כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
ב"ה. שיתוף שיר. תמחה את…
-
ב"ה. שיתוף שיר. תמחה את…
בהמשך לשיתוף היפה של תהילה, זה מזכיר לי שיר שכתבתי די מזמן.
מצרפת אותו כאן להנאתכן.
אשמח לשמוע דעתכן וכמובן אפשר גם משוב. נכתב בעקבות חווי’ה לא פשוטה באותו ענין שגרמה לי לרצות להוציא על הכתב. הפרטים נלקחו ממספר סיפורים שונים שקרו לעוד כמה.
תמחי את… / תמר.
קבוצה, נשית, חמושה ועזה
גיבורה נחושה
יצאה אל הקרב
לנַצח כל נמושה.
אוחזות בידן
כל כלי משחית
להוציא אל הפועל
הכוח.
אזורות הן באומץ,
חגורות מהארץ.
ציוד לוחמה
בטרור ופשיעה
מלווה דרכן
נאמנה.
תגענה אל
הזירה,
יתכן ממולכדת, בעלתה מפחדתוודאי מסוכנת מאד.
הדירה מקבלת
פני’הן – בברכה
לא שוכחת
להזמינן לארוחה.
אך הן, רציניות
מחפשות המבוקשתרות אחר רמז וסימן
יתכן ממוקש
ואולי מעוקשחובה למגרו ומיד.
הן לא נסוגות
פני’הן לא לשלום
מקוות שימצא
את סופו.
פוסעות הן באומץ
אט אט ונחוש
ללכוד פורעי חוקלתפוס עוברי גבול.
ופתאום למולן,
מתקדמים על גחונם
המוני המונים של אויבים.שנואי נפש
עולים מהרפש
בלאט, והישר לעברן.
מכוונים הם חיציםארוכים, נוצצים –
אולי מורעלים?
מתרוצצים, רגוזים
כנראה בהולים, בלי סדר
בינות ללוחמות
לבקש מפלט, עזרה, חנינהאו לחולל מהומות.
זו עליו דורכת
ההיא אותו מושכת
ושמה, בכלל, בלהט הקי מהפכת.
לוחמות עזות בהם
הורגות בהמוניהם
מתגברות על חשש ויראה.כוונתן טובה
אך לא חדל בה
כי רבים האויבים מסביבן.
מכלות התחמושת
אוזלים כלי הנשק
ורבים האויבים
מספור.הכפכף נקרע לגזרים
אחד מתרוצץ
השני מתנוצץ
ואולי השלישי
עומד להתפוצץ.
וזו בלי סנדל, עלתה על כיסא בהרים.
מתחככים מחושים,
משיקים הראשים
חוגגים ניצחונם הרחוק.
ולא מהר נגמרה מלחמה
שעות רבות היא ניטשה
וגם ימים ארוכים, מתישים
ארכה היא ולא נגמרה
אז נועצות
הבכירות זו בזונסוגות צעד צעד אחור,
מותירות הזירה מאחור.דירה זו, גדולה
ממטבח עד ערסל
מתרוצצים כאן בלי היגיון.
תחמושת אזלה, תרסיס התכלה
וגם הסנדל התבלה.
ואין שום ברירה,
זהו גורלה,תבוא בעלת הבית בתורנות
פעם לזו, פעם לזו
עם תרמיל, סנדלים ופיג’מות
וכמובן מוזמנות הקטנות.
ואיך תחבולה
ומה יצילה –
תביא הדברה וחסל.
ואם תהיתם
מי הן הנשים
האוחזות
בכלים לא להן
אל נא
תחשדו
כי טובה כוונתןלהציל חברתן, אבודה
דירתה התמלתה
באויבים אין מספר
ג’וק צרצר ונמלתה.
והאיש איננו בסביבה
נלחם בגבורה
ואינו מתקשר כי אין זמן.
מי תקרא להושיעה
ותצא מהכוך הצר בו נמלטה.
ותתחלחל המלכה
זו חברתן הדסה
ולא ידעה את נפשה.
ובשבוע הבא
תביא לה הביתה
הפרשת חלה, והזמינה אותן.
ורק את האויבים המרים
שנקהלו על נפשן
רצו הן להשמיד.
וזה מותר בתרסיס, ספריי וKלפי כל השיטות, מהדרין.
כוונתן טובה היתה
לבבית וכשרהוגם עוז בן, עוצמה
וגבורה.
אך דעו כי אינן
יכולות לדור
או להסכים,
בכפיפה אחת –
עם המקקים. -
1 תגובה
-
איך שסיימתי לקרוא את זה אני רואה עכביש..
אולי זו רק מחשבה שלי, אבל יש לשיר שלך הרבה פוטנציאל, במיוחד בבתים הראשונים, להיות שיר על נשים שלוחמות על הרוחניות שלהן במקומות עבודה (כל אחד ומה שהוא קורא 🙂 )
Log in to reply.
