כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
נועה רז | סיפור בהמשכים
-
נועה רז | סיפור בהמשכים
-
נועה, זה רק בתנאי שאת מביאה לי את כל הפרקים עכשיו…… לא אחרי שתמתחי אותי כמו כולם……🤨
-
האמת היא שאני קוראת את הסיפור ונהינת מהכתיבה
אבל כל הזמן מציק לי גם מה שכתבה כאן רבקי סגל
אני בטוחה וגם יודעת (כאחת שעובדת במקצוע) שיש עשרות אם לא מאות משפחות עם ילדים וילדות שמחים שחווים ילדות מאושרת, נכון לא מושלמת, אבל לאף אחד החיים לא תמיד מושלמים.
השאלה מה עושים איתם ? איך ממנפים את מה שיש ?
יש ה-מ-ו-ן אמהות, מהיכרות אישית, שמעניקות ונותנות לילדים שלהם, והרבה פעמים יותר ממה שאבא ואמא ביחד נותנים …
אז חבל שנוצר מהסיפור כאן תדמית לא נכונה וכ”כ לא משקפת
-
חני היא מתארת מקרה של משפחה שרק אחד מהבעיות היא הורים גרושים, יש בעיות כלכליות, אח שבוחר כיוון אחר וכו’, זה לא אומר שכל המשפחות שבהם ההורים גרושים מתפרקות בצורה הזו, למרות שבהחלט הם קבוצת סיכון מסוימת ואי אפשר להתעלם מזה, וכל הכבוד לגרושות הגיבורות שנלחמות בשיניים להחזיק בית שמח ויציב.
-
-
לא אמיתי!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!
אני פעורת פה 😲😲😲
הרבה זמן לא קראתי משהו כזה טוב!!!
גיליתי את זה רק היום
לפני שעה בערך
וקראתי הכל ברצףףף
לא יכולהההה
תמשיכי דחוףףףףף
-
אנחנו לא מדברים על משפחות שבהן ההורים מתגרשים והבית נשאר (בערך) כפי שהיה.
כאן הסיפור אחר. כאן יש את רייזי במקביל, את אריאל שבלי קשר יורד.
ולכן כאן זה ברור שליעל, בתור הגיבורה. לא פשוט לה בכלל. בנוסף לגירושין. שבאמת בכל משפחה נורמלית אחרת יכולים להיות בסדר, ולא חריג כל כך.
-
רוחי, תודה! איזה כיף שגילית את השרשור ונהנית!
ועימוד האש, האמ…😛 את מכניסה אותי לקונפליקט גדול…
-
בנות, לפני שנגלוש לדיונים שעלולים לחסום את הסיפור (כפי שכבר היה, ואכמ”ל):
נועה כותבת סיפור, וזכותה לתאר איזו מציאות שהיא בוחרת.
מי שחושבת שתפקיד הסופרת הוא לתאר מציאות אידיאלית ו/או מדוייקת, את יכולה להגיב כאן או כאן – במסגרת מדור “שיחה ממתינה”. (אם את מרגישה שיש מקום לדיון נוסף בענין או לפתיחת שרשור חדש, תוכלי לפנות אלי באישי או במייל).
נשמח מאוד להמשיך לקבל תגובות אוהדות והערות בונות מבחינה ספרותית (כן, גם מבחינת מבנה העלילה והתוכן).
לגבי ההערה הספציפית על משפחות עם הורים גרושים, והטענה שהסיפור משקף מציאות מעוותת: מה שקורה במשפחות שונות לא רלוונטי בכלל למה שקורה בסיפור. מבחינה ספרותית, העלילה אמינה: אין חורים, אין התרחשויות לא מציאותיות, ויש תהליך
ברור, ולכן ההערה לא רלוונטית לסיפור הזה.
הנושא של התמודדויות משפחתיות והסטיגמות הציבוריות כלפיהן קשור לקהילת הטיפול, אימון, ייעוץ והנחיה.-
רות איזה כיף שאת מנהלת את הקבוצה הזו😀
-
-
24.
הם הסתכלו בעיניים שלי.
פתאום ריחמתי על סבא שצריך לעבור את כל זה בחיים שלו. “מה נשמע?”
“השם יעזור”, סבתא עצמה עיניים קטנות. סבא קטע אותה. “ברוך שמו. תמיד. בואי, יעל גיטה. תשבי חמודה”.
התיישבתי. רובוטית.
“צום גליק, װײניקסטנס איז זי נישט אױסגעגאַנגען װי מרדכי”. סבתא מלמלה לסבא, ביידיש. לא הבנתי כלום.
“מלכּה! איך האב דיר נישט געזאגט דא!” סבא החזיר משהו. זה הרגיש לי גערה.
וכבר לא הרגשתי נעים.
“מה את יודעת על אמא שלך, יעל גיטה?” סבא שאל, ליטף את הזקן בתנועה מונוטונית.
“כלום”. פחדתי שרגש הגעגוע כהה אצלי, נאטם סופית. פחדתי שאמא תחזור וכבר לא תהיה לה בת אוהבת.
הוא הנהן. סבתא משכה שפתיים בכוח.
ידעתי שהיא רוצה לומר משהו ומתאפקת, כמעט שורטת את עצמה מרוב איפוק.
“תשתי משהו, יעלי”. הוא היה רך כמו פלסטלינה, רציתי לצרוח. לומר שאני לא רוצה כלום. לא רוצה רוך, ולא מילים מבהילות.
רוצה שיאמרו כבר מה עם אמא, למה רייזי הגיעה לכאן. למה היא אמרה את מה שאמרה.
ואיזה שקרים אתם הולכים לומר לי.
אבל הוא מזג לי לשתות, ולא אמרתי כלום. הבנתי שהם מפחדים בעצמם, מפחדים עליי. על עצמם.
שהם אחרי ולמרות הכל גם רק שני הורים דואגים.
שתיתי. טיפה.
“מה קורה, מה עם אמא?” נצרדתי. שגידו כבר. שיגידו.
“אבא שלך לא הסכים לאריאל ודבורה לבוא אלינו, הא?” סבתא צעקה פתאום, הקפיצה לי את הנשמה. “בטח. עכשיו הם ישכחו מי אנחנו, ישכחו שהיו להם פעם סבא וסבתא קשישים, ואז אבא שלך יאמר להם שהכל בגללנו. ואנחנו אשמים בכל. זה מה שיהיה. רק זה. אני אומרת לך, יעקב”.
היא צעקה מהלב. אומללה.
וקפצתי. לא אמרתי שזאת בכלל אני שלא אמרתי לאף אחד שאני באה היום, ושיש להם משהו לומר לי.
זה לא אבא.
“מלכה!” סבא הרים טון. הבית השתתק.
“אחר כך יגידו שאנחנו אשמים. אמא שלך המסכנה, מה היא עשתה בחיים שלה, מה?” העיניים של סבתא כעסו. כולה הייתה כעס אחד גדול.
“סבתא, יעל רוצה לשמוע מה קורה עם אמא שלה”, סבא שוב ריכך. מסכן. “יש לנו בעיה גדולה מאוד. מאוד”. הוא התחיל.
“עם אמא?” הלב שלי רעד.
“עם אמא, ואיתכם”.
“מה קרה לאמא?” כמעט לא הצלחתי להוציא קול מרוב פחד. שיוועתי כבר להיות אחרי זה. לצאת מכאן. להיות לבד.
“את תצטרכי ללכת להעיד, אריאל גם יבוא. איפה הוא עכשיו?” סבא בעצמו גמגם, לא ידע איך לדבר.
“בתאילנד”. זרקתי. בכלל לא חשבתי שהם אפילו לא יודעים.
“מה?” שניהם. יחד. בהלם.
“הוא…הוא נסע עם חברים. לזמן לא ידוע, כרטיס פתוח. הוא עזב את הישיבה”. פתאום הסברתי הכל, במהירות. רציתי להבהיל, להפחיד. להוריד קצת מהעומס של עצמי. לשפוך אותו עליהם.
“הוא עזב את הישיבה?” סבתא חזרה אחרי. נדהמת.
הנהנתי. “הוא ירד לגמרי, אתם לא ראיתם אותו המון זמן. אבל אריאל השתנה. מאוד”.
סבא לא ענה. רק הסתכל עליי בכאב אינסופי. כאב של איש שבע.
רק סבתא המשיכה לצעוק את הלב שלה. “יופי. ואחר כך שיאמר תודה לאבא שלו. מה הוא נתן לו לראות שם, הא?”
“מלכה! גענוג! גענוג! די מיידל דאַרף נישט הערן אַלע דיין ווייטיק”. סבא כעס עכשיו גם הוא. “גם הנפש שלה עדינה. מספיק!”
“אוי, טעטע”. היא פרצה בבכי, הניחה יד על הפנים. “אוי, השם הטוב”.
כאבתי איתה.
על אריאל שבגללו הם שניהם נשרפים מכאב עכשיו. על אמא שנמצאת במקום לא ידוע וכל העולם מבולבל סביבי.
על אבא שכועסים עליו.
על רייזי שבלבלה לי את הראש.
“מה יש לאמא, מה?” הרמתי אל שניהם את המבט.
הם לא ידעו פתאום מה להגיב אחרי הסערה הזאת שלי. לא יכולים לאמלל אותי עם תשובות קשות.
אבל דרשתי אמת. עכשיו.
-
אבל דרשתי אמת. עכשיו.
עכשיו.
תודה נועה!!!!!!!!!!
-
לא נכון!!!
נועה, למה להשאיר אותנו שוב במתח כזה?!
מסכנה יעל, עוד שניה לא נשאר ממנה כלום מרוב מתח…
אם לא רחמים עלינו בשבילנו לפחות בשבילה, שתדע כבר, תבין, תגדל😄
הכתיבה שלך מיוחדת, אהבתי איך שהפרק אותנטי לגמרי. כל שיחת הסבא- סבתא המבוגרים…
מי אני שאחלק ציונים, אבל הכתיבה שלך מצוינת, במיוחד שאת משאירה אותנו במתח במקום המתאים כל פעם
ובבקשה- לא למתוח אותנו עוד הרבה! תגלי לנו כבר מה קורה!
-
אולי מאוחר מדי, אבל חייבת להגיב,
קצת מוזר שיש לאמא אחות מעיין, שקוראים לה יעל גיטה (שילוב קטלני), והסבא וסבתא מדברים ביניהם באידיש, הייתי מדביקה להם יותר שפה אחרת
-
האמ…אבל אני אוהבת שילובים קטלניים כאלה.
(וגם מכירה), כך שזה אולי משונה אבל לא נדיר.
-
אז קודם כל, הסיפור באמת מטריף!! יש לי עין ביקורתית שקולטת פרטים והרוב המוחלט כתוב מקסים!!
אבל לדעתי אם המשפחה מחוג לא ירושלמי וכד’, זה מוריד בעיניי קצת מהאותנטיות של הסיפור..
אבל כל אחת מה שהיא אוהבת🤩
-
אם כבר עוסקים בשמות
אז לי היה מוזר בהתחלה המורה “זוהר” (שם פרטי? משפחה?)
בהתחלה חשבתי שזו מדריכה, וזה שם פרטי
אני בכל אופן לא מכירה מורות בשם זוהר, פחות נדבק למחנכת בי”ד 🙂-
זוהר. שם משפחה.
למה מוזר?
מכירה מנהלת סמינר בשם הזה.
-
סמינר למגזר אשכנזי, מחנכת בי”ד,
היה יותר מתאים לי שם כבד יותר ולא שם “מעוברת”, כמו ברגשטיין לדוגמא, וכיו”בכמובן לא מחייב, הכל יכול להיות, נראה היה לי קצת פחות אוטנטי.
-
* החלטתי סמינר אשכנזי בגלל שיש שם רייזי, שוב, כמובן שום דבר לא מחייב, פשוט קפצתי על ההערה של ב. כי גם לי היה קצת באלגן בשמות
-
-
-
-
-
-
מראש אומרת,
האידיש לא ממני. אין לי אפילו מעט הבנה בשפה.
זה ממילון מתרגם שמצאתי בחיפוש.
כך שאם יש טעויות, תתמודדנה😛
-
@Noaraz,
מרגישים שהאידיש איננה שלך.
דומני שיש שם טעויות. אפילו קריטיות.
כדאי שתסמני את השורות בשפה זו,
ובהמשך תתני לדוברת אידיש לתקן.-
אך בל תשכחי כי האידיש של הסבתות שונה מהאידיש המדוברת כיום בדורנו.
כך שיש מילים ומשפטים שגם דוברות האידיש שבינינו לא תבנה.
-
יש מצב.
אך בואי ניקח את הציטוט הבא:
“מלכּה! איך האב דיר נישט געזאגט דא!” סבא החזיר משהו. זה הרגיש לי גערה.
לענ”ד,
המיקום של ה”נישט” וה”געזאגט” – התחלף.
מן הסתם רצונה היה לכתוב: אמרתי לך, לא כאן!-
זה לא התחלף ואם את צריכה עזרה עם האידיש, את יכולה לפנות אלי, אני מדברת קוראת וכותבת באידיש ברמת שפת אם.
-
-
-
-
-
וואו נועה איזה פרק——
מלחיצה שאת
עד שחשבתי שכבר נבין משו…
למה תמיד כשאני מסיימת לקרוא פרק זה כך? 😶
קיצור דרך לא יודעות אידיש:
-
תודה בת שבע עזרת ממש!!!
-
תודה!!
חסכת לי…
-
-
את גם יכולה להתייעץ איתי בקשר לאידיש 😀
-
חחה, בת שבע ושולי🙃
תודה על התגובות!
מרים, יו! נכון! תודה!
-
נועה אין לי מילים
את מדהימהה
תודה על הפרק החדששש
תודההה
הוא מרתק ממש
כואב… מבלבל
והעיקר מסקרןןן
אבאלא מה להעידדדמה היא כבר עשתה האמא במה הסתבכה|
יאוווו הראש שלי רץ רחוקקקקקקקק -
נעההההה😨
לא נושמת פהה
מה זה הדבר הזה??
הכתיבה שלך מהממת ונוגעת שאין דברים כאלהה
תעלי המשך דחוףףףף
-
ואוווווווו
הסיפור מתפתח לכיוון שאפילו לא חשבתיייי
נועה.את כל פעם מצליחה להשאיר אותי עם פה פתוח וכמויות ממתחחח שאין לתאר😄😄😄😄😄
כמה שזה אבסורדי אמא שלי צוחקת עלי שאני יעזוב את הסיפור מרוב מתחחחח
שזה לא טוב לבריאותתתת……
לדעתי היית צריכה לפרסם באיזה עיתון…
חותמת לך שכולם היו רצים לקנות!!!!!!!!
ונראה לי שמישהו כבר הציעה כאן…אבל אולי יש סיכוי שתפתחי קישור של כל הפרקים וכאן יהיה התגובות🤔
זה כבר נהיה מאוד ארוך ודרך נטפרי לוקח זמן עד שהוא קולט לעבור מדף לדף ולדפדף…..
ואם את פותחת קישור אז אם תוכלי לעדכן פה מתי שאת מעלה לשם
תודההההה ושוב תודהההההה
אין מיליםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!
-
תודה רבה ממש, מרגש לקרוא!
-
לדעתי באמת כדאי להשאיר את הדיון הזה לתגובות ולעשות קישור לכל הפרקים
יעזור מאד
-
איזה פרק מטוררררףףףף!!!!
ראיתי כבר באיזור 8 בערב שהעלית פרק
והחלטתי לשמור לי אותו כצ’ופר אחרי שאני מסיימת לנקות לפסח (וסורי אם הלחצתי😧) ארון שהילך עלי אימים
היה שווה להתאפק ככה הרווחתי גם פרק שווה וגם ארון נקי (באמת לקח המון זמן… וגם גנבו לי שעה😒)
אבל באמת העלית את רמות המתח לגבהים לא הגיוניים…
יש לי פחד גבהים😜 פליזז תורידי את רף המתח שלא אתעלף לך שם למעלה…
-
מלכה, איזה כיף לי שככה המרצתי אותך לעשות פסח🙃
תודה!
ולגבי האידיש, קיבלתי. לקחתי. תודה!
-
-
בקשר לאידיש,מה התכוונת להגיד במשפט “צום גליק, װײניקסטנס איז זי נישט אױסגעגאַנגען װי מרדכי”?
זה לא כ”כ מובן…
-
ארויסגעקומען ולא אויסגעגאנגען
המשמעות של אויסגעגאנען זה נמס, התנדף וכדומה
ארויסגעגאנגען גן אפשרי. אבל עדיף ארויסגעקומען
-
את המומחית.
משאירה לך את האידיש🙃
-
-
-
מזל שלפחות היא לא יצאה כמו מרדכי (אבא שלה).
-
הערה, אם יורשה לי: אם לאבא קוראים מרדכי, וזה לא ברור מספיק מהמקום בו זה
מוזכר, יש לאזכר זאת לפני כן או לגרום לקורא להבין את זה כאן.
ואגב, כשיש ציטוט בשפה זרה, רוב האנשים ירפרפו ולא יזהו שיש כאן מילה אחת
מוכרת, ולכן מומלץ להוסיף תרגום בסוגריים. (או שבאמת התוכן לא משנה, ומשנה רק
הרעיון שהסבא והסבתא דיברו באידיש). -
גם בספר שלי בין הניתוקים יש מושגים באידיש וכל מקום כתבתי פירוש בעברית
למשל: מה תשתי – תהא השעה הזאת או קאווע אל השם? (תהא – תה, קאווע – מאידיש קפה)
עוד דוגמא: מאמע איך בין אויפן וועג צו דיר (אמא, אני בדרך אליך)
ווען קומסטו – מתי את באה
רעבע געלט – שכר לימוד
וזה מה שצץ לי עכשיו בזיכרון, יכול להיות שיש עוד.
-
מרים, את נשמעת לי עסיסית חבל”ז…
ועכשיו שאלה, בפרט לאידישאיות שבינינו, עם הניואנסים שבציבור…
האם לא הפריע לכן שהסבא וסבתא מדברים אידיש עסיסית ולבת שלהם קוראים מעיין, והנכדה יעל גיטה, והנכד אריאל,
או שהמטרה שהמשפחה לא לגמרי תלמניקית ויש שם סיפורים?
-
רק מעיין. כל השאר הגיוני
-
כשניסיתי למצוא פיתרון ל’ערב רב’ הזה שבאמת היה לי מוזר
המקום היחיד שהצלחתי לסדר אותם שם
היה משפחה ‘חצי חצי’ כמו חצי ספרדי וחצי אשכנזי עם מקור חסידי שהצד הספרדי למד את האידיש
וזה היה ה’שפה הסודית’ בין הסבא לסבתא מעל הראשים של אלו שלא מבינים
וככה הסתדר לי גם הסגנונות של השמות (גיטה זה שם חסידי, יעל ואריאל יכולים להיות גם ליטאי וגם ספרדי, ומעיין עד כמה שאני יודעת זה רק ספרדי)
וגם האידיש, שהיה לי ממש קשה לקרוא ולהבין בתור דוברת כי זאת לא אידיש מדוברת, היא בסדר למי שלמד את האידיש במשך החיים וקצת מקרטע איתה…
אבל נועה אולי את תמצאי רעיון יותר גאוני כדי לסדר את זה, את תמיד חושבת לא צפוי
-
למה, חסר אנשים “מהדור הקודם” שמדברים אידיש בעוד שהם עצמם (ודאי הילדים והנכדים) ליטאים לגמרי?
זה הגיע מהשפה ששמעו בבית של ההורים שלהם- שהגיעו מאירופה, את הילדים שלהם כבר לא טרחו ללמד את השפה אם בכוונה (שפה סודית) ואם מטבע הדברים (ילדים ותרבות ישראלית)
-
האמת לא חשבתי להדביק להם ליטאיות ירושלמית סטנדרטית שהדור הקודם שולט באידיש, (המשפט כמו “מיין ווייטיג” וכד’ יותר מסתדר לירושלמים מאשר לאירופאים לדעתי..)
המעיין כנראה נתקע לי ולא איפשר לי את האופציה הזו ע”מ לפתור לי את הסיפור…
-
-
את צודקת, זה נשמע כאילו המשפחה הזאת יצאה בשאלה או משהו כזה או שהם בעלי תשובה והסבא והסבתא מדברים אידיש כי הם מהדור הישן, לא כל מי שמדבר אידיש הוא אדם דתי-חרדי.
-
אני מכירה ספרדים שמדברים אידיש שוטפת כי הם לומדים בת”ת עטה”ק, בעץ חיים עם הבנים שלי.
וגם בנות ספרדיות שמדברות אידיש שוטפת כי הן לומדות בחיידר (ככה קוראים לזה בדוברי אידיש) של בנות
ואחרי שהתחתנו דיברו אידיש רק כשרצו שהילדים לא יבינו, או שהמשיכו לדבר אידיש כמו שהיה כשהיו צעירים.
-
חח מכירה מקרוב:)
כן, זה קיים המון
אבל לא מספיק בשביל להכתב כספר..
-
-
-
-
-
אין היום פרק?🤔
-
נועה, איך דילגת על שליחת הסיפור? עד אמצע הלילה עוד קיוויתי שתעלי…😉
-
-
איפה כתוב שלבת קוראים מעיין ??? חיפשתי את השם של האמא …
-
הדודה של יעל אם אני לא טועה, אחות האם
-
-
דודה מעיין
אחות של האימא נראה לי
-
נועה אנחנו ממש ממש מחכות 😥
שבית אותנו בכבלי הסיפור שלך…
Log in to reply.
