להביט יחד: פינת התבוננות בצללים ובאור של הילדות שבנו. שבוע 3. 💗

[רחל קולדצקי]

היי יקרות,

לפעמים החיים מרגישים כמו מגרש משחקים עמוס ומבולגן. בלגן של משימות, רגשות, ציפיות, וכל כך הרבה “רעש” שמקיף אותנו.

בקלף של השבוע אנחנו פוגשות דימוי מרגיע כל כך – ילד יושב בתוך בועה מוארת, שקט ומוגן, מרוכז במשחק שלו, בזמן שסביבו פזורים קוביות ובלגן.

הדימוי הזה עורר בי תחושה עמוקה של מוגנות. נכון שסביבי יש כאוס, הכל קצת מבולגן ולא לגמרי ברור, אבל בפנים יש מקום אחד שטוב בו. ששקט בו. מקום שבו אני מוגנת, שמחה ורגועה. הילד שבפנים לא נבהל מהבלגן, הוא פשוט מצא את האי השקט שלו בתוכו.

הקלף של השבוע מזמין אותנו לעצור ולהביט. לא רק בבלגן שמסביב, אלה באותה בועה מוארת שאנחנו יכולות ליצור לעצמנו, גם כשהכל בחוץ גועש.

אני מזמינה אותך לעצור רגע השבוע, ולהתבונן בדימוי המרגיע הזה, ולשאול את עצמך:

מה הבועה המוארת הזו עבורך? מתי לאחרונה הרגשת אותה?

מה הדבר הקטן שאת יכולה לעשות היום כדי ליצור לעצמך אפילו דקה אחת של שקט מוגן בתוך כאוס החיים?

ואולי… הציור הזה בכלל אומר לך משהו אחר? מה עולה בך כשאת מביטה בו?

כמה מילים של שמירה:

המרחב הזה נועד לכולנו, אך חשוב לי שנזכור שזהו מרחב קבוצתי. אם הדימוי הזה מעורר בך תחושה מציפה או קושי, אל תישארי עם זה לבד – תני לעצמך אישור לעצור, להניח את המסך, ולפנות לחברה קרובה או לאיש מקצוע שיוכל לתת לך את התמיכה האישית המדויקת שאת צריכה.

אני כאן איתכן, בהתבוננות משותפת.

שלכן,

רחל קולדצקי

פסיכותרפיסטית הוליסטית

כדי לראות את התמונה יש לרחף מעל המלבן האפור שתחת החתימה וללחוץ על החץ האפור שבקצה השורה | אפשר לשלוח לי בקשה אישית שאני אשלח לך את התמונה באישי למייל.

שבוע-3.png 1 MB קובץ תמונה - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[michalbar]

האמת?

ברגעים הראשונים לא מצאתי שום בועה כזו, אף מקום מוגן ובטוח בלי שום רגש קשה או בלבול או אכזבה או ביקורת

נעצבתי אל ליבי….

אחרי כמה דקות של חשיבה מאומצת פתאום הרגשתי. באמת. עמוק. שהכי בטוח זה כשמרגישים מחובקים בידיים של השם

מאמינים באמת. בתמים. שהוא מנהל הכל והוא מקור הטוב

שם – הרגשתי פתאום בטוח. כל כך.

[רחל קולדצקי]

מיכל יקרה!

השיתוף שלך נוגע בלב ועושה תנועה כל כך יפה ומזקקת.

הכנות שבה הבאת את הרגעים הראשונים – המקום שבו חיפשת ולא מצאת, והעצב שעלה בעקבות זאת – היא חלק כל כך חשוב מהתהליך.

לפעמים צריך לעבור דרך החיפוש והשקט כדי שמשהו מדויק ואמיתי יוכל לעלות.

התובנה שהגעת אליה, שהמקום הבטוח והמוגן והמקיף ביותר נמצא בחיבור העמוק לאלוקים, הידיעה והתחושה שאת מחובקת בידיים של השם ושהוא מקור הטוב ומנהל הכל, היא העוגן העצום. החיבור הזה מאפשר להניח את כל הבלבול והאכזבות שבחוץ, ולהרגיש מוגנת באמת, בתמימות ובביטחון מלא.

תודה ששיתפת ברובד העמוק והמחזק הזה, שהביא איתו כל כך הרבה אור למרחב שלנו.

[מירי כ.]

איזו בועה מגוננת, צבעונית, ומאירה,

פני הילד מוארות,

טוב לו. הוא שמור.

אין מזיקים ומפריעים.

אין חשש לטילים….

לתינוקות שיכולים לפרק הכל באבחת יד…

מרגישה את עצמי כל כך שם…

אוהבת להתנתק מידי פעם,

להתחבר לעצמי, ולאבא שבשמים.

להתעטף במן בועה לכמה רגעים,

לנשום שקט, שלווה.

לחוש מוגנת, שמורה.

להתמלא באוויר ואור.

להתחבר לאמת.

התרגיל הכניס בי שלווה שמחה…

תודה!

[רחל קולדצקי]

מירי יקרה,

השיתוף שלך פשוט מרחיב את הלב ומביא איתו כל כך הרבה רוגע למרחב.

התיאור שלך על הצורך להתעטף בבועה כדי לנשום שקט ושלווה, ולהתמלא באוויר ואור, הוא כל כך מדויק ונוגע. לפעמים הדרך היחידה שלנו להתגונן מכל ה”מזיקים” והרעשים שבחוץ, מהחששות ומהיומיום המפרק, היא באמת לקחת את אותם רגעים יקרים של התנתקות ולהתחבר למשהו פנימי ועמוק, לעצמך, ולאבא שבשמים. החיבור הזה אל האמת ואל השמירה העליונה מעניק כח אדיר.

איזה יופי שהתרגיל הצליח להכניס בך שלווה ושמחה אמיתית.

תודה על המילים המאירות שלך!

[מירי כ.]

תודה!

נהנית להשתתף, ולשתף,

וגם,

לקבל ממך פידבק…

אז תודה!!!

[אנונימי .]

ואו.

איזה קלף

מהרגע הראשון הוא העלה בי בעוצמות

את מי שאני כלכך רוצה להיות.

את מי שאני מדי כועסת על עצמי שאני לא.

המבט שלו משדר רוגע פנימי אמיתי,

הוא נראה מרוצה.

נראה כאילו הצליח

(אולי אפילו הוא כזה בטבעו)

להתמקד חזק חזק

במה שיש לו.

והרבה מעבר לזה,

הוא לקח אותם, את החלקים שהוא קיבל

ובנה מהם דבר אדיר,

יצירה שעם חלקים אחרים לא היה יכול ליצור

כלכך לא שגרתי, מלא צבע ומקורי

המגדל הזה, הוא בעצם מי שהוא.

יצירת מופת מהחלקים שניתנו לו- ורק מהם.

הוא מעלה בי

את הילד הקטן הזה שבי

שכלכך רוצה

להצליח

בכוח בכוח

להעריך את החלקים שלו

להיות מרוצה מהם

מבלי אפילו להעיף מבט

בחלקים של האחרים.

וכשהוא יהיה מרוצה מהם

יאהב אותם חזק חזק

כי הם שלו

הוא יצליח לבנות את היצירה הכי יפה שאפשר-

למצות עד כמה שניתן-

את החלקים היפים שאלוקים נטע בו.

הלוואי.

תודה רחל הקלפים שלך מדהימים

נוגעים עמוק עמוק.

[רחל קולדצקי]

אנונימית יקרה.

השיתוף המרתק והעמוק שלך נוגע באחד המקומות הכי רגישים בנפש – המרחק שבין מי שאנחנו לבין מי שהיינו רוצים להיות, והכעס העצמי שמתלווה אליו לפעמים.

ההתבוננות שלך במגדל הלגו היא ממש מלאכת מחשבת עמוקה ומחוברת. הצלחת לראות איך הילד לא סתם משחק, אלה לוקח בדיוק את החלקים שניתנו לו – ורק אותם – ובונה נהם יצירת מופת ייחודית ושונה משל כולם.

המשאלה שהבעת בסוף, לקבל באהבה ובהערכה את החלקים הייחודיים שאלוקים נטע בך, מבלי להסתכל לצדדים על החלקי הרכבה של אחרים, היא תפילת הלב הכי מזוקקת שיש. היכולת למצות את מי שאת מתוך השלמה וסיפוק פנימי היא הבועה האמיתית והבטוחה ביותר.

אמן שהלוואי הזה יתגשם בך. ותודה על השיתוף המדהים והעמוק.

[תמר כהן]

אני רואה ניתוק/התבודדות
הילד מחפש הגנה עצמית אז הוא מתנתק מסביבתו וננעל בתוך בועה משלו
זה נראה שטוב לו שם הוא מוגן אף אחד לא יכול להתקרב אליו
ואגב לא חושבת שתמיד זה מקום בטוח ורגוע לפעמיים זו בריחה,
ואני באופן אישי מכירה את המקום הזה מקרוב וזה עושה לי טוב ההתנתקות הזו והבריחה מהכל-בריחה למקום מוגן
לא מרגישה שזה נכון כי אנחנו בתור בני אדם צריכים לעמוד מול המציאות להתמודד ולהמשיך הלאה לא לברוח,
אנחנו מחפשים הגנות לעצמנו וזוהי הגנה שהנפש החכמה שלנו מחפשת
תודה על האפשרות שנתת לי

[רחל קולדצקי]

תמר יקרה,

השיתוף שלך מביא איתו מבט של כפילויות – נפש ומפוכח, ומאיר בדיוק את הצד השני של המטבע.

היכולת שלך לזהות שהבועה היא לפעמים מקום של בריחה או התנתקות מהמציאות, לצד ההכרה בכך שההתנתקות הזו עושה לך טוב ומעניקה מקום מוגן, היא אבחנה פנימית עמוקה מאד. הנפש שלנו אכן חכמה, ושהעומס בחוץ גדול מידי, היא מחפשת ומייצרת לעצמה מנגנוני הגנה כדי לנוח ולאסוף כוחות.

הקונפליקט שהצפת – בין הצורך האנושי להתמודד ולעמוד מול המציאות לבין הצורך של הנפש להתרענן בתוך הבועה – הוא האתגר היומיומי של רבות מאיתנו. אולי הסוד הוא באמת לאפשר לעצמנו את הבריחה הקטנה הזו כ”תחנת רענון” זמנית, כדי שנוכל לחזור אחר כך אל המציאות והתמודדות עם כוחות מחודשים.

תודה רבה שהבאת את הקול החשוב והמאזן הזה למרחב שלנו.

[רחל קולדצקי]

שלום יקרות!

היום אני לא אוכל להגיב ולהעלות את הקלף של השבוע.

אגיב והעלה קלף חדש בעז”ה מחר.

עימכן הסליחה.

שכלן,

רחל.