אורות, מוזיקה, שמלה לבנה — ורחבה שחסרות בה חברות👰

[מירי ח.]

יש ימים שבהם

האולם מלא אורות,

שמלה לבנה, צלמים,

שירים שמנסים להחזיק רגע אחד לנצח —

אבל דווקא אז העיניים מחפשות את מי שחסרה.

את החברה שאמרה “נראה כבר”,

את זאת שלא הצליחה לבוא,

את ההיא שקיבלה הזמנה והייתה עסוקה מידי.

ואני מבינה באמת מבינה.

מבינה את הרווקה

שלפעמים שיר אחד ברחבה

מרגיש לה כמו דקירה קטנה בלב.

מבינה את הנשואה

שכבר לא פשוט לה לצאת בערב,

את העייפות, את החיים,

את הבית שמחכה לה.

מבינה את האמא

שסופרת בקבוקים, מוצצים ושעות שינה

לפני שהיא בכלל חושבת אם להגיע.

אני מבינה את כולן.

אבל עדיין —

יש רגעים בחיים שלא חוזרים.

ויש שמחה שאי אפשר לשלוח במייל.

ולפעמים כל מה שכלה צריכה

זה לראות פנים מוכרות ברחבה,

מישהי שתמחא כפיים באמת,

שתרקוד איתה כאילו הלב שלה קל.

כי לשמח מישהי ביום שלה

זה לא “עוד אירוע” זו מתנה.

זו חברות. זו אהבה בצורה הכי פשוטה שלה.

ולפעמים,

גם אם קשה, גם אם לא נוח,

גם אם הלב קצת מתכווץ —

מגיעים.

בשבילה.

לא משאירים אף כלה לבד ברחבה

* השיתוף הזה מגיע אחרי כמה חתונות (ואירוסין) שהייתי בהם ולא היו יותר מ 5 חברות של הכלה!
והכלה פשוט מחפשת את עצמה.
אז חשבתי שעם קצת התחשבות גם כלה שהתחתנה בגיל 22 +
מגיע לה שהחתונה שלה תהיה שמחה עם רוח צעירה עם חברות ולא רק עם דודות
ומשמחות שבאו לרקוד לה אבל היא לא מכירה אף אחת.
אז בואו נתחשב כי "כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות"

[רות הפקות]

וואוו

אמיתי וכואב…

יש פתרון??

[דגש חזק אסתר מגנוז ניקוד ועריכת לשון]

אכן, חשוב מאד להשתתף בחתונות של חברות.
בכיתה שלנו – המחנכת דיברה איתנו על זה כשהכלה הראשונה התחתנה וכולנו התרגשנו
עד העצמות.
פחתנו דיון: אמרנו כמה קשה להגיע,
אמרנו כמה לא פייר, שהשתתפות של החברות תלויה במתי את מתחתנת: ראשונה
אחרונה…
ומאז – ברוך ד' כל הכתה נשואה – ובכול החתונות הייתה השתתפות יפה!
ובנות הגיעו גם אחרי נסיעה של שעתיים!!!! לחתונה של חברה [העצלניות היו אלה
שהאולם פסיעה מהבית שלהן, ואין להם כוח להתלבש… ]