אנשים של אמצע / יפית
אנשים של אמצע / יפית
אנשים של אמצע קיץ.
מזיעים ברחובות,
חורפים בלבבות.
ואין טיפת חושך.
שמש משחקת בתפקיד ראשי.
לא רוצה ללכת לישון,
ועברו כבר המון ימי ראשון.
ונמאס מלראות אותה,
ואולי שכבר תשקע.
נהרסו למיטה כל הקפיצים.
רגילה שרוקדים עליה,
בלילות מנצחים.
אבל זה לא השעות.
ולא הימים.
וכריות נזרקו.
נמעכו.
נשארו יבשות.
אף אחד לא הניח ראש,
שכח מתענוג של אמצא לילה.
אנשים של אמצע.
אף פעם לא מסיימים.
הכל נשאר פתוח.
לא גמור.
לא ברור.
לא סגור על עצמו.
ככה זה,
מי שלא ניסה,
לא יודע מה זה היופי של האמצע.
לא בהתחלה,
ולא בסוף.
לא אחרון.
וגם לא,
כן,
ניחשתם טוב,
הראשון.
סתם, מן אמצע כזה.
לא מורגש.
לא מודגש.
כזה שלא הסתיים עדיין.
וכזה הוא הסיפור שלי.
גם כששמש רוקדת כמו ילדה קטנה.
לא מסיימת את עצמה,
לא ישנה.
גם כשחורף שולט לפעמים בלבבות.
מוריד להם גשם באמצע הקיץ.
ככה הם אנשים באמצע, החיים.
Log in to reply.