (מוזר, אבל מרוב התלהבות ברוך ה’ לא התמקדו בכריכה)

[אתי רביוב]

לא תאמינו למה שקרה לי!!!

לפני איזה שנתיים כשהייתי ממש מתחילה ערכתי קליפ לבת מצוה והא היה כבד…

הבעיה היתה שהאמא נתנה לי תחומר יומיים לפני

ואני כמו טפשה – הסכמתי

אז הייתי על המחשב בערך כל הלילה

ומיד בבוקר יִצאתי אותו

בגלל שהמחשב עבד רצוף ללא הפסקה-הוא לא הסכים ליצא וכשחזרתי בצהרים מהלימודים- הוא היה רק על 5 אחוז בערך

לא ידעתי מה לעשות וחיכיתי שהוא יסתיים

ותוך כדי זה האמא מתקשרת אלי לחוצה מה עם זה

אני לא יודעת מה לענות ומנסה לשכנע אותה ואותי שבעזה יהיה בסדר

ביום הבת מצוה עצמו, היתה לי יציאה מאד חשובה עד הערב

עשיתי ייצוא בפעם המאה…

ואיך לא, כל היום אני בטלפונים והסברים לאחותי בבית

הגיעה הבת מצוה – ואין קליפ, כלומר אין בת מצוה!!!

הקליפ כלל גם תוכנית קצרצרה בתוכו וכו’

בסוף, אתן הולכות ליפול מהתעוזה-

אחותי באה עם המחשב והראתה לכולם את הקליפ—- דרך התוכנה עצמה!!!!!! והכל היה מפוקסל ומעצבן

עד היום אני מסמיקה כשאני רואה אותה…

למרות שבסוף היא ממש נהנתה והגיעו אלי כמה לקוחות דרכה….

[הדסה בלוי סטודיו הדסים]

הפדיחה הראשונה

לקוחה ממש מהראשונות שלי ביקשה לי איזשהוא עיצוב לכל בנות הגן תמונה של הילדה ומשפט ליד

היא אמרה לי את המשפט באידיש חסידית ואני שמעתי משהו אחר לגמרי והיא באה לקחת את הקבצים המודפסים והיא מתקשרת אלי מופתעת, מה זה היציאה הזאת? מה הקשר? למזלי זה היה משפט דיי קשור (אולי לא למזלי אם זה היה משפט חסר קשר לחלוטין הייתי שואלת שוב) והיא חילקה את זה אם זה

מאז למדתי לבקש שיכתבו לי במייל כך אני בטוחה שזה הכוונה ואני גם בטוחה משגיאות כתיב וכ’

במקרי חירום לשאול מלא פעמים עד שאני בטוחה שזה אכן מה ששמעתי (במיוחד אם היא דוברת שפה אחרת ממני)

פדיחה נוספת ערכתי מצגת בהתראה של יומיים (מנהלת של בי”ס מסוים תיכננה לשכור מצגת מסוימת לכנס אלול ויומיים קודם כשהיא ראתה אותה היא הבינה שזה עלול מאוד לזעזע בנות מסוימות במצב רגיש ולהפחיד אותן מידי)

במסירות היא ישבה וכתבה תוכן מדהים בעצמה והתקשרה אלי עם אני מוכנה לערוך אותו תוך יומיים היא שולחת את החומר עכשיו לאולפניסתית שתקריין אותו ובסוף תוסיפי את השירים… והיא אמרה לי רשימה

את החומר עדיין לא היה לי עבדתי על השירים א”כ הגיע החומר עבדתי עד צאת הנשמה היא יום לפני הכנס בערב סגרתי את הפרויקט והיא הגיע לראות אותו פתוח בתוכנה העירה לי על כמה שגיאות כתיב קטנות לקחה את הפרויקט הסגור וביקשה שאשלח לה א”כ את המתוקן שיהיה לה

בבוקר אני מפעליה את המצגת הכל עובד מדהים מגיע השירים הכל עובד נהדר הטיפוגרפיה המדהימה נכתבת וכ’

אבל אין שמע!!!

ההייתי בהלם, נכנסתי לבדוק בפרויקט ואני רואה ששמתי את כל השירים בנסט נפרד שלא יבלבל אותי ובתוך התוכנה שומעים את המוזיקה רק כשנמצאים בתוך הנסטאין לי מושג למה כך שכשראיתי את הפרויקט בתוכנה הוא עבד מדהים אך היצוא היה ללא השמע של הנסט הפנימי

התחלתי שוב ליצא את זה מתוקן ראיתי שזה יקח עוד כמה שעות טובות והכנס עכשיו!!!

שעה של שירה בלי שמע!!! אני מחכה לטלפון נזעם או לפחות שואל והוא לא מגיע בצהרים לא התאפקתי והתקשרתי לשאול איך היה…

היא עונה -אל תשאלי האונקי שהכנסת לי בתוכו את המצגת היה שבור ניסינו וניסינו להכניס אותו למחשב והוא לא נקלט זה היה ממש מבאס, הבטחנו לבנות שנראה להם מחר… אני שולחת אליך את הבן שלי אם 3 אונקים שיהיה לגיבוי… תכניסי לי בכולם את המצגת…

היא שלחה ואני הכנסתי כמובן את זה שיצאתי הבוקר בדקתי 20 פעמים שיש בו שמע בשירים ושלחתי…

ולמדתי שד’ מנהיג את העולם!!!