קול הפרפקציוניזם ***שיתוף***

[חיה]

אמיתי מאד

אהבתי

[אפרת קופמן]

תודה רבה 🙂

[א ש]

אהבתי ממש😃

[אפרת קופמן]

איזה כיף 🤗

[מיכל]

אמאאא,

מפחידדד שזה ככה,

איך נכנסת לתוך המחשבות שלי😯?

[ב”ה היום אחרי הרבה עבודה זה לא עד כדי כך,

אבל….]

[אפרת קופמן]

כי זה גם המחשבות שלי 😅
זאת בעיה. בניקוד אלייך, כנראה, אני עוד לא מצליחה לשחרר את זה.
יש מצב שזה משהו גנטי? 🤔

[מיכל]

אני חושבת שמה שהכי עזר לי להתחיל לשחרר,

זה הערה של מורה בעבודה מעשית,

שאמרה לי תחשבי מה יהיה עם הילדים שלך כל דבר תצפי למושלם?

איך הם יגדלו?

זה ממש ככה איפס אותי,

שאני חיבת להתחיל לקבל מה שיש גם אם זה לא מה שרציתי,

[לא שתמיד אני מצליחה אבל….]

את מתכוונת תורשתי?,

לדעתי זה יותר סבבתי…

כאילו ככל שתגדלי במקום יותר דורש ככה תדרשי מעצמך יותר…

[אפרת קופמן]

איזה כיף לך שהצלחת לשחרר, זה כנראה טבוע בי יותר מדי

[מלכי גרינפלד]

גם גנטיקות אפשר לשנות…

זה לא נעים ולא נחמד שאין במה להתפס…

זה פשוט (אוהו כמה לא פשוט…) עבודת המידות

ואגב אמא שלי פרפקציוניסטית ואני בעקבותיה…

מאד מהר כבר מגיל צעיר התחלתי לעבוד על לשחרר (כידוע שכמה שיותר צעירים זה יותר קל)

בגלל שראיתי כמה צער זה מוסיף בחיים,

בעיקר בגלל שאני זוכרת את התסכול שלי מזה שבתור ילדה הייתי עושה דברים והכל היו עוברים אחרי…

הרגשתי לא שווה, היום כשאני רואה ילדים עושים דברים לא מושלמים אני מייד מכניסה לעצמי שזה בסדר וזה מותר…

אין מה לומר, זה עבודת חיים וזה קשה אבל בעיני זה שווה את המאמץ…

ובלי קשר השיר כתוב מדויק וקולע (פרפקציוניזם או לא?😜)

הרגשתי שכתבת את זה ממש עלי (כן, מילים מחלישות על עצמי זאת עבודה יותר קשה…)

[מיכל]

סתם בכללי,

גנטי זה כל מה שיש לנו בגוף,

תורשתי זה מה שעובר בירושה מהורים לילדים.

כלומר כל מה שהוא תורשתי הוא גנטי,

לא כל מה שגנטי זה תורשתי.

[אפרת קופמן]

חד משמעית זה עובר בתורשה. כל הכבוד לך שאת מצליחה לעבוד על זה, מודה, שלצערי אני פחות מצליחה.
לא עבדתי על זה מגיל קטן (ואפילו קצת נהנתי מזה…) אני חושבת שזה מדרבן ודרבן אותי להגיע בכל דבר לקצה גבול היכולת שלי, אבל אין ספק שזה “מתנקם” בי בתקופה האחרונה. היא טבועה בי יותר מדיי חזק… באסה. (או שלא)

[מרים סולובייציק]

גם אני שם, אבל אני עובדת על עצמי בנושא של פרגון לעצמי ופרגון לאחרים. לעצמי – להגיד לעצמי שבחים בכל מצב גם אם אני לא מושלמת.

ויש גם אנשים שמפחדים להצליח כמו בשיר הבא:

אימאלה! איזה פחד!!! / מרים סולובייציק / פרלה סגל

יש כל מיני פחדים

שבשלהם אנשים רועדים

הפחד גורם להתנהגות נמנעת

וזה מביא חוסר נחת

יש פחד ממקומות סגורים

ויש פחד ממקומות פתוחים

פחדים אלה ועוד

מובנים לנו מאוד

אבל

מי מדבר על פחד

ויראה גם יחד

מהצלחות, מהצלחות???

איך זה יכול להיות???

אולי כי הם פרפקציוניסטים באופי

יראים שבמעשיהם יהיה דופי

אולי מפחדים הם להתחייב

ומכישלון עתידי מאכזב

זה מביא לחוסר פעילות

ומוריד את היעילות

הפחד עלול לשים משקולות

על שרירי היכולות

יש לשים לב

ולחשוב היטב-היטב

כי כישרון בלתי ממומש

יכול להביא לדיכאון ממש

כי במה שהשם נותן צריך להשתמש

לתועלת העולם את הכישרונות לממש.

[אפרת קופמן]

חד משמעית. הכל עבודת המידות.

[ורד מקמל]

ואווו כל כך מזדהה.<div>

ומרים נגעת בנקודה חשובה שחשבתי עליה בדיוק אתמול.. לפחד מהצלחות.

תודה לכן.

</div>

[אפרת קופמן]

תודה. 🙂
וכן, הפחד מלהצליח לדעתי, הוא אחד הפחדים הגדולים והלא מדוברים.