אז איך סולחים?

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

סליחה- אין משמעותה הסכמה לפשע

אלא רק שיחרור של המקום שהאדם הפוגע כבש אצלך בלב

סליחה היא שיחרור הרגש

זה נכון שאני—- (נעלבתי, הוכעסתי, בויישתי, קופחתי….)

ולמרות שזה היה לא צודק- אני בוחרת להפסיק להרגיש את זה

זו עבודה קשה מאד

אבל בשונה ממה שמקובל לחשוב- היא עבודה של האדם עם עצמו ולא עם האחר

הוא הדבר גם לגבי בקשת סליחה-

סליחה לא תובעים

סליחה מבקשים.

מתוך הכרה בכאב ובמקום שנכבש בליבו של השני

לנפגע יש הזכות לסלוח, לא החובה לסלוח

לפוגע יש החובה להתנצל, ולא הזכות לתבוע

סליחה היא לא מחילה

מחילה היא על התביעה

אני יכולה למחול על חוב כלפי

ואילו סליחה לא פוטרת מהחוב

[רחל]

״סליחה מבקשים, מתוך הכרה בכאב". אף אחד לא ביקש ממני בכלל סליחה… ומי שפוגע מחזיק במעשיו באופן קבוע
״לנפגע יש הזכות לסלוח, לא החובה". זה הופך את הסליחה למותרות של חזקים, לא לחובה מוסרית ששמה עלי עוד אשמה (כי אני חייבת לסלוח כדי להיות אדם טוב).

ועדיין אני מרגישה סוג של ״משא״ וסוג של ״לב לא נקי״ ו״עומס״ מזה שקשה לי עד בלתי אפשרי לסלוח
אז מה עושים עם התחושה הנוראה הזאת? כאילו יש לי ״קפידות״ שאני לא מצליחה למחוק

[רחל]

"אני בוחרת להפסיק להרגיש את זה" – באמת אפשר לבחור לא להרגיש? רגש מקשיב לפקודות שאני מנחיתה עליו? וכל אבן שנזרקת עלי – שוב מערערת את התחושה והבחירה. שוב אני נכשלת, שוב אני מרגישה מה שבחרתי שלא להרגיש. איזה תסכול!

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

רגש שאת מסכימה להרגיש אותו עד הסוף, בלי לברוח

מקבל קהות מבורכת

ואז את יכולה לבחור לעבד אותו ולהתמיר אותו

רגש, כמו אנרגיה, לא נעלם, הוא רק מותמר

ו—-

בלי לחץ.

רגש צריך זמן.

[רחל]

אני חושבת שאני מרגישה עד הסוףףףףף כי אין יותר סוף מזה.

אולי קשה לי עם מה שאני מרגישה. ואולי גם יש אנשים בסביבה שלא מסכימים עם התחושות שלי.

אז להסכים להרגיש את הכעס הנורא הזה. שזה גרוע מאוד שעשו לי ככה, ונו נו נו להם?

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

לפי הכתיבה שלך זה נשמע שאת מרגישה

ו—נלחמת בהרגשה

להרגיש עד הסוף זה ממש לא קל

[רחל פישביין]

כן, להסכים להרגיש עד הסוף ובלי להסתיר כלום, עדיף לספר לאדם אמיתי שיהיה אמפטי ולא שיפוטי, אחר כך יהיה לך הרבה יותר קל.

[רותי •]

אולי טובי התכוונה להסכים להרגיש לא רק את הכעס,

אלא, להסכים להרגיש את הכאב של העלבון, הפגיעה,

את ההרגשה הנוראה של ההרחקה, של הדחיה.

אולי גם את הזלזול…

ואולי רגשות נוספים שלא זיהיתי.

[חיה חיה]

להתמיר אותו לְׂׂׂמה?

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

תרשי לי לכפור בהנחה שאת חייבת לסלוח כדי להיות אדם טוב?

זה נכון שסליחה הופכת אותך לאדם טוב יותר

אבל- זו תוצאה נלווית. לא יעד

אם את סולחת בכוח- לא הפכת להיות אדם טוב יותר….דא?

התחושה של קפידה ולב לא נקי

היא תחושה קשה מאד ונורמלית מאד

זה באמת לא פייר- גם להיפגע וגם לסבול

העולם לא הוגן….

אחרי שיעבור קצת זמן מהפגיעה את יכולה לנסות לעשות על זה עבודה

אם זו פגיעה כבדה ומשמעותית- ממליצה לך בחום לעשות את הדרך עם ליווי מקצועי

שווה שווה שווה

אבל בינתיים, כצידה לדרך-

לפחות את המצפון על 'חוסר המצפון' כביכול- תסירי מעלייך

את בנאדם. נפגעת. כואב לך. וזה בסדר.

[רחל]

פגיעה קבועה. עם עליות וירידות, ונפצים. ואני נרגעת עם הזמן, ואז מקבלת בום חדש. כמו שאמרת. לא פייר. קודם איכשהוא אני צריכה שאבנים לא יפלו עלי. אולי פעם אצליח לגדול מעל זה. כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

אם זו פגיעה מתמשכת הכללים שונים

אני חושבת שסליחה היא מיותרת כאן לחלוטין

העבודה הנדרשת, לפי מה שכתבת כאן ברמזים (בשירשור השני, הספקתי בינתיים לקרוא)

זו עבודת נפרדות והתנתקות ריגשית

זה לא לשנות את הריקוד- זה לצאת ממנו לגמרי

חיונית עזרה מקצועית של מטפלת מתמצאת. (לא כל מטפלת מתמצאת)

קחי אותי בערבון מוגבל

לא יודעת מה הסיפור

אך ככל שהבנתי נכון- זו מערכת יחסים שצריכה להיחתך

ואם אי אפשר לחתוך בפועל- לפחות לחתוך בלב

(הבשורה הטובה- זה אפשרי….)

[מיכל וילמן]

אני חושבת שהניסוח לא היה מספיק מדויק אולי:

הרעיון הוא, שאני בוחרת להרגיש אחרת. אני רוצה להיות במקום אחר. מקום משוחרר. מקום לא פגוע . מקום חזק.

והדרך לזה היא דוקא הפוכה… זה דוקא להסכים להרגיש, זה להצליח להרגיש. להצליח להיות במקום החלש והכאוב,

וזו דרך קשה אבל מרפאת, כי זה משחרר אותו, ואז אפשר לתת חמלה ואהבה למקום הכאוב ולרפא אותו

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

אפרופו חמלה

שימי לב

היא מילת מפתח בסיפור

[רחל]

מה אומר, כולכן צודקות. הבאתן לי עוד כיוונים ורעיונות.

תודה ענקית לכולכן 🙏 טובי, רחל, רותי ומיכל (אולי עוד?) — קראתי כל מילה, ולא מובן מאליו הזמן והלב שנתתן

מה שאני לוקחת איתי מהשרשור בינתיים:

1. להוריד את האשמה על חוסר הסליחה — סליחה היא זכות, לא חובה. "לב לא נקי" זו תחושה נורמלית אחרי פגיעה, לא פגם מוסרי. את המצפון על "חוסר המצפון" — מסירה מעליי. (שומעות את הפלופ?)
2. להסכים להרגיש, בלי להילחם בהרגשה — לא רק את הכעס, גם את העלבון, הדחייה, הכאב שמתחתיו. גל-גל, עד הסוף שלו. ובלי לחץ — רגש צריך זמן. (לאט לאט. נחיה ונרגיש ונראה)
3. לא לבד — לספר לאדם אמיתי ואמפתי/ליווי מקצועי של מטפלת שמתמצאת. (נו נו. כמה סבלנות וכוח וזמן וכסף צריך בשביל כל זה)
4. וחמלה — למקום הכאוב (״לבקש רחמים עלי ועל כאבי״)

לא שכחתי, לא סלחתי — עדיין כאן. ועכשיו אולי פחות לבד. תודה 💙

[רותי •]

אהבתי את התגובה הזו!

נראה לי שהיא הצלחה של השלב הראשון של מה שאת רוצה לעשות:

הקשבה,

הסכמה להיות לא השלמה החזקה (אין שלם מלב שבור…),

הסכמה להרגיש,

לבחון דברים,

ולקבל אותם, ואותך,

כמו שהם, כמו שאת.

הרבה הצלחה וס"ד.

[מיכל וילמן]

מדהימה! קלעת בכל מילה. צל"ש:)

עוד תוספת קטנה:

החמלה נכתבה במילה אחת ולכן הרגשתי צורך להרחיב אותה קצת:

החמלה היא עולם שלם. היא נותנת את היכולת גם להרגיש, כי אם יש לי חמלה, אז אני לא אשבר מזה כ"כ,

היא נותנת נחמה גם אחרי שמרגישים.

ונותנת מקום למי שאנחנו . והיא מונעת מאהבה ורצון להיטיב (עם עצמי או עם הזולת)

והיא מגלה לי מי אני באמת. כמה אני טובה. כמה רציתי טוב. כמה לא מגיע לי הכאב/ הפגיעה ועוד ועוד.

והיא ממש החמלה שהקב"ה מחזיר לנו את הנשמה יום יום ("שהחזרת בי נשמתי בחמלה"), כי הוא יודע כמה היה לנו קשה ולמה נפלנו ומה היה בנקודה X וכו' וכו'. ולכן הוא חומל. הוא מבין. הוא מנחם

והוא מאפשר לנו להרגיש ו(אז)להיות טובים למרות זאת.

[רחל]

חזק!

אם הבנתי אותך, חמלה היא לא מה שבא אחרי ההרגשה, היא מה שמאפשר אותה ונותן רשת ביטחון לרדת למקום הכאוב בלי ליפול.

כל בוקר מצאתי עוד אבן — אבל כל בוקר גם מחזירים לי נשמה בחמלה, פשוט מדהים. זה כנגד זה עשה אלוקים. נותן שלג כצמר. ברוך גוזר ומקיים. גוזר את הגזירה ונותן לנו כוח לעמוד בה.

והלוואי שלא נתנסה, ולא נדע כאב עוד

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

מיכל- כל מילה<div>

אני אוהבת לשבר את האוזן אודות החמלה:

חמלה היא ההיפך של השיפוטיות

מכירה שיפוטיות?

כל מה שאת מכירה מהשיפוטיות- חמלה היא הפוך

</div>

[מיכל וילמן]

את חזקה! מדייקת מקסים:)

בגדול כן, היא המאפשרת

אבל היא גם נמצאת כל הזמן גם אחרי גם לפני גם באמצע

צריך אותה נוכחת כל הזמן

אני קוראת לה: מידת הרחמים שהקב"ה שיתף עם מידת הדין

כדי שהעולם יוכל להתקיים.

בלעדיה: אין קיום לעולם

ועוד קצת מקורות מעניינים:

וזה מה שכתוב: רשב"י לכל, כי הוא אמר שהוא יכול לפתור את כל העולם מהדין

[כי הוא למד בשנה האחרונה כשנאלץ להיכנס שוב למערה, מה זו נשמה יהודית,

ולפני כן הוא שרף במבטו מי שהחליף חיי עולם בחיי שעה)

ולכן כולם מרגישים קשורים לרשב"י, ומשתוקקים להגיע אליו

טוב – נסחפתי….