נועה רז | סיפור בהמשכים

[נועה רז]

תמי, זה ביינתים עוזר לי לקום בכוח (וזה אכזרי, יש לציין..) מהספה, ולהתחיל לפתוח ארונות בגללכן.

😛

כל הכבוד!!

[רות רוט]

תמי, את אדירה! איך הספקת?
ואפשר לחשב גם אותי, כי סידרתי שני מדפים של משחקים. (מוכרים את המדפים האלה,
אבל כדי לסדר אותם הייתי צריכה לשלוף מכל הבורות השחורים שיצטרכו אותם נקיים
לפסח את כל חלקיקי המשחקים).

[תמי אפשטיין]

עובדת על אש זערורית.

לוקחת עזרה בתשלום (כי זה באמת לא מעשי, עם תינוק שמתעקש על הידיים). מאד מקווה להגיע לפסח שפויה, וזו האופציה, כרגע. בליחה שהיסטתי את הנושא.

אפרופו משחקים: אני מוכרת את כל המשחקים, וקונה משהו חדש. שנה שעברה זה היה ספר (המתוק הזה). השנה קליקס.

[נועה רז]

26.

נכנסתי לכיתה. היא הייתה ריקה.

רק אסתר שישבה והתחילה להתפלל בדבקות אמיתית הייתה שם. הסתכלתי עליה, ורציתי פתאום לדבר איתו.

פעם הייתי קרובה. פעם הרגשתי שאין מחוברת ממני. פעם כלום לא היה משנה. היה לי אותו.

היום אני מרוחקת. מרגישה אחרת כל כך מהיעל שהייתי בתיכון, יעל החזקה. יעל עם דעותיה החזקות והנצחיות.

התרחקתי.

גם מעצמי.

ידעתי שהשם מאותת לי, שכל האיתותים מתקבלים אצלי באטימות מוחלטת. לא רציתי את זה. אבל כבר הלכתי כל כך הרבה אחורנית.

חשבתי על גילי, שהתארסה יום קודם. על המבט הנוצץ של רות בימים האחרונים. על טובי שכבר כמה שבועות יום מגיעה ויום לא בגלל החתונה. הן כולן בעומק השידוכים.

ייחלתי לקחת את כולן ולהחזיר את הגלגל כמה שנים אחורה, כל הכלות באות לי בזמן גרוע. בתקופה גרועה.

איך אני יכולה לחשוב בכלל על שידוך עכשיו?

בנות התחילו להגיע. כל אחת והעולם הצבעוני שלה. סוף ו’ סמינר. מי בכלל חושב על חֶברה וכיתה?

אפילו רייזי קצת ירדה מהכותרות.

התחלתי להתפלל. ציוויתי על הלב שלי להיפתח, הוא לא נענה. כי באמצע ‘ויציב’ רייזי נכנסה, היא לא הסתכלה עליי. אפילו לא העיפה מבט לרגע קט. הלב שלי דפק בפראות.

פחדתי שהיא כן תסתכל. רעדתי מהרגע שבו המבטים שלנו ייפגשו. המשהו הבלתי ברור בינינו שיגע אותי. טרלל.

הסוד שלה. אבא שלה. כל ההתערבות שלהם.

השקר שהיא הבטיחה שסבא וסבתא הולכים לומר לי.

נעמדתי לשמונה עשרה. ‘ריבונו של עולם’, ביקשתי באלם קול. בלב חלוש. ‘אתה רואה שהלב שלי אטום. כל כך הרבה זמן שלא הורדתי דמעות. שלא דיברתי’, סיפרתי. שיתפתי. מי אמר שרק צריך לבקש? ‘תפתח אותו, אבא. תפתח לי אותו אליך. תעשה שכבר יקרה כאן משהו טוב. שמשהו יקרה’. כמעט לא עניין אותי מה. העיקר שיקרה.

שיהיה.

והיה. הוא חיכה לי, ובאתי.

“יעל?” רייזי עברה בספונטניות לכיסא הריק שלצידי. באמצע שיעור של זוהר. “את כועסת עליי”. העיניים שלה נחו בשלי. ריקות.

הנהנתי. אני לא מתכוונת להיות נחמדה עכשיו. אני גם ככה לא נחמדה עכשיו.

“את יודעת, יעל….” היא התחילה לדבר פתאום, ושלי הלב התחיל לדפוק. “את מכירה את אמא שלך?”

“מה?” רציתי לצחוק בהיסטריה, אבל לא יצא לי שום חיוך.

“את מכירה אותה?” היא התעקשה.

“את מכירה את עצמך, רייזי?” החזרתי לה. עם כל הכבוד, לא נהפכתי משוגעת.

רייזי גיחכה. אני לא.

“יעל, בבקשה”. זוהר שלחה אלי מבט חמור. רציתי לצעוק כמו בכיתה ה’ יסודי שזאת לא אני דיברתי. ולמה רק אני?

“רייזי”, הפכתי אליה את המבט שלי במאה שמונים מעלות, העיניים שלי היו אש. “תקשיבי. אני לא יודעת מה הולך, אני לא יודעת איך את קשורה לכל הסיפור המטורף הזה. אני רק יודעת שכל עוד את מדברת איתי ככה, בכזו צורה. בהסתר. אני לא יכולה לדבר איתך, מצטערת”. זה סתם עושה לי רע, ומחשבות. וכעס. ולא בא לי. פשוט לא.

רייזי הנהנה. רציתי לצרוח.

“אז את יכולה ללכת, שלום”. לחשתי, לא מאמינה לעצמי.

כאילו חזקה, רעדתי מפחד.

“אני לא יכולה לומר לך כלום”. היא גמגמה פתאום, האדימה נוראות.

“אז למה באת לבניין באותו יום אם את לא יכולה לומר לי כלום?” למה? למה? תעני לי כבר.

“אני רק יכולה לומר לך שזאת אמא שלך, שהיא אשמה. שעושים הכל כדי שהיא לא תחזור”. היא המשיכה, לא מתייחסת לשאלה שלי.

היא הרעידה לי את הנשמה.

“מה?”

“מה ששמעת”. רייזי הסתובבה לגמרי. לא מסתכלת עליי עוד.

ופתאום הסתכלתי על הבחורות הגדולות שאיתי כאן בכיתה, על זוהר שהמשיכה כאילו החיים לא נעצרו. על המבנה, על הקישוט שעשינו, באותו יום אומלל. פתאום הסתכלתי על החלונות, מחוצה להן המבנה של הסמינר.

הסתכלתי על כולן. אחת אחת. פרצוף פרצוף.

ולא הבנתי מה אני קשורה לכאן בכלל.

נעמדתי, פתחתי את דלת הכיתה בהיסטריה. וטסתי החוצה. בטירוף. בלי לחשוב על כלום. בלי לראות כלום.

יצאתי מהשער, ריקה. בלי התיק. בלי טלפון. כלום.

הלכתי לאבא.

[לאה א 😄]

אימא’לה 😢 הלם !!!!

איך את מצליחה כל פעם להכניס לעוד מתח??

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

ואווווווווווו נועה נועה

אין לי מילים

את מטלטלת אותנו כל פעם מחדששששש

😶

[שרי קוהן]

טוב, די אפשר עוד פרק פפפפפפללליייזזזז!!!!!!

[אילה כהן]

נועההה
אני כל כך שמחה שהכנסת את ה’ בפרק הזה
ממש חיכיתי לזה כל הזמן
תהיתי לעצמי איפה הגיבורה שלנו בקטע הזה
כי תמיד בכזה מצב או שמתנתקים ומנסים להתחבר או שמחוברים הכי חזק לה’
בבקשה תאפשרי לה להיפתח לה’
זה יעזור לה בכל העיניניםםםםם
אי אפשר בלי ה’..
וכמובן שכחתי לכתוב , הכתיבה שלך נדירה
כובשת
מרתקת
מסקרנת
מבלבלת…

[שושי R]

נועה, את לא נורמלית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא הרדם בלילה………………………………………….. ואני עוד צריכה להמשיך לתפקד אחרי זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[נועה רז]

תודה גדולה על התגובות. אני ממש מתרגשת.

גם אני חיכיתי להכניס את השי”ת. מה זה חיכיתי? הוא תמיד היה שם. בתוך הכל.

ועכשיו יעל התעוררה לראות אותו. מה שאצלנו לא צריך לקרות.

תודה תודה!

[יסכה ב]

וואי תקשיבי

גמרת אותי😭😭😭

מה זה הכתיבה הנוגעת הזאת?????

כל כך יפהההההה

אני לא יכולה איתך!!

יש מצב שפעם הבאה את מכניסה תפנית לעלילה?

הלב שלי לא עומד בזה…

זה סוחטטטטט

ממש סחיטה רגשית:)

אלופה אחתתת

[נועה רז]

תודה, יקרה.

מחמם לב💙

[מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | עריכת וידאו]

ואוו נועה את מפתיעה כל פעם מחדש!!

כישרון מטורף!!

[ברכי שלזינגר]

טוב נועה

היתה לי ממש הפתעה שהעלית פרק לא חשבתי שיהיה לפני רביעי….

לגבי ניקיונות אני אפילו לא בכיוון…..🥴🥴🥴🥴נראה לי החמץ בבית רק תופח ותופח עם הקטנציק שלי שחושב שכל הבית שלו….

בכל אופן אבל נראה לי שמגיע לי על דברים אחרים שאני עושה…😜😜😜😜😜

לגבי הסיפור כבר אין לי מה לומר ……לכתוב שוב שסחטת אותי???? שטלטלת אותי רגשית???שהוצאת אותי מהכלים??? שהדבר היחיד שבא לי עכשיו זה להעיף את רייזי מהסיפור.לא לפני שאני מנערת אותה???( תראי ערב פסח אז הגיוני.ביעור חמץ😜)

קיצור….רק ממשיכה להפתיע אותנו עוד ועוד…….מייחלת שעד פסח כבר יהיה תפנית בעלילה ונרגיש כמו יציאת מצרים מאפלה לאורה….

המשך כתיבה מהנה ומהירה!!!!!!!!

והצלחות לכולם בהכנות לפסח!!!!

[חני גלנץ]

תגידו מה דעתכן
שיהיה שירשור נפרד לתגובות
ושרשור נפרד לסיפור
כל פעם שאני רואה תגובה אני מתאכזבת מחדש…
ו

[רות]

רעיון מעולה,

רות רוט, אולי את עושה לנו את זה?

[רות רוט]

חני ורות, אשמח לעשות זאת.

ברגע שמקבלת אישור מנועה. הפעלת הלחץ צריכה להיות בכיוון הזה 🙂

[רות]

יאללה נועה תאשרי לנו 🙂

[Hadasa]

לאאאאאאאאאא

הסיפור הזה כ”כ יפה שאני אוהבת לקרוא גם את התגובות,

פליז פליז פליז, אל תפרידו בינהם!!

ונועה!

כבר מלא זמן שלא כתבתי לך תגובה…

אני פשוט קוראת את הפרקים בנשימה עצורה,

וכשאני גומרת, פשוט לא נשאר לי מילים!

תמשיכי !!

[הדסה מנחם]

נכון הדסה, מסכימה איתך!

אני דווקא ממש אוהבת שהסיפור והתגובות יחד,

ודבר נוסף-

כשהתגובות בשרשור נפרד יש פחות תגובות.

[נועה רז]

מצטרפת לשתי ההדסות🙂

וכיף לקרוא את התגובות. תודה רבה!

[Ha@]

זהו.

הכרעתן! 🥇

מעלה פרק, בחצי שעה הקרובה!

[נועה רז]

?

[נחמי nechami]

@Noaraz יואוו התלהבתי כבררר הייתי בטוחה שיש עוד פרק…

😭😭😭

[Ha@]

סורי…לא קשור לכאן

[בתיה =)]

נועה, ניקיתי מקרר!

מגיע לי עוד פרק!!

מחכה….

ולגבי ההצעה לשרשור נפרד- אולי תפתחי עוד שרשור שבו יהיו רק הפרקים, אבל תכניסי אותם גם לפה?

ככה יהיו התגובות כרגיל, אבל מי שתרצה לקרוא את הפרקים ברצף תוכל לקרוא בשרשור השני.

אני הייתי מעדיפה שרשור ניפרד, כי כשיש לי זמן (אין לי, בשביל הסיפור שלך אני מייצרת יש מאין….) אני מעדיפה לקרוא כמה פרקים מהסיפור על פני פרק אחד וכל התגובות שחריו…..

[נעמי]

נועה את מעלה לנו היום?

שאדע אם יש למה לחכות😉

[נועה רז]

אין😭

בגללכן התחלתי לנקות, הלחצתן אותי אתמול…אז לא היה זמן☹

[נועה רז]

@neomiweinbergtopaz

@BatyaB

@nechami-1

אבל תודה על הציפייה הזאת. היא ממש נותנת כוח.