מהאולפנים של פעם- אל המיקס של היום.

[יהודית ש]

כתבתי פעם קודמת על זה שפעם- ההקלטה היתה הייתה המיקס.

כל נגן עמד במקום המדוייק שלו, המקהלה מאחור, הסולן מקדימה-

והאיזון קרה באויר, לא על המסך.

והאמת? גם היום זה נכון.

רק שהיום ה"מיקום" כבר לא רק פיזי- הוא תדרי.

כל צליל שאת מוסיפה בהפקה תופס מקום-

ואם כולם יושבים על אותו טווח תדרים נקבל עומס, גם אם כל אחד מהם נשמע טוב לבד.

טיפ קטן ממני:

לפני שאת מוסיפה אפקט או פלאגין- תשאלי את עצמך:

האם הצליל הזה באמת מוסיף משהו חדש או רק מכפיל משהו שכבר קיים?

לפעמים פחות זה יותר.

ולפעמים ההפקה המושלמת היא זו שיודעת לעצור בזמן.

ובין לבין-

אם יש לכן טריקים קטנים משלכן, משהו שעוזר לכן "לנקות את המיקס" או לפתוח מרחב- תשתפו כאן בתגובות.

[אתי לב השיר]

יהודית

ראשית-

תודה על כל הטריקים והטיפים שאת נותנת
זה תורם המון!!!

דווקא יש לי טיפ שגם הוא קשור למיקום של כל כלי במיקס במרחב הפנורמי

למדתי אותו מבטי זיאת

לפעמים כדאי לשים אפקטים במונו על תפקיד מסויים

למרות שבאופן גורף בד"כ שמים אפקטיים בסטראו כי זה נותן תחושה של רוחב וגודל

אבל אם רוצים לתת תחושה של מיקום מדוייק של תפקיד מסוים באיזור הפנורמי אפשר לשים לו אפקט במונו ולמקם את האפקט בצד שמיקמו את אותו תפקיד

[יהודית ש]

נכון, ולאורך כל המיקס אנחנו בעצם ממקמות את הכלים והשירה.

כל רוורב ודיליי נותן לנו תחושת מרחב אחרת לפי איך שאנחנו ממקמות אותו.