חסמי כתיבה

[אורטל כביר]

לא משחררים:)

נותנים לגל לעבור…

זה קורה לכל כותב ממוצע,

לפעמים בגלל שאין מילים,

לפעמים מרוב שיש מדי הרבה…

לי לפעמים עוזר פשוט להציף את כל המחשבות שלי על דף.

כל משפט שעולה לי בראש, פשוט לכתוב אותו.

בלי לחשוב אם הוא יפה, אם הוא מתאים למבנה, אם הוא מנוסח היטב.

תמיד אפשר לשנות אחרי זה.

פשוט לכתוב – ולראות איך לאט לאט נרקמת כתיבה, שגם אם היא לא הכי מושלמת בעולם,

היא סוג של השתקפות עצמית בלי מסיכות, ולפעמים מהווה פתיח לעוד הרבה כתיבות יפות שבאות אחר כך…

אפשר לנסות גם לקרוא כתיבות אחרות ולקבל השראה,

להדליק שירים ולעצום עיניים, או ללכת למקום כלשהו שמעורר השראה. (ים, מזרקה, אגם, מקום יפה בטבע או כל דבר אחר)

ואם זה לא עוזר – פשוט לחכות.

בד"כ זה עובר…

בהצלחה.

[תמי אפשטיין]

תכתבי שטויות, אבל תכתבי.

תני ליד שלך חמש דקות לכתוב בלי להרים את העט מהדף. זה מושך את זרם התודעה, ואיפשהו נפרץ שם משהו.

את יכולה לכתוב משהו כמו: אוף, בא לי לכתוב אבל איין לי מה סתם מעצבן שהמח שלי סתום וכו'.

הרעון הוא לכתוב בלי לחשוב. וכמובן לא לחזור אחרוה ולמחוק.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[שירי 🙂]

בנוסף לכל מה שכתבו,

שמעתי מדבורי רנד רעיון נוסף-

מעיין היצירתיות משותף לכל תחומי האמנות, ואפשר לגשת אליו מכל כיוון שתבחרי.
אם יש לך חיבה לצבע, צלילים או כל אמנות אחרת- נסי לשחרר את החסם דרכם.
מניסיון- הרווח כפול.

[נאחזת בסבך]

הי שני! אני במשך תקופה ארוכה לא הצלחתי לכתוב, דווקא אחרי שהכתיבה תמיד הייתה עבורי סוג של הצלה. מצאתי את עצמי יושבת בכיתה, מנסה לכתוב על דף – וכלום. פותחת מסמך בטלפון בלילה, כמו שהייתי רגילה, מנסה להקליד – ונאדה. חודשים ארוכים זה נמשך, ות'אמת? זה די שבר אותי. הרגשתי שהמקום שבו תמיד יכולתי לשחרר הכל, פשוט איננו.

ואז, לאחר תקופה לא קצרה, זה קרה: הצלחתי לכתוב שיר! זה היה אושר שאי אפשר לתאר, באמת. אבל כשהבטתי על מה שכתבתי, גיליתי שיר בסגנון שונה לחלוטין ממה שהייתי רגילה אליו. השיר החדש היה פחות טוטאלי, פחות עסק בחיפוש אחר מקום, ויותר התרכז ב'יש'. הוא הרגיש הרבה יותר בוגר.

באותו רגע נפלה בי תובנה, שהיוותה גם תשובה לנושא שדנתי בו ביני לבין עצמי המון: שיר הוא אמנם מבנה וחרוזים, אבל הוא בעיקר חלק מהנפש ומהתפיסה שלנו. הכתיבה מספרת לנו משהו על עצמנו, ברובד עמוק בהרבה משאנחנו חושבים.

לעיתים, כשהנפש נמצאת בשיפוצים ובתהליך של שינוי (ואצל חלקנו זה קורה לעיתים תכופות מסיבות שונות, כמו אופי), הטריגר הישן שלנו לכתיבה כבר לא קיים. ומנגד, מכיוון שעדיין לא הגענו לשלב הבא, הטריגר החדש עוד לא התגבש. התוצאה היא תקופה של שקט, עד שהשלב החדש מבקש לפרוץ החוצה.

לכן, לדעתי אין מה להלחם עם זה. פשוט לחכות שיעבור, ואז בעז"ה תחזרי לכתוב ולשתף כמובן🙂

המון הצלחה!