אנשים קריסטליים- רגישים מאד! מי אתם?

[מירי כ.]

הגדילה לעשות מורה שלי ביסודי

שקראה לי “מפונקת”

ועל מה?

ביקשתי לעבור מקום- 2 בנות דיברו והפריעו לי לשמוע את המורה.

עד היום זה קצת מציק לי…

כשהיו מזיזים כסאות פלסטיק וזה צעק לי באוזניים,

אמרו שאני סתם רגישה…

[מיכל ים]

😥

צריך לעשות מהפך

להכניס את זה לראש של אנשים

זה הזוי שבין 15-20% מהאוכלוסייה מתמודדים

והסביבה כ”כ מתקשה לקבל את זה

והכי קשה לקלוט שכן יש בינהם גם מוחצנים שלהם קשה יותר מכולם

כי א”א אפילו לקלוט שהם כאלו,

כגון מופנמים שימנעו מלהיות בסביבת המון אנשים כי זה מציף אותם העומס והרעש

המוחצנים ישלמו מחיר יקר ויכנסו לשם מבחירה והתמודדו מאד

[מירי כ.]

אני בטבעי טיפוס מוחצן מאוד.

אני חושבת שהרגישות הרבה שלי גרמה לי להתכנס אל תוך עצמי…

😞😭🙁

[מיכל ים]

איזה קטע, אז אנשים כבר הבינו שאת רגישה מאד?

אני מוחצנת והסביבה לא מאמינה לי בכלל😥

אין מצב זה הצחיק אותך וצחקת אל תגידי שנפגעת….

את תמיד רצה להיות עם אנשים איך את אומרת שאת מוצפת?

[מירי כ.]

לא הבנתי את השאלה?

[מיכל ים]

אמרת שכיום את מתכנסת בתוך עצמך

אז עניין אותי אם זה גרם לאנשים להבין שאת רגישה מאד

(כי יש לי אחות שהיא רגישה מופנמת וקל (יחסית) לסביבה לקבל אותה ואת הרגישות שלה הרבה יותר ממני המוחצנת)

[שנית ש]

אבל 80% מאלו שמגיעים לטיפול

הם מה 20% האלה

[מיכל ים]

יש מצב….

לפחות אני:)

[ה]

את מדברת על רגיש פיזית או רגשית?

אני מכירה גם וגם,

אלו שרגישים פיזית – צריכים להבין שהם רגישים יותר ולהסביר את זה לסביבה, לא תמיד היא תקבל את ההסבר, ומצד שני לדעת שצריך להשקיע מאמץ לנסות להתגבר וללמוד לחיות עם זה, כי לרוב הציבור זה לא מפריע

זוכרת שכנערה הייתי מאוד רגישה לחום של המזגנים (היום כבר לא, כנראה בגלל שהמזגנים היום שונים)

בכיתה תמיד הייתי מבקשת לכבות אותם כי הם עושים לי כאבי ראש, חברות שלי לא הסכימו אף פעם עם זה, ותמיד הן הדליקו ואני כיבתי… עד שהחלטתי לוותר וזהו, ואז הן אמרו לי את רואה המזגן דלק כל השיעור ולא הרגשת, אמרתי להן שהרגשתי אבל החלטתי שאני לא רוצה לריב איתן, מאז הן התחילו להתחשב 🙂

אלו שסופר רגישים רגשית – צר לי, אבל אני כבר לא מתקרבת אליהם, כמה אפשר, שבכל דבר שאני עושה ולא משנה מה – הם תמיד נפגעים???

[מיכל ים]

מדברת על אנשים שהם משלבים גם וגם

וברור שיש כאן מקום לעבודה עצמית של הרגישים

אבל זה ללמוד איך להתמודד בעולם ולא יכולת להשתנות נקודה

אבל גם לך ולכל מי שלא מתמודדת עם זה יש גם כן מקום לעבודה עצמית של קבלת השונה והתחשבות

וזהירות יתרה לא למחוק רגשות כאלו כי זה פשוט גורם להם להתעצם

ואין מה לעשות צריך אמפתיה והכלה מהעולם

חוויה שלי מהחורף….

מכירות את המעילים האלו שעושים רעש עם כל תזוזה????

אז זהו שהרעש שלהם נוראי בשבילי, צמרמורות בכל הגוף:(

וכשיום אחד בעבודה כשדלק מזגן על חום! והיא לבשה כזה מעיל…. ביקשתי ממש בעדינות מחברה שלי

שממש מפריע לי תחושתית, אם יש מצב שהיא מורידה….

היא ממש לא הבינה אותי ואמרה גם לי מעצבן שאנשים לובשים דברים לא בטעם שלה והיא מתגברת ולא אומרת כלום…. ושאני צריכה להתמודד ולהתגבר, ממש הרגשתי רע, מוזרה, לא נורמלית

בעוד שאנחנו אנשים אנושיים שיכולים להתחשב בשני ולהגיע לקראת….

ובחירה של העולם לדעת להתנהל מולם בחכמה ולגלות אנשים מדהימים!!!!

[ה]

כשאת מדברת על רגישות פיזית – מסכימה איתך, שצריך לפתח רגישות לסביבה,

אבל עדיין זה גם עבודה עצמית ללמוד להסתדר ולנסות להתגבר כמה שאפשר,

ישבתי פעם עם בעלי בלילה באוטובוס ומישהי לפני ישבה עם מצלמה ועשתה פלשים, זה סינוור אותי ושיגע אותי לגמרי (כן האורות הקטנים שמדליקים, מסך מחשב מהספסל שאלכסוני אלי, האור מהפלאפון אם אתן רוצות לדעת..) ורציתי לבקש ממנה שתפסיק, בעלי אמר לי – את זוכרת שהבטחנו לעצמינו שכשאנחנו נחתן ילדים לא נעיר להם כל הזמן, אם אנחנו רוצים להצליח – זה הזמן להתחיל להתאמן…

אלא שסופר רגישים ממה שאומרים להם – זה הבעיה שלהם בלבד, שילכו לטיפול רגשי, כמובן שצריך להקפיד לא לפגוע, ולא להגיד דברים שיכולים להיות לא נעימים, אבל אם מכל מילה סתמית שמוציאים מהפה הם נפגעים, אז אין איך לעזור להם, כי גם כששותקים הם נפגעים 🙁

וסתם במאמר מוסגר, רגישות פיזית קשורה הרבה לרגשות, ככל שאדם יותר חי את עצמו בצורה מאוזנת, גם הפיזי יותר מאוזן.

[מיכל ים]

תודה על הדיוק

בהבחנה בין רגישות פיזית לרגשות שחווים

ברור שמי שהוא רגיש מאד חווה את הכל בצורה חזקה יותר

ויש לו המון עבודה בענין לא להיפגע מעבר למותר ולמקובל:)

ולהעזר בעזרה בעת הצורך…..🙂

[מרים סולובייציק]

גם אני הייתי “בוכה מכל שטות”, “בוכה כמו תינוקת”, קראו לי “תינוקת מגודלת”.

אבל החיים שפשפו אותי, יש לזה מעלה וחיסרון.

המעלה – אני כבר די מחוסנת ומחושלת לחיים,

החיסרון – אני שרוטה לגמרי.

רגישות גבוהה עדיין קיימת למשל בתוויות של בגדים, כשהייתי בבית חולים והייתי צריכה להיות עם הפיג’מה שלהם, הייתי תולשת להם את התוויות, כי לא יכלתי להפסיק להתגרד.

[מיכל ים]

לפעמים כשהסביבה או אנחנו לא מסוגלים לקבל את הרגישות

נהיה מצב שכאילו זה עבר ונהייה תת רגישות

ואין כבר רגישות בכלל

ויום אחד שכבר אפשרי ואנחנו או הסביבה מקבלת, משהו משתחרר ושוב מרגישים…..

הרבה אומרים שפתאום בגיל מתקדם נהיו רגישים תחושתית וכו’

זה דבר מולד שלא נעלם רק צריך הכלה וקבלה ואז מופיע

[מרים סולובייציק]

מעניין, לא ידעתי.

האמת שגם כיום כשצועקים עלי ומתנפלים עלי אני משתבללת לתוך הקונכיה ולא יכולה לענות מטוב ועד רע.

אני מנחמת את עצמי שהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ועליהם העולם עומד שנאמר תולה ארץ על בלי מה, על מי שבולם פיו בשעת מריבה.

פעם הייתי עונה בחזרה, היום אני מחכה בסבלנות שתסתיים המתקפה ואז אני שואלת בקול רגוע:

יש לך עוד טענות אלי? יש לך עוד מה להגיד?

וככה כמה פעמים עד שנגמר לשני מה להגיד ואז כל האוויר מהמפרשים שלו יוצא, וכל המוטיבציה שלו להילחם הולכת ושוקעת אל תהום הנשיה.

ובאותה הזדמנות זה עת רצון, אני מתפללת על עצמי ועל כל מי שאני זוכרת באותו רגע.