היא הבינה.🧠 היא בכתה.😭 אז למה הטיפול עדיין לא זז ? הזמנה שווה -מקודם🏆

[אביגיל קולר-מדריכה למטפלות רגשיות.]

נשות טיפול, יש לי שאלה קצת לא נוחה.

יכול להיות שלפעמים פגישה טובה היא דווקא הדרך הכי נעימה להישאר במקום?

המטופלת סוף סוף נפתחת.

יש חיבור. יש בכי. נופל אסימון.

את יוצאת מהפגישה בתחושה שהיה טיפול עמוק, מדויק ומרגש.

אבל שבוע אחר כך שום דבר לא השתנה.

אותו דפוס.

אותה הימנעות.

אותה בדידות, רק עם הרבה יותר הבנה.

היא מבינה יותר מתמיד, אבל חיה בדיוק אותו דבר.

ופה מגיעה השאלה שבאמת לא נעים לשאול.

יכול להיות שההבנה לא רק שאינה מקדמת, אלא אפילו מרגיעה את הצורך בשינוי?

כי להבין זה בטוח.

להרגיש בתוך החדר זה בטוח.

אבל לעשות משהו אחרת כבר דורש ממנה להסתכן.

אז מה תעשי בפגישה הבאה?

א. תעמיקי עוד, בתקווה שהבנה נוספת תצליח לחולל את השינוי.

ב. תעברי בעדינות מההבנה אל המציאות ותבחרי איתה פעולה קטנה או ניסוי קטן.

ג. תבדקי איתה מה המחיר של השינוי ומה המחיר של ההישארות במקום.

ד. תצמצמי ציפיות כדי לא לאבד אותה, גם אם התנועה תיעצר.

ה. תעצרי ותשאלי את עצמך אם אתן עוסקות בטיפול או נשארות באזור הנעים של ההבנה.

כתבי אות אחת ואת הסיבה שבגללה בחרת דווקא בה.

ואם התשובה שלך היא תלוי, מעולה.

כתבי במה זה תלוי.

אני קוראת אתכן.

ובל"נ בהמשך אתייחס למה שקורה כשמפסיקים להסתפק בהבנה ומתחילים לגעת במה שבאמת מונע את התנועה.

בהערכה

אביגיל קולר