לאהוב💔

[משפחת לב]

כתיבה יפהההה

וזה עצוב:(

[הדר HADAR]

תודה 'משפחת לב'.

שימחת אותי…

באמת עצוב.

[שני ב]

וואו, איזה שיר יפה!
כמה כאב שזור בין המילים 😢
חיבוק ענק❤️

[הדר HADAR]

תודה שני,

גם על התגובה

וגם על החיבוק….🤗

[שרה ברנט]

איזה שיר נוגע, עצוב ומרגש🥹

הפריע לי דבר אחד פצפון: המשקל של טובי הלב… נראה לי שורה שישית מלמעלה או משו, הייתי מורידה את ה' הידיעה

[הדר HADAR]

תודה שרה…

גם על ההארה, צודקת זה לא ממש לפי המשקל.

[ה. י.]

נוגע. חזק.

מרגש.

בעיקר הסוף.

[הדר HADAR]

תודה לך ה. י.

כיף לשמוע…

[ה. י.]

מגיע לך יותר מזה,

אבל דווקא בגלל שהמילים שלך נגעו בי כל כך,

קשה לי לנסח תגובה קלילה.

מכירה? 😉

[הדר HADAR]

מכירה היטב:)

אני שמחה שזה נגע בך…

ותודה ממש על התגובה החמה…🤗

[שרי פ]

וואו…

איזה שיר

כתבת בצורה יפה כנה ומדברת

והסוף באמת מיוחד ממש התחברתי

[הדר HADAR]

תודה רבה שרי,

ממש משמח לקבל פידבק חיובי.👍

[מירי כ.]

איך באת בדיוק בזמן.

כשגם אני מרגישה כך…

השיר שלך מבטא כל כך אכזבה,

ואולי גם מעט כעס עצמי…

כתוב מיוחד ממש!

[הדר HADAR]

תודה מירי:)

[Sara Amor]

היה לי חשוב להגיב לך על השיר. פה, שכולן יראו.

אני לא יודעת בת כמה את. אבל מנחשת פחות או יותר.

הזדהתי עם השיר שלך. מאד.

אבל אני רוצה לנחם אותך שעוד יבוא יום ותגלי שלא היו אנשים רעים,

תגלי שגם כשהרעו לך זה היה לטובתך.

תגלי שמי שחשבת כרע ונורא,

היה השליח שגרם לך להתקדם הלאה, להתעלות, להבנות.

מה שנקרא- מי שנתן את הסטירות הכי כואבות הוא מי שגרם לחיוך שלך להיות יפה…

וכן. תתני ללב שלך לאהוב.

תתני לו להיפתח, להבריא.

כי אם לא, את לא תגלי את הצד היפה שבאהבה אמיתית וכנה:)

[הדר HADAR]

היי שרה.

תודה על מה שכתבת, אני מעריכה.

אני מאמינה שכל מי שהרע היה שליח טוב של ההשגחה העליונה, נכון.

אבל זה לא תמיד מצליח להקל על הכאב שבעובדה שמבין כל האנשים שסובבים אותך,

אין אדם אחד שהרגיש צורך להיות שם בשבילך, ולא רק לא היה שם בשבילך,

אלא הפר אמון שנתת בו, פעל מאחורי גבך ועשה שימוש לא הוגן בקרבה אלייך.

ואני לא רוצה לתת ללב להיפתח ולאהוב כשהתוצאה היא תמיד קשה וכואבת,

ואני לא חושבת שאפשר לדרוש ממני כזה דבר.

ובכל אופן, אין כל כך בפני מי כרגע לפתוח את הלב,

כי לאנשים היה נוח לנקוט בשיטת 'השתמש וזרוק', קח מה שאתה צריך וזרוק את מה שנשאר לפח.

אז זה גם ככה לא כ"כ רלוונטי.

הדברים שאת אומרת נכונים, אבל לא רלוונטיים עבורי בשלב זה של חיי.

ואגב, אמרת שאת משערת בת כמה אני ומעניין אותי אם צדקת, אז אם מתחשק לך, תכתבי לי באישי את ההשערה שלך.

ותודה לך שטרחת לענות ולהגיב, וזיהית את הכאב מאחורי הכתיבה.

[Sara Amor]

את צודקת לחלוטין❤

אני לא דרשתי ממך להבין את זה. רק ניחמתי אותך 🙂

ואני מבינה טוב מאד מה שכתבת. ויודעת שבאמת מתוך הקושי אין דרך לראות את זה.
(לקח לי כמעט 4 שנים להבין את זה ועוד 3 כדי להצליח לעכל את זה:)

[Sara Amor]

שיר שנכתב בהשראתך✨

אנשים בדרך

עַל צִדֵּי הַשְּׁבִיל,

אֲנָשִׁים בַּדֶּרֶךְ

מְכַוְּנִים אוֹ מָטְעִים

בְּלִי סִבָּה אוֹ עֵרֶךְ.

לֹא כְּדֵי, לֹא בִּשְׁבִיל

בְּלִי שׁוּם מֹרֶךְ,

אֶת הַכַּף הֵם מַטִּים

בְּלִי מִדַּת הָאֹרֶךְ.

עַל שׁוּלֵי הַמּוֹבִיל

פּוֹגֶשֶׁת אֲנָשִׁים,

בַּדֶּרֶךְ

לֹא כְּאִלּוּ אוֹ בְּעֵרֶךְ,

תּוֹלָה דַּפֵּי הֶסְבֵּר מְקֻמָּטִים.

אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים בַּדֶּרֶךְ,

אֶחָד פָּעִיל, אֶחָד סָבִיל

נוֹפֶלֶת לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.

אָבָק מְסַמֵּא עֵינֵי הַשּׁוֹפְטִים

שֶׁבְּתוֹךְ לִבִּי שֶׁהָפַךְ אֱוִיל,

פּוֹגֶשֶׁת אֲנָשִׁים טוֹבִים,

בַּדֶּרֶךְ.

[הדר HADAR]

וואו, שרה, הכתיבה שלך יפה.

ממש ממש אהבתי.

באופן אירוני למדי יש לי גם כתיבה על אנשים טובים…

אני מאמינה שיש אנשים טובים בעולם, לא שללתי את האופציה הזאת.

אבל כשאחד אחרי השני, האנשים הקרובים אלייך תוקעים לך סכין בגב,

את קצת מתקשה לזכור את העובדה הזאת.

והאמת, אני אפילו לא חושבת שהם אנשים רעים,

רק שהייתי נאיבית מדי כשחשבתי שיש לי באמת מקום ביניהם

ושהעובדה שהם הסכימו להימצא בקרבתי לא נבעה מאכפתיות יתרה,

אלא מאינטרסנטיות טהורה.

וההוכחה: ברגע שלא היה להם כבר מה להשיג, הם עשו חישוב מסלול מחדש.

ואני אפילו לא מדברת על זה כשאני אומרת סכין בגב, למרות שזה כאב נורא.

אני מדברת על מעשים שנעשו נגדי תוך ניצול ציני של האמון שנתתי.

לפיכך, אני מאמינה שיש אנשים טובים בעולם, רק שאני לא נתקלתי בהם אישית,

ואין לי כוח שוב לתת אמון ושוב להתאכזב, במסע החיפוש שלי לאנשים שנושאים את התואר הזה.

יותר הגיוני לוותר ולשמור על הלב שגם ככה כואב יותר מדי, שלא יפגע יותר.

הגיוני, לא?

תודה שניסית לנחם אותי, זה ממש מתוק מצידך.

אולי יום אחד, כשהלב יתאחה קצת, אני אוכל לשקול את הדברים מחדש.

כרגע הפצעים עדיין מדממים.

[Sara Amor]

❤

האמת שיש לי מלא מה לאמר לך.

אבל אולי נעבור לאישי:)

[תמי ר.]

וואו ממש אהבתי….!

תודה!

[הדר HADAR]

😊

[שני ב]

הדר יקרה,
מזדהה היטב עם מה שכתבת.
תאמיני שזה יעבור בסוף, בסדר?
בסוף תצאי מזה בע"ה חזקה יותר ❤️‍🩹
משתפת בשיר שכתבתי פעם:

*בואו נשחק באהבה*
*©*שני בר

בואו נשחק משחק
של אהבה
נתן אחד לשני פיסות לב,
נאהב ונתלבלב.

אני ראשון.
רגע רגע,
לא לדחוף.
יש לי בלב חתיכות לכולם.
קח אתה, וגם אתה,
ואתה, ואתה, ואתה.
עכשיו תורכם,
אפשר גם לב?
מחר?
טוב, מחר.

ומחר עבר,
וגם חורף וקיץ.
המון זמן עבר,
אבל הכאב שבלב לא עבר,
רק חיכה לשמיכת לב שתעטוף אותו
תחבק
תצרף למשחק של החיים.

סליחה, אנשים,
אני באמת לא רוצה להפריע,
אבל אני עדיין מחכה לקלפים שלכם,
לבבות אדומים.
אני, פשוט,
כמעט לא נשאר לי
לב
לעצמי
לקחתם לי הכל.

הם גרדו ראשים,
החליפו מבטים
את האמת?
החלטנו –
אנחנו פורשים!
קשה לנו להיפרד מהלב של עצמנו,
להעניק לאחר.
אנחנו לא מאמינים במשחקי אהבה.

חבל,
חשבתי לעצמי.
בואו נאפס את המשחק,
וכל אחד יקבל חזרה את הלב שלו.
איפה פיסות חפיסות הלב שלי?

אה, הלב שלך?
את האמת, שיחקנו בחלקים שלו,
והם נקרעו.
אז זרקנו לפח.
אין לנו לב להחזיר לך.
אבל אתה סולח, נכון?
אפשר קלף לב אדום, אחרון?

פתחתי שוב את כספת ליבי,
נשארה שם חתיכה קטנה של לב.
לתת?

[הדר HADAR]

אאוץ', שני!!!!!!!

איזו כתיבה כואבת, כ"כ הזדהיתי…

אבא'לה את כותבת מטורף, אני עוד זוכרת את הכתיבה שלך משחקי ילדות שהייתה מטורפת,

יש לך כתיבה מדהימה, אני ממש אוהבת.

תודה על מילות העידוד, אני משתדלת להאמין שזה יעבור…:)

ממש תודה לך, את נשמה טובה.

[מירי כ.]

וואו!

כמה מדהים!

כמה נכון!

וכתוב כל כך יפה וזורם…

אהבתי. מאוד!

[תמר אזולאי]

וואו שני מהמם!!!

מסכימה להעלות שוב את מה שהדר אמרה שהעלית פעם? (משחקי ילדות)

הייתי רוצה לראות…

תודה!

[שני ב]

מי שניסתה לשלוח לי הודעה פרטית – אין לי אפשרות להגיב בגלל שיש לי רק מייל :/
אפשר לשלוח בהודעה אישית את המייל ואצור קשר דרך המייל שלי.

[שני ב]

תודה תמר!
שמחה לשמוע שגם את אהבת 🙂
אין לי אפשרות להקפיץ את השיתוף ההוא כי יש לי רק מייל.
תנסי לחפש "ילדות".
מקווה שתמצאי.

[אסתי אייכלר]

השיר שלך מבטא כאב.

צער עמוק ונוקב.

פגיעה קשה ומכאיבה

כאב הוא דבר שקשה

ולפעמים בלתי אפשרי

לראות מן הצד.

הרבה אנשים שרואים כאב

מחפשים דרך לעזור

לרפא לחבוש או להקל

כשאינם מצליחים לעשות זאת

מרגישים אשמים

רואים צורך להתגונן

לברוח להסתתר.

הספוקן מבטא בין השורות

משהו שתורם לתחושת האשמה הזו.

מסקנה מתבקשת ש-

אין אנשים טובים בעולם

יש את הסובלים והפגועים

ויש את המאכזבים

ש- אינם טובים

אינם אוהבים

אינם מסוגלים לבטא את האהבה.

אם אינני מהכואבים

אני אולי מהאטומים

האשמים בכאב של הבלתי אהובים

אחחחחחחח….

הצלחת לשתף חזק

בתחושת הכאב.

אם זו הייתה מטרת הספוקן

השגת אותה.

כואב לי.

כי אני לצערי

עדיין מאמינה באהבה

למרות שמעולם לא מצאתי

אהבה שאין עמה כאבים.

[הדר HADAR]

היי, אסתי.

אני לא חושבת שאין אנשים טובים בעולם.

כמו ששני כתבה, כתיבה נתונה לפרשנות אישית.

ולמרות שזה גם מה שעולה מהכתיבה שאני כתבתי,

הרי שאני יודעת שיש אנשים טובים, רק שאל הצלחתי למצוא כאלה מסביבי בזמנים קשים.

ואין מה לעשות, טבע האדם להסיק מסקנות מדברים שעוברים עליו

והמוח שלנו מייצר לעצמו תבניות חשיבה מסוימות כתוצאה מכך.

קשה מאד לשקם אמון שנפגע, במיוחד אם זה קרה יותר מפעם אחת.

במיוחד אם זה קרה מהאנשים הכי קרובים

עוד יותר במיוחד, אם לא היה אדם אחר, אפילו אחד, שישלול את המסקנה הזאת.

זה טוב שת עדיין מאמינה באהבה, מאחלת לך לא להתאכזב לעולם.🙂

[שני ב]

אסתי יקרה,
אני חושבת שמה שיפה בשירה שיש הרבה מקום לפרשנות אישית. כל אחד יכול לנתח
ולהרגיש לפי העולם שסביבו, וזה מדהים בעיניי.
לא רוצה לכתוב כאן מה גרם לי לכתוב את השיר ומה התכוונתי לבטא ולהעביר, כדי לא
להרוס את הנ"ל.
אם תרצי – תוכלי לשלוח לי את המייל שלך באישי (כי יש לי רק מייל ואין לי
אפשרות להגיב להודעה פרטית) ונמשיך בפרטי.
בכל אופן, נהנתי מאוד לקרוא מה שכתבת. מאוד עמוק.
תודה לך.