נועה רז | סיפור בהמשכים

[נועה רז]

מוצאי פורים שמח לנו🙂

קצת מסובך לתייג כל אחת, אבל קחו את זה כתיוג אישי.

תודה רבה מאוד על התגובות המדהימות שלכן,

מאוד מחמם את הלב ונותן הרבה כוח.

והציפייה שלכן לעוד פרקים ממש מרגשת אותי!

כבר לא מבטיחה כלום (😳), אבל בעזי”ת אני מקווה לעלות היום פרק.

[רעות אנסבכר]

וואו איך התרגשתי לראות הודעה ממך

ממשיכה לחכות…

אבל בקוצר רוחחחח

[שרה s]

נועה את יכולה להבטיח

לא נאכל אותך,

מבטיחות!!!!!!🤣😝😜

[נועה רז]

טוב, שרה. נרגעתי😛

[נועה רז]

23.

“מה, מה את עושה כאן?” נדהמתי. עמדתי מולך, צמוד למראת הבניין.

“יעל”, חייכת. הלחץ שלך נחת. כאילו היה ברור שאת צריכה להיות כאן. בבניין של סבא וסבתא שלי. להבהיל אותי עד עומק הלב.

“אפשר לומר לך משהו? אבל בכנות, מהלב?”

נשמתי עמוק. “קודם כל תאמרי לי מה את עושה כאן, ומה זה הפתאומיות הזאת”.

“בשביל לומר לך את מה שאני רוצה”.

“ולא יכולת לומר בכיתה?” בעיקר הייתי בהולה. פחדתי מהמילים שלך, של סבתא.

“לא העזתי בכיתה”, נצרדת. כמעט לחשת. “יעל, מה שסבתא וסבא שלך יגידו לך עכשיו הוא לא נכון”.

“מה?” זה מה שהצלחתי להוציא מהפה שלי. המומה.

“הם יגידו לך שקרים. אל תאמיני לכלום. בשבילך, יעל”. מלמלת במהירות את המשפט. כאילו אם לא תטיסי אותו הוא אינו ייאמר.

“מה?” שאלתי שוב. עדיין המומה.

“לטובתך, רק לטובתך. אחרת בחיים לא הייתי עושה את זה”. נשענת על דלת הבניין, התנשפת כאילו הרמת מאה טון.

הכל התבלבל לי, הרגיש לא מציאותי. בחיים לא. “רייזי, תקשיבי”, גייסתי את הכוחות הנותרים שעוד היו שם. “אני לא מבינה כלום, לא אותך ולא את המילים שלך. מה פתאום את ידעת שאני אגיע היום לסבא וסבתא שלי? ואיך בכלל ידעת שזה כאן?”

התייחסת רק לחלק השני של השאלות. “אמרת לי…בשיעור”.

נזכרתי. מובסת. “רצית לדעת איפה אני ולכן אמרת לי על הגרפיקאית?” פתאום כאב לי הלב. הבנתי שלא רצית אותי, לא את העין הכאילו מקצועית שלי. רק רצית להיות כאן היום, לבלבל לי את החיים.

הנהנת. אפילו לא הבחנת בכאב שצבט אותי.

“מה את קשורה לסבא וסבתא שלי, רייזי?” הסתכלתי לך עמוק בעיניים היפות, פתאום הן היו נראות לי צבועות. שקרניות. מאיימות.

“זה…” נהיית סגולה. “זה… אבא שלי”.

“תסבירי לי, מה אבא שלך? מה סבא וסבתא שלי? מה זה כל הדבר הזה?” התחננתי.

שכן צעיר עבר במדרגות. הסתכל עלינו בפחד.

יצאת מהבניין, אני אחרייך. שוכחת שהם מחכים לי.

“תקשיבי, יעל”, הרמת אלי מבט כמעט מאיים, מפוחד בעצמו. “אני לא אמורה להיות קשורה לכל הדבר הזה. לגמרי לא. רק באתי להגיד לך שהם יגידו לך רק שקרים, וכלום לא נכון. ולטובתך, אל תאמיני להם”.

הסתובבת. השארת אותי נדהמת. הלכת לך.

נשארתי שם נטועה. קפואה. לא ידעתי מה לעשות. רציתי את אריאל עכשיו. רציתי שחכמת החיים שלו תעזור לי עכשיו. תהיה לצידי.

אבל אריאל רחוק. כמעט עד סוף העולם. רחוק פיזי, רחוק תהומי. רציתי פתאום לצרוח עליו. מה הוא חשב לעצמו, דווקא עכשיו? גם אני רוצה לברוח עכשיו. גם אני משוועת להיות רחוק מהכל. מכולם.

למה אני לא יכולה?

עליתי לסבא וסבתא.

הם חיכו, היה על השולחן כיבוד. שתייה. אהבה טובה של אנשים טובים, קשישים. שהחיים דורשים מהם.

לא האמנתי לכל אלו.

פתית שאני. תמימה. מאמינה לכולם.

לרייזי.

[שושי R]

דיייייייייייייייייייייייייייייייי, אני לא עומדת בזה……………………………….!

מתי את מעלה את הפרק הבא ו… נו, תכתבי כבר המשך………………………………:)

סתם, בסך הכל את עושה לנו עבודת המידות על מידת הסבלנות……😊

[אלישבע מלאך]

לא להאמין איך את עוצרת את הנשימה של כולנו!

את אומנית בנשמה…

מחכה בקוצר רוח להמשך

[מילי אזולאי]

ראיתי דיון שמעורר הרבה עניין והדים,

נכנסתי לרגע “הציץ ונפגע”

עד שלא גמרתי לקרוא את הכל,

ולנסות לבדוק אולי בכל זאת יש עוד פרק 😉

לא ידעתי שובעה.

נועה, כחובבת קריאה מושבעת,

חסר לנו חומר קריאה כזה מעניין ולא מתיימר להיות ספר פסיכולוגי.

מצד אחד נוגע ברגשות עמוקים,

גורם לי להרגיש את העלילה כאילו אני חווה אותה,

ומצד שני לא נותן לי הרגשה שאני קוראת ספר טיפול רגשי דביק.

מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים.

תודה רבה!

[נועה רז]

מתרגשת מאוד לקרוא. תודה גדולה!

[רעות אנסבכר]

היטבת להגדיר! מצטרפת

[חני ברים]

אין לי אויר

למה כזה קצרררררררררררררררר????????

[שרי קוהן]

את לא רצינית – אני פותחת כול יום לבדוק שאת כותבת וכשזה קורה אני קוראת בלי נשימה

את מטורפת ברמה אחרת!

מחכה לפרק הבא😜

[נועה רז]

תודה תודה על התגובות החמות!

באמת, באמת שהן נותנות כוח וחשק גדול מאוד לפתוח את הקובץ ולהמשיך.

יו, והתגובה ה300.

😛

[אתי אדלר]

מגלה טפח ומכסה טפחיים. ז’אנר מסוג חדש? מתח בשילוב דמעות ותסבוך?

[ברכי שלזינגר]

דייייייייייייייייייייייייייייי

נועההההההההההה

אני לא סולחת לךךךךךךךךךךךך😵😵😵😵😂😂😂😂

אני לא נושמתתתתתתתתת

עוד שניה קורה לי משהווווווווו

תעלי דחוף עוד פרקקקק

לא מסוגלת לחכות עד מוצאי שבתתת

[נועה רז]

ברכי😧

מלחיצה.

מצד אחד אני גורמת לחלק לעבוד על המידות, מהצד השני לא סולחים לי😱

מה אני עושה?

[נעמי]

זה היה קצר הפעםם😭

נועה את מוכשרת ומרתקת!

תצליחי המון ותעלי לנו חומרים יפים:)

[נועה רז]

תודה, יקרה💙

[יסכה ב]

וואוווווווווווווווווו

מה זה הדבר הזה????

אני יושבת מרותקתתתתתתתת

פעם ראשונה שאני מגיבה כאן

אבל הסיפור עוצר נשימה🫨

תקשיבי נעה

את אלופה ברמווווות

סיפור נוגע ללב

שגרם לי לבכותתת בלי להפסיקקק😭😭😭

אני קוראת אותו בלופים

לא יכולהההההההה

(ואני לא בנ”א שקורא סיפורים… בכלל לא…!)

התיאורים שלך כל כך חיים ומוחשיים…

הדמויות שלך כאלו אנושיות ומעוררות הזדהות…….

אין על הכתיבה שלך!!!

זה משהו לא רגילללללל

אבל נעה-

תעלי עוד ומהרררררר

פליזזזזזזז

אי אפשר להשאר כל כך הרבה במתחחחח

תודהההההההההה

(וואו סורי יצא לי ארוך…😉🤭)

[שרה s]

תמיד אני אומרת לך שהפעעעם הגזמת

אבל עכשיו באמת

הפעעעם הגזמת!

אני במתח

ממש

ממש!

[נועה רז]

יסכה, תודה גדולה על המילים המרגשות שלך.

ממש התרגשתי.

💙

ו…שרה, אופס😛 את במתח ואני נהנית לקרוא את זה. נכון לא פייר?

[עימוד האש]

פשוט הזוי, אבל באמת א”א להפסיק לקרוא, וכל רגע צריך לבדוק עם עלה פרק חדש….

נועה, אני עושה איתך הסכם…. תשלחי לי את כל הפרקים ברצף, ואני עושה לך עימוד חינם…….😉

[Hadasa]

נועה את לא לגמרי….

מתי אמור לעלות פרק הבא?

אבל בלי לחץ,

אני רק רוצה לדעת עוד כמה זמן לבדוק…😝

[נועה רז]

עימוד האש, תזכרי מה אמרת😛

תודה על התגובה החמה!

הדסה, אתן כבר מכירות אותי עם ההבטחות שלא מתקיימות 🙁

אז פעם בשבוע זה בטוח🤭 אבל אולי יותר, ואם יהיו כמות מילים בלקסיקון הרבה ביותר..

[ברכי שפירא]

את לא אמיתית!

הרגע את הפרק הבא!

[מילכה פרנקו]

ואוו אחד הסיפורים המיוחדיםם
נועה בהצלחה ענקית
מחכה בסבלנות להמשך
את אלופה
ויש לך כתיבה נדירה!!!!

[אילה כהן]

ואוו איזה סיפור נדירר
רק אתמול בלילה גיליתי אותו
וקראתי הכל בלי לנשוםם
נדיר נדיר נדיר
כתיבה מיוחדת
סוחפת נוגעת…
מרגשת
ועם זאת כמו שמישהי כתבה פה זה לא בקטע טיפולי למרות שאני נהנית לקרוא גם את זה
אבל זה בקטע כזה אמיתי יוצא מהלב של מישיהי שחווה התמודדות
מישהי בסבך החיים
וזה נדירר נדיר
כי את לא מנסה להוציא אותה טובה, עובדת על עצמה וכו’
אלא לתאר את הקושי האמיתי את מה שהיא בפנים וזה מיוחד בעיני!!
זה לא משהו רגיל בספרים..
מחכה במתח להמשך
אבל לגמרי לא לוחצת עלייך
אני לא מאמינה איך את מצליחה ככה לשלוח עוד ועוד פרקים
זה לא דבר קל בכלל
יש ספרים שלוקח לכתוב אותם שניםם
מעניין אותי ממש בת כמה את
מסכימה לגלות?
אפילו לא ממש גיל
אלא בערך – בחורה? אישה צעירה? מבוגרת?
נורא מעניין!!!!

[נועה רז]

תודה מיוחדת על התגובות הבאמת מרגשות! ממש קיבלתי כאן טון של כוח💙

בואנה נעשה סדר בכל השאלות. קודם כל, לגבי הגיל. (וואו. הצפה של הודעות בנושא!) מעדיפה לא לכתוב בפורום גיל, מקווה שאתן מבינות.

כל שאלה אישית נוספת-אשמח שתהיה בפרטי.

תודה רבה לכן!

[רבקי סגל]

יש לך כתיבה מיוחדת ממש !!!

אני רק רוצה להעיר

יש לי חברה טובה ממש !

ממש ממש קרובה !!

היא בת להורים גרושים

החיים שלה דבש !!!

המשפחה שלה מאלפת

האמת, לפעמים אני מקנאה בה

ואפילו מעזה לדמיין שאני מחליפה איתה…

ואל תגידו לי שאף פעם אי אפשר לדעת

כי אני קרובה אליה מאד ומכירה אותה ואת כל המשפחה בעל פה !

אז קצת חורה לי

(ואולי זה לא משהו שקשור רק אלייך זה משהו שקשור לסטיגמות בחברה החרדית)

ההכללה הזאת, הסטיגמה

ולהציג את המצב בצורה שלילית כל כך.

[נועה רז]

ברוב המקרים, בגירושין. המזבח מוזיל דמעות, ולילדים לא פשוט.

כמובן שלא ברמה של יעל, והאבא. והאח. והאמא שלה שנעלמה. שזה הופך כאן את המשוואה להרבה יותר מסובכת, ויוצאת דופן. ללא קשר לשום ציבור. וכמובן שיש גם יוצא מן הכלל. ואולי לחלק ילדים טוב במצב כזה, לא יודעת. לא מכירה אישית.

אבל ברוב המקרים, הילדים הם לא המרוויחים הגדולים מהגירושים.