אֲנִי לְדוֹדִי
אֲנִי לְדוֹדִי
אֲנִי לְדוֹדִי:
חֲטָאִים
עֲווֺנוֹת
וּפְשָׁעִים.
וְדוֹדִי לִי:
אַהֲבָה
עֲמוּקָה
בְּלִי תְּנָאִים.
אֲנִי לְדוֹדִי:
שְׁאִיפוֹת
וְרִפְיוֹן.
ועָצוּב.
וְדוֹדִי לִי:
הַזְמָנָה
לָשׁוּב.
Log in to reply.

קדם ‹ Forums ‹ כתיבה ספרותית ‹ אֲנִי לְדוֹדִי
אֲנִי לְדוֹדִי:
חֲטָאִים
עֲווֺנוֹת
וּפְשָׁעִים.
וְדוֹדִי לִי:
אַהֲבָה
עֲמוּקָה
בְּלִי תְּנָאִים.
אֲנִי לְדוֹדִי:
שְׁאִיפוֹת
וְרִפְיוֹן.
ועָצוּב.
וְדוֹדִי לִי:
הַזְמָנָה
לָשׁוּב.
קליט וקולע. התחברתי,
מזהה פה בין המילים את העיסקה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב עם הקב"ה.
מרגש ממש.
וואו.
איזה שיר חכם ומלא טעם!
אהבתי ממש את הכתיבה…
בבקשה תמשיכי לשתף
ריקי זה מדהים!
הכתיבה שלך מיוחדת, קצת מזכירה את שלך, מיכל דהרי…
אהבתי מאד.
רק שאלה- למה אני לדודי שאיפות רפיון ועצוב? למה עצוב? אולי ריחוק אבל לא עצוב. אשמח שתסבירי לי.
חבל שהמסר לא מספיק ברור…
שאיפות- זה הדברים הטובים והיפים שאנחנו רוצים להשיג
ורפיון- זה העצלות/אוזלת יד/ רפיון ידיים/ עפרורית החומר, שגוררים אותנו למטה ומרחיקים אותנו מהמעשים שיגשימו את השאיפות היפות
ועצוב- זה אולי המצב של החיה שהולכת כל יום באותה דרך גם אם שמו לה שם מלכודת (לא זוכרת איך קוראים לחיה הזו, תמיד מספרים עליה במשלים של אלול)
כלומר, הניגוד בין השאיפות לרפיון מביא אותנו למצב של עצבות
זה מה שאני התכוונתי
אבל כמו בכל שיר, מהרגע שהוא יצא לאוויר העולם אז כל אחת יכולה לפרשנו כרצונה
Log in to reply.
✨ כדי לשפר את החוויה שלך באתר, אנחנו משתמשים בקבצי עוגיות (Cookies).
האישור שלך יעזור לנו להציג תוכן מותאם אישית, לשפר את השירותים שלנו ולעבוד בצורה חלקה יותר. אפשר תמיד לשנות את ההעדפות שלך בכל שלב.
There was a problem reporting this post.
אנא אשרי שאת רוצה לחסום חבר זה.
לא תוכלי עוד:
אנא המתיני מספר דקות לסיום תהליך זה.
חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר



