דיונים - כתיבה ספרותית |

חדר בריחה/ שיתוף.

Tagged: חדר בריחה, רות רוזן

כתיבה ספרותית

חדר בריחה/ שיתוף.

פורסם ע"י רות רוזן אולפן סאונד ונגינה on 21/04/2024 ב1:19 pm

אני רואה אותך אחותי, נאבקת מול גלים שקופים,

מחזיקה את הראש חזק לבל יכנס למים עמוקים וישקע.

אני משקיפה עליך תמיד מהצד,

ורוצה לצרוח לך, שאם רק היית מנסה לשכב על הגב לעצום עיניים,

ולתת לגוף שלך לצוף על פני המים,

הגליים יובילו אותך אל מקום מבטחים.

הצרחות שלי שקטות,

– אני ? שומעת!

את לא!

ואת מנסה להאבק ולהתחכם איתם עם הגלים,

את מנסה בכוח לגמור את האויר,

בכל פעם שאת פותחת את הפה המים נכנסים לך פנימה,

ואת נשאבת עוד ועוד אחורה,

יום יום אני מגיעה להשקיף עליך,

כדי לראות מתי תחזרי אליו חזרה-

לחוף.

בלילות אני חולמת עליך, לא טובעת ולא נלחמת,

אני רואה אותך, רגועה ושלווה, על החול,

עוצמת עינים, בטוחה.

שמורה.

אני יודעת שהחוף הזה לא ריק,

ויש בו מלא סודות,

מסביבך מלא צדפים.

חלקם יפים וחלקם לא-

אבל את לא צריכה אותם -את הצדפים,

את צריכה את הפנינים שבפנים,

הם אלו שמקרבים אותך אליו-

אל אבא.

לפעמים את יושבת שעות מול הצדף,

מביטה עליו, מדברת איתו, אבל לא מנסה לפתוח,

את מתייאשת מהר מידי ונופלת,

—-

תמיד הייתי בת מפונקת,

בית על החוף, וחלומות מוגשמים.

חדר שמשקיף בכל יום מחדש על הזריחה והשקיעה,

מתעד את נפלאות הבריאה בצורה הכי מקצועית ומושלמת שקיימת,

ואת,

בת של.. אבא.. ו- אמא..

ו- אח ש..

ו—- טוב נראה לי זה ברור,

אני בחיים לא אבין אותך,

את נלחמת שם רחוק ממני,

עוברת מארגון לארגון,

מוצצת עוד כמה טיפול של כוח,

מזויפות.

ואני, חיה את חיי בנעימים,

לא מרגישה קושי או בדידות,

רק רוגע ושלווה, מול גלים ושקיפות.

תמיד כשראיתי אותך, פחדתי להציע עזרה,

אז התפללתי,

קנאתי בך שאת נלחמת ולי מוגש הכל על מגש כסף.

לא חסר לי כלום,

לא משפחה לא חברות,

יש לי קשר טוב איתו,

וכן גם מקום לברוח אליו כשאני לא מרוצה,

יש דברים שהם קטנוניים מידי – אני אפילו לא מעיזה לספר לך עליהם-

את- בוגרת מידי..

לגילך-

לגילי..

בסוף כל יום אני מגיעה אליו,

פינה שקטה וריקה שאבא בנה במיוחד בשבילי,

הוא נמצא שם על החוף ממש,

חדרון קטן, עם חלון מבריק- לשקיעה היפה,

חלון שממנו אני רואה אותו-

את אבא-

באמת אני רואה- אני רואה מישהו שיושב ומקשיב,

מישהו שדואג ואוהב,

ותמיד תמיד מחכה רק לי-

אז תודה אבא-

תודה שיש לי חדר לברוח אליו-

אליך.

—

שולי סרף | סטודיו SARAF הגיבה לפני 1 שבוע, 4 ימים 5 חברות · 4 תגובות
- חדר בריחה
- רות רוזן
4 תגובות

אודיה ש
אדריכלות ועיצוב פנים
חברה
21/04/2024 ב2:11 pm

מהמם

וכ”כ נכון
Ha@
אומנות הבמה והפקות תוכן
חברה
21/04/2024 ב3:10 pm

וואו, הכתיבה, הרגש… ירדו לי דמעות!!!

אימהל’ה!! פשוט מהמם!
מרים סולובייציק
יעוץ אימון והנחיה
חברה
21/04/2024 ב9:40 pm

מרגש
שולי סרף | סטודיו SARAF
גרפיקה
חברה
21/04/2024 ב11:18 pm

💛💛💛