• כתיבה ספרותית

  מלחמה על הסטטוס קוו

  פורסם ע"י Michal M  הייטק on 01/05/2025 ב1:29 am

  זכות לשתף פה את הטור שלי, שבת שלום!

  _________מלחמה על הסטטוס קוו.

  אספר לכן סיפור מחברה טובה, כיום אם לילדים. הן היו 3 כלות… בנות אותו הגיל… שנכנסות באותה תקופה לאותה משפחה… בלתי נמנע היה שנוצרה תחרות סמויה שמנשבת, מכתיבה להן כללים. מאלצת אותן לנסות להיות המנצחות והראויות בקרב המשפחה אליה נכנסו.

  ועכשיו במאמר מוסגר… לנו, הנשים, לא נעים לומר, יש תמיד קנאת סופרים (סופרותJ) כזו שמנשבת כל היום וגורמת לנו לערוך השוואות בלתי פוסקות בינינו לבין חברותינו… (החל ממי ניקתה יותר לפסח ולא נגמר שם… למי בית יפה יותר, מי מבשלת הכי טוב ומפיקה גסטרונומיה בכל יום, ארוחה חמה עם אבות המזון, מלבישה את הילדים הכי תואם ושובה לב… מי יותר חברותית ומי מוצלחת. מי מרוויחה יותר, מי אימא טובה יותר, למי יש יותר סטייל, מי יותר רזה, מי לבושה טוב יותר, מי יותר צנועה? וגם באופן כללי- כמה ילדים יש לה, מי יותר צדיקה וכמה תפילות היא מספיקה ביום וכוליי… בקיצור זה לא נגמר… ואוווו). אולי יום אחד נתחיל להשוות את עצמינו למה שה’ רוצה שנהיה ויהיה לנו עוד יותר טוב 🎵

  בקיצור, אז שאלתי את חברה שלי- ובכן מה קורה היום עם התחרות הסמויה ביניכן? נדהמתי מהתשובה החמודה והשלווה- “אחת הגיסות שלי היא מושלמת ממש, היום כבר אין תחרות, היא ניצחה”—

  ולמה אני מציינת את התשובה הזו?

  כי במקרה הזה היא גישה כ”כ חיובית של התעסקות בדברים שיקדמו אותה וימנעו ממנה תסכול והשוואות מייאשות באופן תמידי. אבל, יש שטח אחר בחיים, שבו הגישה הזו היא הרסנית מאוד. זה השטח של כולנו- מלחמה שלנו ביצר הרע!!!!

  הגישה הזו טבעית לנו כי אנחנו שונאים להאבק. למען האמת אנחנו מתעייפים מהר ואוהבים להכנע ולוותר.

  למה שאני אריב עם היצר הרע שלי? לא יותר פשוט לקבוע סטטוס קוו? משהו כמו גבולות 67 כזה, שמחלקים את המפה ל2 חלקים וזהו. זה השטח שלך, זה שלי. בזה אתה ניצחת-אני בידיים שלך, אבל מכאן תעזוב אותי. אולי לחלק את מפת הרגל שלי, לצורך הענין, ל2 חלקים מדומים- עד לכאן החצאיות מגיעה, לא יותר. ומכאן? מכאן ניצחתני, זה החלק שלך, מיסטר יצר, רק תעזוב אותי כי אין לי כח להלחם בך.

  ואז אני אשאל אותי שאלה יפה: מה עם החלק הזה, של הרגל? כמובן כמטאפורה לכל דבר אחר שלא יהיה?

  והתשובה היא: ככה זה. מה אני אעשה? אולי היתה לי פעם קונפליקט מולו אבל אני כבר שנים כזאת והיום אני יודעת לומר שהוא ניצח.

  ואז נוצר נזק אדיר והוא בעצם מה שגורם לך ל2 נזקים שנגררים ממנו באופן בלתי נמנע.

  מכירים את הסוגיה הפלסטינית… שני עמים עם שני אינטרסים שונים. ישראל, שואפת לשלום. פלסטין, שואפת להשמיד את ישראל, האמנם? אבל הם טוענים שהם רוצים 2 מדינות ל2 עמים, שהם בסה”כ רוצים לחיות גם כן במדינה משלהם ובעצמאות, ולא תחת כיבוש ציוני. אבל האמת היא שכל הטענות האלו הן, כולן, כחזיר המנופף בטלפיו, מסווה וצידוק מדהים לפעולות הטרור המונעות, באמת, מכוונות רצח וצמאון-דם.

  ואז מגיעה ישראל ומתנתקת עבורם מכל מיני שטחים ומכל מיני כספים שרוכבים על קרונות מה’קטאר’ הראשי…. האם זה עוזר לה?

  התשובה פשוטה, זה לא עוזר וזה מזיק. אין חכמה יותר מההיסטוריה, שהוכיחה שזוהי מדיניות של ‘להאכיל את המפלצת’ כדי שתוכל להכות ללא רחם, להגשים את המטרה שלה. היא, בניגוד לישראל, מקדשת מלחמה רצח וטרור ללא תחתית. היא מתחמשת ללא הפסקה ומתקרבת לגדר כדי לפרוץ בה פירצה ולהגיע כמה שיותר פנימה.

  ובכן, גם היצר הרע לא נח. אם נראה לנו שיש את החלקים ששייכים לנו ואת החלקים שאנחנו כבר ‘בידיים שלו’, אנחנו ממש טועים. ואז יש 2 נזקים:

  אל”ף, הנזק השני הוא שאנחנו מוותרים לו בשלווה על החלקים שהוא כבש במחשבה מדומה שכך תהיה לנו מנוחה.

  אבל הוא, לא ירשה לעצמו לנוח ולחייך בסיפוק על כל מה שהוא כבר כבש בנו ואיך אנחנו משרתים אותו בלא משים… כי יש לו שליחות אלוקית, (ולו אין יצר הרע שמונע ממנו לבצע אותה:)) אז הוא ממשיך הלאה ונאבק עוד ועוד.

  ואז מגיע נזק השני- בי”ת, אנחנו מרפים מהדריכות שלנו. כשאנחנו לא עומדים על הגדר הוא מתגרה בנו ומנסה עוד ועוד- עוד סנטימטר ועוד אחד. לאט לאט הוא כובש בנו, כי אנחנו חושבים בטעות שהוא מסתפק בחתיכות הבשר שהשלכנו לו.

  דוגמה רגילה אתם חושבים שאם נתתם כמה הכשרים שהחלטתם להתיר לעצמכם – עכשיו יהיה לכם רק טוב… נגמרה המלחמה… אל דאגה יש לו עוד המון הכשרים בקנה וכל מיני היתרים שלא חלמתם… והוא ממשיך ומתקדם לעבר המטרה שלו. והכל בצורה הדרגתית ומוסווית כדי שלא להעיר אתכם.

  כמו המאמר הידוע של הרב דסלר על שטחי הבחירה- תמיד תהיה לנו מלחמה גדולה, השאלה איפה נציב את הגדר. איפה נאבק? כמה זה יהיה רחוק מהמקום בו היינו רוצה להיות באמת.

  ואחרי שנציב את הגדר במקום ההוא, נהיה בתודעת מלחמה כל הזמן ולא נרפה. ונפעיל את כל שלוחות המודיעין האפשריות, כי אין אצלו סטטוס-קוו. נעמוד שם בשמירה הדוקה. ונכבוש כל הזמן לאט לאט חזרה את מה שהוא לקח ממנו. איך אומרים- ההגנה הכי טובה, ואולי היחידה ❤ היא התקפה.

  כל מה שעד היום נראה לנו כאילו זה לא הדרגה שלנו ואנחנו לא ‘שם’… יצבע מעתה בצבע של מלחמה, צבע אדום…

  אנחנו ‘על זה’ להחזיר לנו את כל מה שאצלו.

  מנוחה, בעולם הזה, לא תהיה לנו.

  באנו לפה כדי לעבוד את ה’, בשמחה:)

  עזר לך? 👍

  Michal M  הגיבה לפני 3 שעות, 53 דקות 1 חברה · 0 תגובות

  • מלחמה
  • עבודה
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב