ליקוי חמה🌓
ליקוי חמה🌓
תמיד צחקה השמש מתכלת עיניה.
שולחת קרניים מלטפות לכל מי שביקש, בחינם.
מאירה פנים עצובות, מרפאת לבבות שבורים.
הופכת את הלילה ליום.
כ”כ רכות היו עיניה. עיניי תכלת שמיים.
ותמיד צחקה בהן השמש.
איש לא שם לב לענני דאגה שכיסו את התכלת.
ערפיליים מעט, שקופים כמעט.
נוגעים, לא נוגעים בעיניים.
ובימים הוסיפה השמש לזרוח, להאיר, לרפא, לנחם.
רק בלילות נתנה לשמש שלה לשקוע.
נתנה לשמי התכלת שלה להוריד מטר.
ברקים הבריקו בשקט, אבל בלי רעמים.
והיה לה כ”כ קר אז.
לא הופיעה קשת בעיניים עייפות אחר הגשם.
לא צמחו פרחים אחרי סופה.
ושוב הגיע בוקר ובשמי תכלת חזרה לצחוק השמש.
מייבשת כל פיסת לחלוחית שעוד נותרה.
ומי יצחק לשמש בחזרה,
ישכיח בערה שורפת.
מי ירפא תכלת זוהר של שמיים.
ומי ימצא
בין אישונים שחורים
ירח.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.