כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
סיפור בהמשכים קטנטן/חלק א'
סיפור בהמשכים קטנטן/חלק א'
ביום
שאבא הודיע לי שיש לו שידוך בשבילי-השמיים נפלו.רק עכשיו
חגגתי שמונה עשרה. עוד לא הייתי מוכנה. עוד לא הייתי ילדה אפילו. עוד לא הייתי.נפגשנו
בבית שלו, קירות טפטים מגולפי פרחים, ווילונות בגוון זהב משתפלים מהחלונות. מסגרת
עץ כהה. הנעליים שלו היו בצבע שחור. גרביים שחורות על רקע רצפת שיש. ריבועים באורך
של עשרים סנטימטר. את כל זה ידעתי מהרבע שעה שהייתי שם. איך הוא נראה-לא ידעתי. פרט
שולי סך הכל.ידעתי
שקוראים לו משולם יצחק. שהוא נכד של הרבי. שהוא לומד הרבה. שהוא מתמיד אמיתי. שהוא
צדיק. שומר על קלה וחמורה. שהמשפחה מכובדת. שהחמות רבנית בעצמה. יכולתי לכתוב ספר
על המעלות הרוחניות שלו, להוציא לאור. לזרוק.רציתי
לשאול מה הוא אוהב לעשות. במה הוא פחות טוב. רציתי לשאול אם הוא אוהב אוכל חם. אם
הוא טיפוס של חורף או קיץ. רציתי לשאול אם הוא כעסן. אם הוא רואה את הטוב בכל אדם.
אם הוא מצחיק או כבד. רציתי לשאול מי הוא. אבל ידעתי כל כך הרבה. הוא צדיק. מאד.
שתקתי.הוא ידע
שקוראים לי פייגי. שאל אם אני רוצה לשתות. הצביע בטעות על החלון שמאחוריי במקום על
בקבוק המים שנח במרכז השולחן. חנקתי צחוק. מסכן, הוא לא יכול לראות, הוריד את
המשקפיים כשבאתי, למרות שהוא גם ככה מסתכל לרצפה. איך הוא יכול לדעת איפה בדיוק
מונח בקבוק המים? אז לא צחקתי. זה גם לא מכובד.אמרתי
שלא. לרגע רציתי לבקש כוס קולה תוססת עם קרח. ואם אפשר אז גם קש. ובצבע סגול. זה
הצבע האהוב עלי, ידעת? או רק את זה שאני מכוונת בתפילות ומדריכה מוערכת בסמינר?שתקתי.
ספרתי משבצות.רבע שעה
לקחה הפגישה. לא גיליתי עליו דבר מה נוסף. אה, הוא מאד מעריץ את סבא שלו. אמרתי
שגם אני. נשכתי שפתיים על שקר. נזכרתי בקבצנית מרחוב הנרקיסים. אמרה שעל שקרים אי
אפשר לבנות זוגיות. רציתי להגיד שבכל מקרה, זוגיות לא תהיה כאן. רק בעל ואישה
באותו הבית.הפגישה
נגמרה. הוא נעמד. סמוק. הצלחתי לראות שיש לו פעייס כתומות. כמו אבא. נרעדתי לרגע.
שונאת ג'ינג'ים. לא בקטע רע. הוא שאל אם אפשר להגיד מזל טוב. ראה בי בית. הייתי
שוקת שבורה. אפילו קרשים לא היה לי לתת לו, בטח שלא קרקע. הלב שלי צרח לו לברוח.
אמרתי מזל טוב.מזל טוב.
הצלחת
נשברה. אמא בכתה מלא. חמותי, שאני מכירה יותר מבעלי חיבקה אותי. אמרה שלכלה כזאת
בדיוק פיללה אמרתי לה שגם אני לחמות כזאת פיללתי. נשכתי שפתיים על שקר נוסף. נעלתי
אמת.כזאת
אני, שוקת שבורה.אבא ואמא
אמרו לא לחכות עם החתונה. אמרו שהשטן מקטרג, משתולל, זועם. עושה הכל כדי שזה לא
יצליח בתקופה שבין האירוסים לחתונה. מנסה להרוס. לא אוהב שבונים בתים נאמנים
בישראל. סגרתי שפתיים. לחשתי בשקט, חסרת קול, איחלתי לו הצלחה, לשטן. שישתולל. שיקטרג. שיהרוס. שיעצור את הטירוף הזה.
כי אין לי מושג מי האיש איתו אני הולכת להקים בית. הוא לא יודע שאני שוקת שבורה.
מסכן.עשינו חתונה
חודשיים אחרי. ארגנו הכל מהרגע להרגע. צלם, חופה, אולם, קייטרינג, מטפחת, שמלה. אני לא
הייתי שם. עוד לא ילדה. שמונה עשרה וקצת. מבוהלת. מתפללת להצלחת השטן. העולם באותה
תקופה נראה לי שחור מתמיד. התפילות שלי הפכו לקצרות, כועסות. איך יכול להיות שהישות
היחידה שסמכתי עליה בכל העולם הזה, שלחה אותי להתחתן? איך, אלוקים? הייתי בטוחה
שהוא ימנע את זה. ישלח את השטן.התפללתי
על זה כל לילה. לא הבנתי למה השטן לא מפריע. למה הוא שקט כל כך. כעסתי.ביום
החתונה שלי, הוא נזכר להופיע. עם סירנה מייבבת וכביש רטוב. ומשולם יצחק.משולם
יצחק חצה את הכביש בבוקר. אפילו לא שאלתי לאן הוא הלך לפני שהשמיים נפלו עליו. לפני
שהשטן לקח אותו בדמות רכב דוהר. תאונת פגע וברח שאני הזמנתי ישירות מהשמיים. מלאך
המוות ששלחתי אליו בלילות שחורים.השמיים
נפלו גם עלי. לא ככה רציתי שהשטן יפריע לנו. היו לי אין ספור רעיונות לתת לו. משבר
נפשי. פיק ברכיים של החמות. מריבה בין אמא שלי לאמא שלו. סוד שהם הסתירו. סוד שהם
גילו עלי. אין ספור רעיונות.לא
תכננתי שייקח חיים. יהרוס בית. יהפוך משפחה שלמה לשוקת שבורה. אפילו קרשים אין להם
עכשיו.שמלת
החתונה חזרה להשכרה. מטפחת שאישה לא תלבש. בעל שלא הכירה ולא תכיר לעולם. בגללה.
הלכתי
בעולם בתחושה של רוצחת. אות קין רדפה אותי לכל מקום. נחרטה לי על הגב, הלב, המצח.
הנשמה. אמא ניסתה לדבר איתי. ואבא. ואחי הבכור, לוי. כולם ניסו להוציא אותי מהבור
השחור אליו נפלתי. חשבו שכאב לי על איש שהלך. על בית שרציתי.לא ראו
שצרחתי. לא ידעו שאני זאת ששלחתי אליו את המוות. אני זאת שישבה ברכב. לחצה על
הדוושה על כלות כוחותיה. דרסה גוף בחליפה. פעייס כתומות. איכס. עדיין שונאת
ג'ינג'ים.החיים
רצו קדימה. אני רק דהרתי אחורה, בכיוון ההפוך. רציתי ששטן יפגע גם בי. יטיל בי
מום. ייקח. זה לא קרה. חודשים עברו, המשכתי לבוא לסמינר. ללמוד. יום יום. ניתקתי
קשר מכולם, נטרלתי חברות ואנשים קרובים. לא רציתי לפגוע, לשלוח שטן בטעות. להפוך
את כולם לשוקת שבורה.המורות
דיברו. ביקשו שאטפל בעצמי. 'ואהבת לרעך כמוך', הם אמרו. 'כדי לאהוב את האחר אתה
חייב לאהוב קודם כל אותך' הסבירו. חשקתי שפתיים. אפילו אלוקים לא אוהב אותי. אז מי
אני שאוהב. לא היה עם מי לדבר.- 5 תגובות
ותיקה ואו, ממש עצוב! כתיבה מהממת!
-
פעילה בקהילה
ואוו מדהים !!
איזה כתיבה מחברת !!
ממש מחכה להמשך…
-
פעילה בקהילה
כתוב מדהים!!
רק מרגיש שזה כתיבה על מגזר אחר,
כאילו בת חסידית בת 18 נראה לי שברור לה שיציעו לה הצעות וכו..
-
מנהלת קהילה
לא קראתי. רק מזכירה שסיפורים בהמשכים חייבים לקבל אישור מוקדם
-
מנהלת קהילה
תגובה שקיבלתי באישי וביקשו להעלות:
אני לא יודעת לאיזו עדה משתייכת הכותבת,
אבל גם בציבור החסידי פגישה בודדת של רבע שעה היא של יחידי סגולה (כן!, יחידי סגולה!),
ומישהי שמתארסת עם נכד של… היא כנראה מישהי איכותית,
שלא רק משחקת בכאילו,
כי מי שעובדת על כל מי שסביבה פשוט תגיד לא או שבברורים יגלו שהיא לא מתאימה.
והיא לא מכירה אפשרות לפגישות מהסוג שהכניסו למחשבות שלה,
ולא שאני משווה חלילה,
אבל זה ממש כמו שחילוניה מסתכלת על כל נושא השידוכים בציבור החרדי,
זה פשוט עולם אחר שמי שלא חיה אותו מקרוב והתחנכה אליו לא יכולה להבין.
ממש לא אהבתי איך שזה הוצג,
כאילו מדובר בכת שמכריחים את הבנות להתחתן בגיל שמונה עשרה והן לא רוצות.
אני יכולה להגיד מהיכרות אישית,
שבנות חסידיות גאות מאוד בדרך שלהן,
וממש לא מרגישות מסכנות להתארס בגיל 18 / 19,
הן שמחות עם זה!(שלא לדבר על זה שעושים קצת תחקיר על העולם שעליו כותבים… הוכנסו שם דברים שממש לא קשורים ולא רלוונטיים)
הדיון ‘סיפור בהמשכים קטנטן/חלק א'’ סגור לתגובות נוספות.
