האורות נכבו- שיר שמתאר את ההרגשה הכבויה לאחר הימים הנוראים
האורות נכבו- שיר שמתאר את ההרגשה הכבויה לאחר הימים הנוראים
גם אצלכן זה ככה? מרגיש לכן שמשהו נכבה בכן. מכל הימים המרוממים שעברנו.
ופתאום- הכל רגיל.. ומשהו חסר לנפש.. הקרבה הזו, הרצון להתקרב.
מי שמזדהה- השיר הזה מוקדש לה.. בתפילה שנזכה להרגיש מחוברות כל ימות השנה!!
(אשמח לשמוע את תגובתכן:))
האורות נכבו\ לאחר ימים נוראים תשפ"ז
כתיבה: אורית ח.
כל האורות שבנפש
נכבו.
כל התפילות
אמן והתקבלו.העלנו את אלוקינו
בשבעת הרקיעים.
מרגיש לי ריחוק
נתק וימים אפלים.40 יום של קרבה,
השתוקקות, התעלות.המלך היה בשדה
ועכשיו הוא בשמיים.
הכל נכתב. נחתם.
כי אין דבר ממנו נעלם.והתפילות-
הם כבר לא עם אורות.
והרגשה-
שאני לא יכולה לשנות.
והדמעות-
כבר לא זולגות…והנשמה שלי…
לא טוב לה שוב-
הריחוק הזה..
הנתק הזה…
משהו שם מרגיש לי
ריקני. לא תיקני.ופתאום-
אני מוצפת עד גדות
ובא לי שוב-
לרדת אליך "לשדה"
עם כוס קפה..
ולדבר. לבקש, להתחרט…אתה רחוק.
אבל הכי קרוב!
האורות נכבו.
אז אדאג שידלקו….
ומעכשיו ,
אבנה לך-
משכן בליבי.
שתשכון בתוכי.
במשך כל ימות השנה.כי נפשי צמאה-
וחולת אהבתך:)
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.

