שבת:( ולמה אני עצובה
-
שבת:( ולמה אני עצובה
שבת.
מלכה.
שקיעה.
מסורקת.
מאופרת.
מקובקבת.
הלב שלי מתפרע!
חרדה.
אני רחוקה מהבית.
בוכה.
קוצר נשימה.
אני מתחת לשמיכה
רועדת
מעורבלת
מה אני עושה כאן?
אין לי איך לחזור הביתה.
אני רחוקה.
האיברים הפנימיים מתערבלים.
מאיימים,
את אשמה.
שבת.
מי רוצה בכלל להיות פה?
רק אישה אחת
זקופת קומה.
מחייכת.
מתזזת.
מרצרצת.
מאיימת.
אה.
אני גם מפחדת.
ממנה.
למחנכות זה קשה.
למנהלת זה סבל.
לבנות זה פיג’מות.
ורק לאישה אחת זה עונג שבת
ושליטה מלאה,
וזמירות ברמה
וסעודות גורמה
ומשפחה לתפארה
וחיוך מרוח
וכח.
המון כח.
רודן.
ומי הגורם?
אני כמובן.
השגתי תאריך בגאווה.
ועכשיו,
מתחפרת במיטה.
מתי שבת תיגמר?
גם הפסדתי שוב שמחה משפחתית,
ומה יגידו מחכה לי בסיבוב
ואורב בכל פינה.
וואי,
כזאת שבת עצובה וקשה,
זה פעם בחיים.
לפעם הבאה אני אתכונן.
לא אפול לבור השחור של חוסר אונים.
שבת מנוחה.
Log in to reply.