טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
להביט יחד: פינת התבוננות בצללים ובאור של הילדות שבנו. שבוע 5. 💗
להביט יחד: פינת התבוננות בצללים ובאור של הילדות שבנו. שבוע 5. 💗
היי יקרות, מזכירה לעצמינו —
אני מוצאת את עצמי לאחרונה מתעסקת הרבה בדימויים. כמי שמלווה בנות בחדר הטיפולים, אני פוגשת הרבה את הילדה הפנימית שלנו – זאת שמנסה להסתגל, זאת שקצת ‘גדולה מידי’ על הגיל שלה, וזאת שעדיין מחפשת מקום מוגן.
החלטתי לפתוח כאן מרחב קטן, שקט, שבו אשתף מדי שבוע “קלף” – יצירה שעוסקת ברגעים האלו שבין הילדות לחיים הבוגרים. אלו רגעים שלפעמים מביאים איתם דקירה בלב, ולפעמים חמלה גדולה.
אני רוצה להזמין אתכן להסתכל איתי.
אני מביאה את הדימויים האלו מתוך הכובע המקצועי שלי, אבל גם מתוך המקום האנושי שלי שמבקש לעצור ולהתבונן. המטרה היא לא לעבד טראומות בשרשור, אלה פשוט לתת תוקף לרגשות שכולנו נושאות.
כדי שנצליח לשמור על המרחב הזה עוטף ובטוח לכולנו:
הקשבה, לא עצות: המרחב הזה נועד לשתף ולהדהד. אם משהו כאן מציף אותך, תזכרי שהכי חשוב זה לשמור על עצמך. אם עלתה תחושה קשה מידי – תני לעצמך אישור להניח את המסך.
במידת הצורך – פני לעזרה: אם עלה צורך בתמיכה מקצועית או בתיווך רגשי אישי בעקבות הדברים שעלו, אני ממליצה בחום לא להישאר עם זה לבד ולפנות לחברה קרובה, בן הזוג או אשת מקצוע מוסמכת.
שמירה על המרחב: בואו ניתן לדימויים לדבר. במקום ניתוחים קליניים, אשמח שנביא לכאן שפה של חמלה – “מה אני פוגשת בתוכי שאני רואה את זה?”.
אני כאן איתכן: אני אהיה כאן כדי להחזיק את המרחב הזה יחד איתכן, לא כמטפלת פרטנית של אף אחת, אלה כמי שמלווה את התהליך שלנו כקהילה.
שלכן,
רחל קולדצקי
פסיכותרפיסטית הוליסטית
- 1 תגובה
מנהלת קהילה היי יקרות,
במהלך החיים אנחנו שואפות תמיד לנוע, להתקדם ולצמוח. אך לפעמים, המציאות או התחושות הפנימיות שלנו מייצרות חוויה הפוכה לגמרי. לפעמים אנחנו מרגישות פשוט כלואות, כאילו אי אפשר להתקדם, ותחושה עמוקה של תקיעות אופפת אותנו.
בקלף של השבוע אנחנו פוגשות ילד קטן היושב בתוך כלוב סגור. המבט שלו מושפל והתנועה המכונסת משדרים עצב גדול וחוסר אונים.
הכלוב הזה יכול לייצג דפוסים שקשה לנו להשתחרר מהם, מצבי חיים שמרגישים ללא מוצא, או חסמים פנימיים.
אך המורכבות העמוקה עוד יותר בקלף היא שלפעמים, עם הזמן, אנחנו לומדות להשלים עם המצב הזה. הכלוב הופך להיות המקום המוכר והידוע, ולפעמים הוא אפילו נראה נוצץ או מבטיח הגנה, אבל האמת הפנימית שבתוכו נותרת עצב ותקיעות.
אני מזמינה אותך לעצור לרגע השבוע ולהתבונן בילד שבכלוב, ולשאול את עצמך:
איפה בחיים או בתקופה האחרונה את מרגישה חוויה של תקיעות או תחושה של כלואה בתוך מצב מסויים?
האם יש כלוב מוכר בחייך שהשלמת איתו, למרות שהוא מביא איתו עצב או חוסר נוחות?
מה היית רוצה לומר לילד הקטן שבציור, או מה עולה בך כשאת מביטה בו?
כמה מילים של שמירה:
זכרי שהמרחב הזה הוא קבוצתי ואינו מחליף טיפול רגשי פרטני. המפגש עם תחושת העומס ומשא עלול לעורר הצפה או עייפות רגשית. אם את מרגישה שזה מכביד עלייך, תני לעצמך רשות מלאה לקחת צעד אחורה ולשמור על כוחותייך. במידת הצורך, מומלץ לפנות לתמיכה אישית של דמות קרובה או אשת מקצוע מוסמכת.
אני כאן איתכן, מקשיבה ומחזיקה יחד אתכן את המרחב.
שלכן,
רחל קולדצקי.
פסיכותרפיסטית הוליסטית
כדי לראות את הקלף יש לרחף על המלבן האפור שמעל חתיחמת המיל וללחוץ על החץ שבקצה המלבן.
Log in to reply.
