דיונים - כתיבה ספרותית |

פלא / ת. עקבי

כתיבה ספרותית
פלא / ת. עקבי
פורסם ע"י ת. עקבי הייטק on 02/06/2026 ב9:42 pm
ראיתי אותו. שיער אפור, ירוק דהוי בעיניים, וקמטי צחוק מסביב. הוא החזיק מקל, לא הצמיד אותו לארץ. לא נשען עליו. "קדימה", הוא פנה אליי, עיניו הדליקו ניצוצות. "בוא, ילדון". היד שלו, גרומה ורזת אצבעות, נפרשה לעברי. וורידים התנחשלו מתחת לעור הדק, הצפוד, אבל החיוך שלו… החיוך שלו פשוט המס הכול. הפשיר אותי.
קמתי, איכשהו. ממכנסיי גלשו לארץ רסיסי עלים יבשים שמוללתי עד דק בכהות חושים, עיוור לצבעי אדום-כתום-צהוב שנפוצו סביבי, חוללו באוויר עד שזנחה אותם הרוח.
הושטתי יד. הוא היה גבוה מדי, כופף עוד קצת את גבו והעניק לי לחיצה. חמה כל כך שזרמים עברו בי, סילקו את הכהות ההיא, הכבדה, המכבידה.
"יפה, ילדון", הוא לא הסיט ממני את עיניו. מדד אותי היטב. "כמה זמן לא אכלת?" שאל, ובקולו הייתה מנגינה מוכרת, שכמעט שכחתי.
הבטתי בו, במעגלים הירוקים שהקיפו את אישוניו. באור שנגה בהם חרש, כמו שלהבת נר דקה בליבה של אפלה.
ושתקתי. כי השתיקה, כך אמרה המנגינה הנושנה ההיא בקול רך שפקד אותי רק בלילות, בחלומות שעטפו אותי אז, תמיד הייתה חלק ממני, ומוטב – כך היא הוסיפה, בהד דק וכאוב – שלנצח תישאר.
"לא משנה", חרק הזקן. בכל זאת זקן. "נלך".
והלכנו. הרבה הלכנו. אף פעם לא הלכתי כל כך הרבה. קור המדרכה צרב את רגליי היחפות וחצץ נתקע בין בהונותיי, הוסיף להם שפשופים ודקירות. עייף אותי עוד.
ובכל זאת, שתקתי. וגם כשהגענו לבית לבנים עקומות שיריעת בד כיסתה את פתחו, המשכתי לחשוק שיניים. אפילו לנשום בקול ולנשוף עוד יותר בקול, לא העזתי.
"ביתי ביתך!" הודיע שם הזקן בעליצות נבחנית, הסיט במקל את יריעת הבד הדקה, המחוררת מדי. "קדימה, קדימה! לא להתבייש, ילדון!" המקל שלו עשה שימוש שני, טפח לי על הגב קלות בקצהו השטוח, הנקי מאבק דרכים.
עשיתי צעד. ועוד אחד. עברתי את הסף. גיליתי את תוככי הבית. דל כשם שנראה מבחוץ.
ריחות הציפו אותי פתאום. עפיצות של כיסוס יער, חמצמצות של פטל, ארומת פולי קפה וחריכתם של בולי עץ מתחת לקלחת. אבל דווקא האש, שבערה בנינוחות במרכז האח ושילחה גיצים בודדים אל רצפת העפר התחוח, גנבה את תשומת ליבי. ניצחה את הבטן.
היו בה כל צבעי העולם, לפחות כך היה נדמה לי באותו הרגע. הוורוד ריקד בשוליים, סגול תפס את המרכז והלהבות עצמן, שהיו ערבוביה מסנוורת של גוונים, זרקו סביבם הילה כסופה, קסומה.
"אז לא טעיתי בך", נשף הזקן מאחוריי, נקש במקלו על הארץ. עיניו, כשסבתי אליו, מבוהל, החזירו אליי את צבעי האש, שהלכו והתעמעמו לאדום כתמתם משמים. "אתה כמונו, ילדון", הוא לחש, וידו רעדה כשנשלחה לראשי, הונחה על שערותיי הקופצניות, חסרות הרסן. "ממש ילדון פלא. אבל… איך?"
אפי זדה הגיבה לפני 6 דקות 4 חברות · 8 תגובות
8 תגובות

גלי יצחקוב
הוראה רכזות וחינוך
חברה
03/06/2026 ב7:23 am
פעילה בקהילה
זה רעיון לסיפור חדש?
או שזה רק מריח לי ככה? 🙂
- ת. עקבי
  הייטק
  חברה
  03/06/2026 ב8:26 am
  פעילה בקהילה
  כרגע זה יותר בגדר חלום לסיפור חדש 🙂
  אולי יום אחד הוא יקבל צורה ברורה יותר… אין לדעת.
  ────────────────────────
  ת. עקבי – כתיבה אומנותית.
  לספרים שלי
  להצטרפות לרשימת התפוצה
הדסה ש
הייטק
חברה
03/06/2026 ב8:18 am
פעילה בקהילה
הכתיבה שלך כמו תמיד מאלפת, קראתי בנשימה עצורה!
- ת. עקבי
  הייטק
  חברה
  03/06/2026 ב8:27 am
  פעילה בקהילה
  תודה 🙂
  ────────────────────────
  ת. עקבי – כתיבה אומנותית.
  לספרים שלי
  להצטרפות לרשימת התפוצה
  - הדסה ש
    הייטק
    חברה
    03/06/2026 ב8:29 am
    פעילה בקהילה
    מה שמגיע מגיע,
    עכשיו אני רואה שלא נקלט ההמשך של התגובה,
    נראה שיש בסיפור עוקץ שלא הבנתי… או שהוא אמור לגלות טפח ולכסות טפחיים?
    זה סיפור של פרק אחד?
    - ת. עקבי
      הייטק
      חברה
      03/06/2026 ב8:33 am
      פעילה בקהילה
      זה קטע שכתבתי לריענון, בעיקרון, אבל הוא התבסס על משהו ארוך שאני רוצה לכתוב מתישהו. אז אפשר לומר מיני פרולוג, אולי.
      ────────────────────────
      ת. עקבי – כתיבה אומנותית.
      לספרים שלי
      להצטרפות לרשימת התפוצה
הדסה ש
הייטק
חברה
03/06/2026 ב8:35 am
פעילה בקהילה
אם הוא פרולוג אז הוא משרת בול.
כי מה שבא לי עכשיו זה רק לקרוא את ההמשך ולהשלים את הפזל.
אם תכתבי אותו פה זה יהיה יותר ממושלם.
אפי זדה
כללי
חברה
03/06/2026 ב12:29 pm
חברה תורמת
יש לך כתיבה חזקה במיוחד (קראתי עוד שלך). התיאורים מכניסים לאוירה חזק.
הלכת על סגנון פנטזיה?