להביט יחד: פינת התבוננות בצללים ובאור של הילדות שבנו. שבוע 6. 💗

[רחל קולדצקי]

היי יקרות,

בשבועות האחרונים נגענו במקומות לא פשוטים, דיברנו על משקלים כבדים, על תקיעות ועל הכלובים המוכרים שלפעמים קשה לנו לצאת מהם. השבוע, אנחנו פוסעות צעד נוסף קדימה, אל מקום שמזמין אותנו להתבוננות רכה על כוחות החיים, ההזנה והצמיחה שלנו.

בקלף השבוע אנחנו פוגשות ילד קטן שרוכן ברכות מעל אדמה יבשה וסדוקה. למרות היובש והצחיחות שמסביב, מתוך אחד הסדקים עולה נבט ירוק וזוהר. הילד לא מנסה לשנות את כל האדמה בבת אחת; הוא פשוט מרוכז כולו בהשקיה ובהזנה של אותו נבט קטן ורך.

הדימוי הזה נוגע בכולנו. לפעמים החיים או התקופות שאנו עוברות מרגישים כמו האדמה הסדוקה הזו – יבשים, מאתגרים או חסרי חיות. קל ללכת לאיבוד בתוך היובש הכללי. אך הקלף הזה מזכיר לנו שגם במקומות הכי סדוקים ויבשים בתוכנו, תמיד ישנו נבט קטן של חיות, של רצון חדש, של כוח או של תקווה שמבקש לפרוץ החוצה. הצמיחה הזו אינה דורשת מאיתנו להפוך את כל השטח בבת אחת, אלה רק להעניק תשומת לב עדינה ומזינה לאותו חלק קטן ורך שמתחיל לצמוח.

אני מזמינה אותך לעצור לרגע השבוע ולהתבונן בילד המנביט חיין, ולשאול את עצמך:

איזה "נבט קטן" של התחלה חדשה, רצון, או כוח את מזהה בתוכך בתקופה האחרונה, אולי דווקא מתוך מקום שהרגיש יבש או סדוק?

מהי ה"השקיה" שהנבט הזה זקוק לה ממך כרגע? (האם זה זמן מנוחה, מילה טובה לעצמך, ליווי תומך, או פשוט סבלנו לקצב שלו?)

איך זה מרגיש להתמקד רק בטיפוח של הנבט הקטן הזה, מבי לנסות לתקן את כל האדמה היבשה שמסביב בבת אחת?

פנייה אישית ומיוחדת אליכן, הבנות השקטות שלנו:

אני יודעת שיש כאן רבות שמביטות בקלפים מדי שבוע, קוראות את המילים, עוברות תהליך עמוק ואישי בתוך הלב, אך בוחרות להישאר בשקט ובצד, בלי להגיב בפורום. אני רוצה לומר לכן שאתן חלק בלתי נפרד מהמרחב הזה. השקט שלכן מורגש, מכובד ומבורך. אם השבוע תרגישו נכון לכתוב אפילו מילה אחת קטנה, סימן, או לשתף בנבט שלכן, שנח מאד לחבק אתכן כאן. ואם נכון לכן להמשיך להתבונן בשקט – דעו שגם הלב שלכן שותף מלא איתנו.

כמה מילים של שמירה:

תהליכי צמיכה והנבטה פנימיים מביאים איתם התרגשות, אך לעיתים הם גם מפגישים אותנו מחדש עם חוויית היובש או עם הפחד מהשתנות. זכרי לנו בקצב המדויק והרגיש שלך. המרחב כאן נועד לשיתוף תומך ואינו מחליף ליווי טיפולי אישי. אם את מרגישה צורך להעמיק או נתקלת בקושי, מומלץ תמיד לפנות לקבלת תמיכה מקצועית מותאמת.

מחכה לשמוע את המילים והתובנות שלכן, בקול או בשקט, מול הקלף.

שלכן בצמיחה, בהקשבה ובשקט

רחל קולדצקי

פסיכותרפיסטית הוליסטית

לצפיה בקלף – לרחף מעל המלבן האפור שתחת חתימת המייל וללחוץ על החץ בקצה השורה.

לחסומות – ניתן לשלוח בקשה באישי עם כתובת מייל ואשלח למייל בעז"ה.

שבוע-6.png 1 MB קובץ תמונה - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[שרה צימרמן]

אשמח לקבל את התמונה למייל. היא נוגעתבלב ממש.

*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***

תודה.

[מירי כ.]

הנבט מאיר באור יקרות.

נראה אפילו מעט לא מהעולם שלנו-

שמימי. ניסי.

יש לי נבט אחד כזה…

הבטתי בשאר האדמה.

רואה את הסדקים, אך לא משלימה.

לא יתכן שרק נבט אחד קיים בתוכי, וכל השאר זנוח וחרב.

לא ויתרתי.

המשכתי, ותרתי.

יגעת ומצאת- תאמין…

גיליתי עוד צמחים יפים בתמונה,

הם אולי לא בולטים ומאירים כמו הנבט.

אך הם נוכחים ומשמעותיים מאוד!

יש לי יבול, בה"ש!

הנבט השמימי והניסי רך הוא מאוד,

אני כמעט פוחדת לאבד אותו, חלילה…

אבל זה שהוא כל כך מופלא ולא מובן מאליו-

מוכיח שיש מי שמשגיח.

ויתן לו און וכוח

להמשיך לגדול ולצמוח.

ובעזי"ת גם לפרוח!

תודה!!!

[רחל קולדצקי]

מירי יקרה,

כמה עוצמה ותקווה יש במבט הלא מתפשר שלך. האמירה שלך שאת לא משלימה עם האדמה הסדוקה, ואת לא מתפשרת, אלה ממשיכה לתור ולחפש עד שמצאת את שאר הצמחים הנוכחים בתמונה, היא פשוט שיעור מופלא בבחירה בחיים ובראיית הטוב.

הראיה שלך שהיבול כבר קיים בתוכך, גם אם חלק מהצמחים פחות מאירים ובולטים באותו רגע, מראה כמה עושר פנימי וכוחות יש בך, ושום דבר בתוכך לא באמת זנוח וחרב.

והחשש שאת מתארת סביב הנבט החדש והפחד לאבד אותו הוא כל כך אנושי וטבעי. דווקא בגלל שהוא כל כך יקר ולא מובן מאליו, מתעורר הרצון להגן עליו.

האמונה החזקה והביטחון שהבאת בסוף, שיש השגחה ויש מי שייתן לו את הכח להמשיך לגדול לצמוח ולהאיר, היא העוגן הכי חזק שיש.

תודה על המילים המרוממות האלו, הן מעניקות כח לכולנו.

[מירי כ.]

תודה!!!!