בואי ניפגש

[מרים סולובייציק]

השיר הזה מדבר ומביע, וגם כשעוזבים חברה / מטפלת כדאי לעשות את זה בצורה מסודרת מדברים על זה כמה פגישות למשל. ואם מדובר בחברה אז עושים מפגש פרידה במקום נעים וניטרלי ונפרדים יפה. אפשר גם לדבר על מה שהיה ולהתפייס.

[רבקי קליין]

מסכימה אם מרים.

ומוסיפה משהו שכדאי לשים לב.

אם הקשר היה לא בריא בשביל הנותשת אז גם מפגש אחד יהיה לה יותר מדי כרגע.

צריך לתת לזמן זמן לרפא.

הרבה כוחות אהובה.

[מרים סולובייציק]

אני רוצה להוסיף משהו.

לי היתה חברה שהיתה רגילה להתערב לי בכל מיני עניינים שלא היו עניינה ולא העסק שלה מה ואיך אני עושה.

היה לי מעניין איתה אז היינו חברות 40 שנה מהילדות ברציפות עד לפני שנה, שאז דיברתי איתה בטלפון והיא העירה לי הערות בוטות על דברים שעשיתי שלא היו העסק שלה, אמרתי לה שלא תתערב לי בחיים, אז היא התעקשה ש”זה לטובתי”, לא הסכמתי איתה ואמרתי לה שהיא לא מבינה כלום ושתקרא את הספר שחיברתי ואז אולי אם היא תרצה היא תוכל להבין אותי קצת. ואז בהחלטה של רגע, החלטתי שנמאס לי מההערות חסרות הטקט שלה (היא היתה מעירה לכל מי שהכירה – לא רק לי), אז הכנסתי אותה מיד לרשימת דחיה בטלפון הקווי ובטלפון הנייד שלי.

לא התקשרתי אליה בכלל מאז: גם לא לאחר הפטירה של בעלי, וגם לא אחרי הפטירה של אמא שלי, וגם לא כשהבן שלי התארס בשטו”מ. הייתי צריכה להתרגל לכך שהיא כבר לא בחיים שלי, אז אני מצאתי לי תחליפים.

[מירי כ.]

פרידה זה דבר כואב.

קורע.

פוצע.

מזיל דם.

גם אם לאחת זה הכרחי,

שתדע שיש מצב, וזאתי שבצד השני-

בוכה עכשיו את נשמתה.

נקרעת.

זועקת.

לא מתנחמת.

[ה]

ומה היא אמורה לעשות עם הידיעה הזו?

[מירי כ.]

אולי לפחות לא להתעלם ממנה ברחוב.

לומר לה שלום, ודי?

[הודיה מזלטי]

פרידה היא כאב צורב, פצע מדמם בנשמה, צלקת צורבת,

פרידה היא מוות קטן, קריעה, ,
דם נוטף מהלב.

הלב נשבר לרסיסים, הנפש זועקת חרש לעזרה

[ה]

לפעמים,

פרידה היא חיים

עצמאות

הכרזה על צלם אנוש

ישות נפרדת

הזכות לחיות

להחליט

לקבל כבוד

ליחס כבן אנוש

אם את נרמסת, נפגעת, נמחקת ע”י אחרים

אל תספרי את הדמעות שלהן

ולא את דמן

הדם הדמעות והחיות שלך חשובים הרבה יותר ,

חייך קודמים – זו הלכה – לא מליצה!!

ואולי גם על אלו נאמר הקם להורגך – השכם להורגו 🙁 🙁

[מירי כ.]

חריפה.

[אליזבת כ.]

פרידה זה דבר כואב

מדמם

פוצע

מילים לא באמת יכולות לבטא את החוויה הזו…

אני רוצה להציע פה הצעה שאני שואלת את עצמי בקול….

מה קורה עם עוברת תקופה ארוכה והפצע עדיין כואב ברמות בלתי נסבלות? האם זה מספר על הדמות שנפרדה ממני בצורה קשה לעיכול? אולי זה מספר גם על פצע בנפש שלי שהיה תמיד אבל עבר ניתוח גס בפרידה הזו? אולי זה מספר על משהו אחר?

מעניין לחשוב על זה…

וגם מה הדרכים שנכון ובריא לנפש שלי לגרום לי ולנפרד/ת ליזום שיחת פרידה שתעזור לי להמשיך הלאה?😪

[מיכל ❤ עמר]

וואו!! כמה נוגע😥

[שושי ו.]

הָרֶגַע הַזֶּה

שֶׁהֵבַנְתִּי,

שָׁמָּה שֶׁהָיָה לֹא יַחְזֹר.

הַבֶּכִי הַהוּא

שֶׁבָּכִיתִי,

וְלֹא הִגַּעַתְּ לַעֲזֹר.

הַמִּכְתָּב שֶׁלָּךְ

שֶׁקָּרָאתִי,

וְקָרַע אֶת לִבִּי עַד גְּזֹר.

הַדָּם, הַדְּמָעוֹת

שֶׁשָׁתַּתִּי,

מֵאַיִן אֶמְצָא לִי מָזוֹר???

[רחל בן פורת]

פרידה זה דבר כואב!

אין מילים לתאר

זה הלם

זו פגיעה עד העצם

זה כעס עצום

זה אשמה

זה נורא!!!

ומהצד השני של המתרס

זה חיים חדשים

דף חדש

עולם נקי וטהור

אוויר לנשום

אז לא אמרתי להתעלם מלומר שלום

ותו לא!!!

תבינו שיש קשרים שהחיים שלך קודמים.

מאד לא נעים לי לשמוע על חברה מהעבר שמבכה על קשר שנותק

(בקשיחות ובצורה לא מאד נעימה, מודה.)

אבל תבינו שלא שלפעמים זה לא גן ילדים,

לקחה לי ת’במבה אני לא מדברת איתה,

לא

לפעמים זה קשר רעיל

הורג רוחנית / גשמית / נפשית

וזה לא יזיז כלום!!! גם היא תאיים בהתאבדות

או לא מעניין במה.

זה באמת קשה!!!

לשתי הצדדים.

שתדעו.

[שפרה]

לפעמים

אנחנו

כל כך לבד

כדי לחשוב

ולחשב

כמה אנחנו לבד

ולפעמים

גם שם

בצד השני

של הקשר

שנותק

בוכה גם

את הלבד….

לבד.

[אורה קדוש]

אפשר לעשות כל דבר השאלה באיזה דרך וגם לנתק קשר יש צורה איך עושים את זה

[cohenbatya]

יש לי חברה

אנחנו חברות טובות לא ניתקנו את החברות!

אבל את הקשר כן…

בגלל שאנחנו חברות טובות עשינו את זה… רוצות באמת טוב!

הקשר כניראה הפריעה לה

היא שמה לב תקופה אחרי החתונה שלה שהיא אוהבת מאוד וזה יכול לבוא על חשבון בעלה הטרי….

וסיכמנו שאומרים שלום כשנפגשים…

נפגשנו רק פעמים מאז

עברו 8 חודשים

ואני? מתגעגעת…. נורא!

[אבישג]

לא אומרת שפרידה זה לא קשה

בכלל לא!!!!!!!!!!!

אבל

וזה אבל גדול

יש פעמים שפרידה היא חובה!!!!

גם אם זה קשה לצד אחד או שניהם!

לא מזמן עזבתי חברה שהגדירה את החברות שלנו כקרובה,

לא יכולה לומר שזה היה לי קל אפילו אפשר לומר שזה היה לי קצת קשה

אבל הבנתי שזה נצרך מאד!

ועשיתי את זה למרות שאני יודעת שזה קשה לחברה

ואפילו יכול להיות פוגע

אבל לי זה לא טוב והיא תהיה חיבת להבין את זה

יש דברים שאנחנו חיבים לעבור

פרידה היא חלק מהם

וזה מה שבונה אותנו לעתיד!

[שפרה]

לפעמים זה חייב ונצרך,

לי או לה,

וזה כואב,

לשתי הצדדים ממש.

[מלי גנוט]

פרידה היא דבר כואב!!!

הזמן לפעמים לא מעמם את הזכרונות אלא רק מחזק אותם.

התעלמות ממישהי שהיה לך קשר קרוב איתה זה השקט הכי רועש שיש.

זה סבל מתמשך וקורע לב ונפש

[cohenbatya]

וגם אין בזה עיינין להתעלם

כי להגיד שלום זה לא נורא

[מלכה]

@hodaya11

על רקע מה השיר הנוגע הזה?

הכאב כ”כ פתוח……..

ואולי כאן המקום לשאול את המלומדות שבקבוצה:

זה נורמלי להתאבל ממש מפרידה של חברה (לא בת משפחה הוא מישהו עם קשר דם) כבר תקופה של יותר משנתיים?

ומה ניתן לעשות בנידון?

תנו כלים!

[ר. טייך]

כל התנהגות שמפריעה לתפקוד הרגיל של האדם לתקופה ארוכה כפי שאת ציינת

ללא יכולת להמשיך הלאה

מראה על קושי לעבד את האובדן

אובדן יכול להיות מוות של אדם / חפץ קרוב (למשל בית שעלה באש , ילד שאבדה לו הבובה שלו וכו ).

הטיפול המומלץ הינו טיפול בשיטה קוגניטיבית כמו C.B.T

מנגד או בנוסף מומלץ לבחון לעומק למה ההתאבלות כ”כ עמוקה ומה הגורם לחוויה הזאת

שטיפול דינמי מומלץ לכך.

[ר. טייך]

ללא קשר לשאלה שנשאלה בסוף:

לא הבנתי את מטרת הדיון

שרשור שירי פרידה?

חשובנה אם ברצונכן

שכל העולםן קרי גו’ מוושיגטון סיטי

מוחמד מאירן או סעודיה

סטיב מאוסטרליה

יראו את מה שכתבתן

[סירי גולדמן]

מלכה אם קשה לך כנראה שזה נורמלי…

מה ניתן לעשות? מאד תלוי מה הרגשות המדויקים שם, כך שאני לא יכולה לענות,

אבל מה לא לעשות – לא לנסות לשכנע את עצמך שזה שטויות ואת ‘לא אמורה’ ככה להתאבל.

קבלי את עצמך ואת הרגש שלך, אפילו הייתי אומרת – תרחמי על עצמך ותאהבי אותך שם, יתכן שאז לאט לאט תמצאי בעצמך תשובות שיקלו עליך.

ואם לא תמיד ניתן לפנות לעזרה נקודתית. רק שכשאנחנו מקבלים ואוהבים לפעמים זו העזרה הכי משמעותית שנוכל להגיש לעצמנו ובכלל.

[הודיה מזלטי]

מלכה,

היא פשוט נעלמה לי מהחיים.

דמות אהובה ומשמעותית שהייתה חשובה לי נורא, ופתאום – אין.

בלי הסבר, בלי איזו מילה אחרונה שתיתן לי לסגור.

אני רואה אותה ברחוב, ולפעמים לשבריר שנייה אני מחפשת את המבט החטוף שלה, את החיוך הקטן הזה שהיה רק שלנו.

אבל במקום זה יש רק ריק. חור עצום בדיוק במקום שהיא הייתה בו, שהיה מלא כל כך.

זה שובר את הלב, אתם יודעים? זה כאב אחר לא משהו שאת יכולה להתכונן אליו.

זה כמו משהו שנגמר מוקדם מדי, כאילו מישהו פשוט קטף אותה בלי רשות.

עבר כבר הרבה זמן, אבל הכאב הזה עדיין יושב לי איפשהו בפנים, כמו אבן קטנה שלא זזה.

הגעגוע מגיע בגלים כאלה, בעיקר ברגעים השקטים האלה כשאין רעש מסביב.

ומוזר ככל שזה נשמע, לפעמים אני אפילו רוצה שהגעגוע הזה יישאר קצת כי הוא מזכיר לי את מה שהיה את החום שהיא הביאה איתה.

וכן יקירה, זה לגמרי נורמלי להתאבל על חברה טובה, גם אם לא גדלים באותו בית.

חברות אמיתית היא נדירה, זה קשר של נשמות, של לבבות שמבינים אחד את השני בלי מילים.

(אצלי זה לא הייתה חברה אלא משהו אחר…)

צחקנו ביחד, בכיתי לה כשהיה קשה לי.

היא הייתה שם בשבילי, תמיד.

והגעגוע הזה עולה ויורד, כמו איזה גל שבא וחולף.

ברגעים האלה, כשהוא קצת נרגע, יש לי איזה רצון עמום שהוא יישאר, רק כדי לזכור.

אין איזה זמן מוגדר לדמעות, אין שעון שאומר מתי מותר להפסיק להתאבל. כל אחת והקצב שלה.

וכל מה שנשאר זה הגעגוע הזה, זעקה שקטה של לב שבור.

[רוחי דייטש]

הודיה, זה כל כך כואב…!

אין אפילו מילים…

חצי לב נשאר שם.

אולי שבור במקצת

ואולי לרסיסים.

מה שמרגיש לי ממה שאת מספרת

שיש פה משהו לא סגור.

משהו שנגדע פתאומי.

בניגוד לאבל שמתאבלים על אדם שנפטר ל”ע

פה- הבן-אדם בחיים.

זה יוצר מצב מאוד לא קל

של ספק ואי-וודאות.

אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר

אבל ספק זה דבר שאוכל אותנו מבפנים.

יותר מזה-

זה אפילו לא אפשרי להתאבל על כך לגמרי,

כי משהו במוח אומר:

זה לא באמת נגמר, אולי זה עוד יחזור…

וזה כל כך כואב וקשה!

וודאי שיש מקום לתת לרגשות להיות, וזה אפילו סופר חשוב,

אבל אולי גם כדאי להרגיע את המוח ולספר לו סיפור אחר.

בגלל שיש פה המון שאלות פתוחות

ותשובות- אין אפשרות לקבל “על אמת”

הייתי מציעה לך לתת לעצמך תשובות.

למצוא מהן התשובות שירגיעו אותך.

ואפילו-

הייתי אומרת לך

תנסי לעמוד מול האמת.

גם אם היא כואבת,

לפעמים היא עדיפה על פני פצע פתוח

לפעמים היא כואבת רק ברגע הגילוי

ברגע הבא ההרגשה היא שחרור והקלה מבורכת.

בעצם, מה שקורה לנו הרבה פעמים

שהלב שלנו הולך לטייל

הוא הולך לבקש הכרה ואהבה

במקום שלא באמת תמיד יש את זה שם.

וזה מבלבל.

תחשבי רגע-

לא היית מרגישה מיוחדת אם מישהי היתה ממש רוצה את תשומת לבך?

לפעמים בלי לשים לב

אנחנו נותנים לשני הרגשה

שהוא משהו מיוחד עבורנו

רק כי אנחנו רוצים שירצו אותנו.

(זה לא אומר שזה מה שהיה כאן, אבל שווה לבדוק מול עצמך את הכיוון הזה)

ועוד שאלה קטנה:

האם יש מישהו בעולם שיש לו זכות אמתית להחזיק בלב שלך?

או שאולי-

הגיע העת

לקחת אותו אליך-

חזרה?

הלוואי שירפא ד’ מהר את הכאב הזה

והלוואי שרק נגדל ונבין- למי כדאי לנו לתת את הלב באמת.

אם תרצי, יש לי מדריך שיכול אולי להועיל לך (ולכל מי שמעוניינת- בשמחה!)

מכאן

או לשלוח בקשה ל: ruchy.coaching 🙂 gmail.com

[הודיה מזלטי]

כבר חשבתי שלא מזיז לי לראות אותה.

אז חשבתי,

אז קיוויתי,

אז מה?

וזה כואב לי.

כן, זה כואב לי נורא.

😭

[מירי כ.]

מרגישה כאילו אני כתבתי את זה…

אוי…

כמה אני מתגעגעת אליה…

והיא?

מבחינתה אני אויר.😭