כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
אשמח לביקורת הארות והערות על השיר שכתבתי!
אשמח לביקורת הארות והערות על השיר שכתבתי!
כּוֹכָב נוֹפֵל
חֲלָקוֹת הֵן פָּנֶיהָ כְּמֶשִׁי טָהוֹר,
כֹּה תְּכֻלּוֹת הֵן עֵינֶיהָ — יֹאמַר אַף עִוֵּר.
יַבִּיטוּ, יֹאמְרוּ: "כַּמָּה יֹפִי נָהוֹר!"
אַךְ לֹא יָדְעוּ — הִיא בַּסֵּתֶר כּוֹכָב כֹּה חִוֵּר.הֶישֵּׂגִים, הַצְלָחוֹת, מֵאוֹת, מִבְחָנִים,
עַל נְגִינָה וּכְתִיבָה לֹא פּוֹסַחַת.
יְקַנְאוּ הַבְּרִיּוֹת, עֵינֵיהֶם לֹא תַּבְחִין,
כִּי הִיא כּוֹכָב שֶׁלִּפְעָמִים הִיא נִשְׁכַּחַת.פְּתוּחָה הִיא דַּרְכָּהּ לְהַעְפִּיל לַפִּסְגָּה,
שְׁמָהּ בְּכָל פִּנָּה מַהְדֵּד,
הַכֹּל פָּרוּס לְפָנֶיהָ וּבַר־הַשָּׂגָה,
וַעֲדַיִן הִיא כּוֹכָב בּוֹדֵד.עַל פָּנֶיהָ יָאִירוּ אוֹר זַרְקוֹרִים,
וְאֵין אֶחָד בְּקִסְמָהּ לֹא שָׁבוּי.
"הִיא מֻשְׁלֶמֶת כָּזֹאת", כָּךְ אוֹמְרִים וְקוֹרְאִים,
אַךְ הָאֱמֶת — הִיא כּוֹכָב שכָּבוּי.הֶחָתָן הַמֻּפְלָג, הָאַרִי בַּחֲבוּרָה,
מְנַבְּאִים מָה קָרֵב וְהוֹלֵךְ.
סֵמֶל, דֻּגְמָה, הִיא אוֹת הַגְּבוּרָה,
וּבֵינְתַיִם עוֹד כּוֹכָב לוֹ דּוֹעֵךְ.כָּזֹאת הִיא כּוֹכֶבֶת, נוֹצֶצֶת, זָהָב,
כָּל כִּשָּׁרוֹן בָּהּ גָּדֵל וְכוֹפֵל.
נָכוֹן, צָדְקוּ אֲנָשִׁים, שֶׁאָכֵן הִיא כּוֹכָב,
אַךְ לֹא יָדְעוּ כִּי כּוֹכָב נוֹפֵל.- 4 תגובות
פעילה בקהילה התחברתי מאוד למסר שלך, יש פה כמה ביטויים חזקים.
מבחינה לשונית ותחבירית אני חושבת שיש מה לדייק.
בהצלחה 🙂
-
פעילה בקהילה
כתיבה יפה ועמוקה!
המטרה מובאת בקטע אך הרעיון לא כ"כ ברור לי
היא כוכב נופל את זה טרחת להדגיש
אבל מה הסיבה?
זה מסוג השירים שמשאירים אותך עם כמיהה לעוד וסקרנות עמוקה… -
ותיקה
עצוב ונוגע. כמה צריך לדעת שתחת כל אדם שנראה זוהר ומעורר קנאה מסתתר לב שלפעמים בודד ומחפש חברה והתעניינות. לא תמיד הכל באמת זוהר ונוצץ אצל היפים והמקובלים בחברה…
-
פעילה בקהילה
הרעיון המרכזי חזק ומכאיב באופן מדויק — הפער בין הדימוי החיצוני המושלם לבין הכיבוי הפנימי. המילה "כוכב" עוברת טרנספורמציה לאורך השיר: כוכב חיוור → נשכחת → בודד → כבוי → דועך → נופל. זו הדרגתיות מבריקה שבונה עלילה עד לשורה האחרונה, שהיא באמת מכת מחץ: "צָדְקוּ אֲנָשִׁים, שֶׁאָכֵן הִיא כּוֹכָב, / אַךְ לֹא יָדְעוּ כִּי כּוֹכָב נוֹפֵל." הסיום הזה הופך את כל המחמאות של הסביבה לאירוניה טרגית
הניקוד המוקפד והלשון הגבוהה ("יֹאמַר אַף עִוֵּר", "לְהַעְפִּיל לַפִּסְגָּה") משדרים רצינות ואהבת שפה. חריזה עקבית לכל אורך השיר, יפה!
השורה "כִּי הִיא כּוֹכָב שֶׁלִּפְעָמִים הִיא נִשְׁכַּחַת" נוגעת ללב במיוחד — הפרדוקס של להיות במרכז ולהישכח בו־זמנית.
עלי והצליחי, כמו כוכב אמיתי
Log in to reply.
