טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
עודף אבחוניזציה ועודף טיפוליזציה
-
עודף אבחוניזציה ועודף טיפוליזציה
אני בתחום האבחון והטיפול כ 25 שנה.
בתחילת דרכי, היה מאד קשה לשכנע אנשים ללכת לאבחון או לטיפול.
זו היתה בושה אמיתית.
אנשים לא הבינו מה הטיפול יתן להם, והאם מותר, או צריך, וכד’.
היום, המגמה התהפכה.
אני קוראת לזה: עודף אבחוניזציה ועודף טיפוליזציה.
מאבחנים גם מה שאין צורך לאבחן.
(ראו ערך גנים ובתי ספר המפנים לאבחון על ימין ועל שמאל)
מבקשים לטפל בדברים שאין צורך לטפל בהם,
כמו בדברים שהזמן יעשה את שלו (גמגום בגיל 3)
או בדברים הקשורים לאופי ואין צורך לשנות,
(במשפחה שלנו כולם איטיים ואני לא רוצה להיות כזאת)
או מחייבים את בן הזוג ללכת לטיפול ‘כי יש לו הפרעת אישיות’,
(אני מבקשת לפרט לי מה היא ההפרעה, והיא לא יודעת לומר)
או ‘כי הוא לא יודע לתקשר’
(אני מתשאלת.. מתחקרת.. ומקבלת תמונה של גבר רגיל ונורמלי.
גבר. לא אשה. מה לעשות שהם מתקשרים אחרת מנשים?)
וכו’ וכו’ הבנתן את הרעיון.
גם את נתקלת בתופעה הזו?
הבהרה ראשונה:
אם צריך באמת לאבחן /לטפל,
חייבים.
ותודה לה’ על כל השפע שיש לנו בדור הזה,
ככל שהוא חלש יותר, כך יש היצע מקיף וגדול יותר.
הבהרה שנייה:
הרבה פגישות טיפוליות אני מוצאת את עצמי
עושה ‘נורמליזציה’.
זה נורמלי שזה כך, וזה נורמלי שזה אחרת,
וזה טבע הגבר / האשה/ הרגשנית / המופנם.
ועצם זה שהאשה מבינה מה קורה לה בחיים,
ושזה נורמלי לחלוטין, ולא חריג,
מרגיע אותה ומחזיר אותה לשלווה ולזרימה.
אז כן היתה תועלת בזה שהיא הגיעה 🙂
פגשת את זה בקליניקה?
אשמח לשמוע מחשבות ותובנות.
-
34 תגובות
-
אולי הגיע הזמן שמדריכות כלות תהינה גם יועצות נישואין
ושיהיה המשך לפגישות אחרי החתונה?
כן ההורים ישלמו על זה עוד לפני החתונה..
את יודעת מה זה בשביל אשה או גבר לחיות כמה שנים בידיעה שיש להם בעל או אישה לא נורמלים/בעיתיים וכו?
ומה עם זוג שאין להם אפשרות להגיע לקליניקה מכל הסיבות שהן?
וכנ”ל גם צוות ההוראה,גם כל הסיבה לעודף של אבחונים וטיפולים הוא מחוסר ידע!
-
וכנ”ל גם צוות ההוראה,גם כל הסיבה לעודף של אבחונים וטיפולים הוא מחוסר ידע!
כל כך נכון!!!
לצוות חינוכי, בעיקר בתחילת הדרך, קשה להבחין בין התנהגות נורמטיבית שהיא תוצאה של אופי לבין התנהגות שמעידה על קושי שמצריך טיפול (ילדה שלא משתתפת במשחקי חצר = קושי במוטוריקה גסה? מצוקה שחוסמת אותה? או סתם לא אוהבת?). כמובן שיש התנהגויות חריגות שברור שהן מדליקות נורה אדומה, אבל בלא-מעט מקרים באמת שולחים לאבחון “ליתר ביטחון”, כשבעצם אין שום סיבה!
-
אני מסכימה עם כל מילה!
הלוואי ומישהו ירים את הכפפה ויכין תכנית שתכנס לשגרה,
שאחרי החתונה הולכים לעוד 10 פגישות תקשורת זוגית.
הרי לא באמת יצא למישהי בתור בחורה לתקשר באופן יומיומי עם גבר, שהוא גם בעלה!!!!
הרי גם בלימודי נהיגה, כשמתחילים את השעורים על הרכב ישר בהתחלה,
מורה הנהיגה מלווה מהצד!
אני נתקלת בזה כל כך הרבה, גם בנשים וגם בגברים.
-
-
וווי איך שזה נכון,
אני מזמן חשבתי על זה שזוג צעיר צריכים עוד פגישת הדרכה (או כמה) אחרי החתונה
לדעתי זה יכול להיות בידול חזק מי שתפרסם בצורה כזו…
-
יש כאלה שניסו,מלכה רינר למשל
מדריכת כלות מאד מקצועית מבית שמש
הבעיה היא שהורים לא מוכנים לשלם ;את זה
זה בכל זאת עוד כמה אלפים
אני חושבת שיותר מתאים קו טלפוני במיוחד לשנה ראשונה
שכל פעם יועצת נישואין אחרת מדברת-לפי נושאים
אם יש כאן יועצות שחושבות כמוני
שתפנינה אלי,כי אם תהיה קבוצה לא אכפת לי לנהל את זה
-
שיינדי, מסכימה איתך כל-כך. קודם כל נורמליזציה היא אפקט נחוץ ביותר היום, בטיפול, באימון, ואני מאמינה שגם בהנחיה ובייעוץ.
בני אדם בודקים את עצמם ללא הרף מול החברה, ואם יש מישהו בחברה שגורם להם להאמין שהם לא בסדר – הלחץ והאמונה בזה, משפיעים עליהם לא טוב.
הייתי אומרת שחלק מהטיפול זה נורמליזציה, משום שבסופו של דבר לרוב, מגיעה המטופלת עם איזו תזה בראש ממה נבעה הבעיה שלה, ופתאום מגלה שהסיבה “שלה” כל כך לא סיבתית… כל כך בסדר שהיא/הוא כך וכך,
והבעיה אחרת לחלוטין…
לגבי הדרכה, באמת נושא כאוב
אבל מסתבר שאי אפשר לפתור את כל כאבי החיים בפלופ…
ב”ה כמו ששיינדי כתבה, יש היום כל כך הרבה היצע ומודעות, והבושה גם ירדה באופן משמעותי.
לגבי הוראה וחינוך, בהחלט – אמרה לי מרפאה בעיסוק (אחותי על הדרך:) שכל כך הרבה נשים פונות אליה ומתחננות שתקבל את הילד שלהן לאבחון “רק בשביל להרגיע את הגננת”!!!!!
החששנות הזו והציפייה מכלל הילדים להיות מ-ו-ש-ל-מ-י-ם (ואין אפילו אחד כזה) היא בוודאי לא נורמלית, ובמקום נורמליזציה זקוקה היא לנרמול:)
-
וואו מלכה
את המשפט האחרון צריך למסגר ולתלות במקום ציבורי.
זו סיבה לכל כך הרבה בעיות.
בילדות. בבגרות. בנישואין.
אין סוף.
-
מתחברת לשיינדי, וזה נוגע לא רק לגבי טיפול זוגי.
יש מעבר מאד חד בין הדור הקודם שבו אבחונים וטיפולים לא היו בכלל במודעות, לבין הדור שלנו, כפי ששיינדי כתבה, שיש עודף טיפול גם במקום שאין צורך. גם העובדה שהטיפול היום מאד נגיש, מוסיף לכך, יש מכונים רבים שמספקים טיפולים בהסדר עם קופות חולים, בקרבת מקום ובעלות נמוכה מאד. במקום שיש צורך זהו שינוי לטובה, אולם היכן שאין צורך, גם לפי דעתי זה מיותר, ואף עלול לעורר בילד תחושה של בעייתי והתחושה הזו עלולה ללוותו ולהשפיע עליו בהמשך.
בעבודתי במכון מסוים נתקלתי במשפחה שגרה בקרבת מקום למכון, האם הסבירה לי שכל שנה היא נותנת לכל ילד חוג, ובשנה הזו היא בחרה לשלוח את כולם לטיפול במכון כ”חוג”, גם ילדים שלא היו זקוקים בכלל לטיפול. אז אמנם אין בעיה למצוא עילה וסיבה ולנסח מטרה טיפולית מותאמת לילד, אבל חבל…
התחושה היא שהיד היום “קלה על ההדק”. ואם יש איזשהו קושי, וצורך בהתמודדות שהיא קצת מעבר, הכי קל “לתת” אותו למישהו שיטפל בו ויחזיר אותו “מתוקן”, וכמה שיותר מהר.
כמטפלת, אני גם מזהה לעתים ילדים, שנשלחים לטיפול ללא סיבה מוצדקת, אלא מהסיבה שלהורים קשה להתמודד לבד. מצד שני, יש ילדים שזקוקים בהחלט לטיפול, אלא שלהורים אין סבלנות, הם לא מבינים שמדובר בתהליך, שדורש זמן, ושרק תהליך ההכרות ובניית האמון דורש את הזמן שלו, כך שאם עבר חודש והם לא רואים שינוי, ובודאי אם רואים נסיגה, שזה גם חלק מהטיפול, הם רוצים להפסיק את הטיפול, והתנהלות זו לכשעצמה גורמת נזק רב לילד.
-
נכון במיוחד גם מהפן של הצוות הלימודי!
לאחרונה ממש נחשפתי ל-2 מקרים שבהם הצוות אמר להורים לפנות לאבחון / טיפול
כשבעצם, זה נטו בשביל לעשות לעצמם חיים קלים
באחד המקרים, אחרי שההורים ממש לחצו להבין על מה ולמה שולחים בחורה בט’ לאבחון קשב וריכוז, הצוות נאלץ להסכים איתם שהילדה לא צריכה שום טיפול תרופתי בשביל עצמה, זה נטו בשביל שלמורות שלה יהיה שקט...
(בחורה מוכשרת במיוחד שלא ממש יושבת בדממה בשיעורים, אבל זה לא מפריע לה בכלום!)
וזה לא מקרה יחיד 🙁
יש לי ילדונת בת 3, חכמה, מתוקה, זורמת, שמחה, ו-עקשניתתתתתתתתת
הגננת שלחה אותה לאבחון
בכנות?
הרבה יותר קל יהיה אם יהפכו אותה לילדה טובה ירושלים
הרבה יותר בריא להתאזר במאגרי סבלנות וללמוד ביחד איתה לעבוד על התכונה הזו
אולי זה גם חלק ממאפייני דור האיסטנט…
-
-
מירי
הגננת של הבת שלך שכחה שכל הילדים בגיל 3 מפתחים עקשנות יתר?
כל אחד בכמות אחרת?
זה חלק מההתפתחות,ההפך ילד לא עקשן ולא עומד על שלו בתחומים מסוימים
הוא צריך אבחון וטיפול☺
בלי עקשנות שבגיל מאוחר יותר נהפכת להתמדה לא נגיע לשום מקום!
-
יש כל מיני רמות של עקשנות.
הבובה הזו בהחלט שייכת לעשירון הקשוח
ואני לגמרי מבינה את הגננת שיותר קל לה להתמודד עם ה90% האחרים, שמורכבים מילדים טובים ירושלים ברמה כזו או אחרת
אבל כמו שכתבת – זו תכונה שיכולה להיות מדהימה עם מעבדים אותה נכון
ועד אז? תתמודד הגננת, כמו שאני מתמודדת בבית—
-
-
אוקי,
אבל….
מבחינתי, אם משהי באה אלי עם בעיה,
אני מניחה שאכן יש בעיה!!!
אף אחד לא מחפש בעיות,
לא תמיד הן יודעות להגדיר מה בדיוק מפריע להן,
לרגש יש משמעות,
ולכל חולי או שריטה (סליחה על המילה),
יש הגיון בריא ונורמלי!!
לדוגמא: אובדנות יש בה חלק בריא (נשמע מוזר אהה… לא חייבות להסכים איתי)
כשאישה או בחורה באה עם רצון באובדות,
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש חלק בריא בה שמבין,
ש”אלו לא חיים”, והיא צודקת,
רק היא לא יודעת איפה לשים את האצבע או האם בכלל יש לזה פתרון,
מתי הנפש מתחילה לפתח חולי, הזיות, רדיפה, הפרעות?
כשיש משהו לא תקין ואין לה לאן לברוח,
כשמטופל מבקש עזרה- חלק בריא שלו!!
ומסבירים לו “זה החיים” או “ככה זה גבר”
אז מתפתחות ההזיות וההכחשות כחלק מהחיים,
אז אם באה משהי לאבחון או לטיפול,
קשה לי להאמין שאפשר לפתור את זה בצורה של “ככה זה בנישואין” או “זה נורמלי”
משהו הרבה יותר פנימי מפריע לה,
עובדה שהיא מוכנה לצאת לטיפול ולשלם כסף,
צריך באמת לבדוק האם יש בעיה בצורת התפיסה שלה על הבעיה,
או שאכן יש בעיה משמעותית בסביבתה!!
שיינדי,
תודה שהעלת את זה, באמת נושא רחב!!
-
יש הבדל מאוד גדול בין מטופלת שמגיעה לטיפול כי היא מרגישה קושי
למטופלת שמגיעה לאבחון / טיפול כי:
* הסביבה שדרה לה שהיא לא בסדר
* הגננת שלחה אותה לאבחון
* הבעל / אמא הסבירו לה שהיא חייבת לטפל בעצמה כי…
וכו’
אני מניחה ששיינדי התכוונה לאלו שמגיעות לטיפול מאחת הסיבות שציינתי
לא לאותן אלו שבאמת מרגישות קושי או מצוקה ובשבילן בדיוק נמצאת המטפלת בתפקיד הזה
-
-
אבל נועה
כמה פעמים יצא לך לפגוש מטופל שבא בדרישות לא הגיוניות בעליל לבן או בת הזוג שלו?
כי ככה הוא ראה בבית אבל הוא הם שוכחים שבן או בת הזוג זה לא אבא ואמא ויש לו אופי אחר לחלוטין?
כמה פעמים באה מטופלת בטענות או מענות על ההורים שלה שיש לה מהם מלא חסכים
רק בגלל שהיא גלתה שלשכנה שלה בת יחידה יש הורים שתומכים בה השכם והערב
והיא רוצה גם למרות שהיא יודעת שזה לא מציאותי?
אף אחד לא מדבר פה על מחשבות אובדן או בריחה והתכחשות למציאות שזה מחייב טיפול
וחלה כאן גם חובת דיווח,
מדברים כאן על מטופלים שלא מוכנים להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שהחיים הם לא פיקניק
ואף אחד לא חייב להם כלום!
ושום מטפלת רגשית לא תפתור להם את הבעיות שלהם אם הם לא יעשו עבודה עם עצמם
-
אז אם מגיע מטופל שיש לו דרישות תובעניות או לא הגיוניות לבן- בת הזוג
מטרת הטיפול היא להטמיע הבנה וליצור סולם ערכים מחודש
בדיוק בשביל זה יש טיפול!
באנו כדי לעזור לאנשים בבעיות האישיות שלהם,
גם לעזור למטופל תקין עם חיים תקינים לעשות עבודת המידות עם עצמו זה טיפול ולא בזבוז זמן.
נכון שזה נשמע לוקסוס ו’רק’ שיפור איכות חיים
אבל מי אסר עלינו המטפלים לעזור גם לשפר ולא להיות רק במקום של מצוקות עמוקות או קשות?
-
הודיה,
לגבי מה שאת אומרת על לעזור למטופל בעבודת המידות שלו,
יש על זה המון המון דעות וכיווני חשיבה
באופן אישי, מכירה מישהי שממש חשבה להפסיק את לימודי הטיפול באמצע
כשהיא הרגישה שבאיזשהו מקום, יש היום נורמה של ללכת לטיפול כ”כביש עוקף עבודת המידות”
היא שאלה רב גדול שמבין גם בנושאים האלה,
ואם אני זוכרת נכון, הוא באמת נתן לה הכוונה מהם המצבים שבהם נכון וצריך לטפל, למצבים שבהם הטיפול הוא לא נדרש ואז לא נכון ואולי אפילו בעייתי לטפל
אם כל ההתמודדויות שלנו בחיים (ואני מדברת כמובן על התמודדויות שגרתיות עם תכונות אופי מאתגרות, לא על מצבים שבאמת מצריכים טיפול) ייפתרו באמצעות סדרת טיפולים, על מה באמת נקבל שכר???
-
גם בעבודת המידות יש עניין גדול לקחת “חבר טוב” שיעזור בזה,
ואני חושבת שלפעמים בסופו של דבר זהו בדיוק התהליך הטיפולי, רק שהעבודה נקראת בשם אחר…
הכוונה חיצונית ועיבוד של הדברים וכו’ – עבודת המידות זה לא להילחם עם מציאות כזו או אחרת של תכונות, אופי וטבע, אלא ללמוד להתגבר, לעבד ולשייף אותם.
זו אחת הסיבות שאכן צריך מטפל יר”ש עד כמה שאפשר, שההסתכלות שלו היא תורנית ולא מתירנית ומכילה-מאפשרת דחפים למיניהם.
-
-
-
-
יש עוד נקודה , שבינתיים אף אחת לא ציינה.
אני חושבת שהיום יש הרבה סיבות טובות להיות מאובחן. אני מתכוונת ברצינות ולא בצחוק:
דוגמאות:
1. נתחיל מהקלות במבחני חוץ /בגרות. (הארכת זמן/הקראת מבחן…)
2. טיפולים רגשיים/רכיבה טיפולית/ספורט טיפולי ועוד….
3. מי מדבר על שעות שילוב /סל אישי ועוד
4. לגיטימציה לכל מיני דברים /התנהגויות ….
בטח יש לכן עוד דוגמאות.
רק סיפור קטנטן, הבן שלי המוכשר והחמוד בן שבע וחצי חזר הביתה שגם הוא רוצה לצאת מהשיעורים למטפלת הרגשית שמגיעה לחיידר (חסידי…) , הרבה חברים יוצאים והם מתופפים ועושים יצירות, אז גם הוא רוצה , למה שישאר בכיתה ללמוד ברצינות כשחבריו הטובים והמוכשרים יוצאים. ניסיתי לברר והתשובה היתה (מאמא נורמלית לבן סטנדרטי וחמוד ללא קשיים משמעותיים) שרק צריך הפניה מרופא וכבר זכאים מהקופה וכו’….
אז נורמלי להיות היום לא נורמלי….. (לא ממש באמת, רק בכאילו… 🙂 ומי שלא “דואג” לעצמו – (אולי) מפסיד!
-
אבל כזה דבר באמת למה לא ?
נראה לי לכל ילד לא מזיק קצת העצמה אישית.
-
-
נכון,
צריך לעבוד איתם,
אם היא הגיעה עם בעיה היא צריכה טיפול.
-
מסכימה לגמרי עם העובדה שהיום יש עודף אבחונים,
אני תמיד אומרת להורים שילכו לאבחונים אם יש להם מטרה מסויימת שהם רוצים להשיג,
למשל, קצבה מהביטוח לאומי,
שלל טיפולים מהקופת חולים
או אם רוצים לפנות למסגרת חינוך מיוחד/סל שעות וכדו’
מעבר לזה, כל כך הרבה דברים ניתנים לטיפול לשינוי ולהגמשה באמצעות הנחיה,
מתוך נקודת המוצא שההורים מכירים הכי טוב את הילד שלהם.
עוד נקודת מבט על הגננות,
שמה אנחנו מצפות מהן? להיות קלינאיות מקצועיות? מאבחנות מנוסות?
הן הגננות ועושות את תפקידן. ובאמת רוצות לדעת שהן לא מפספסות קושי של ילדה ולא מאבדות את הזמן היקר של הגיל הרך שהכל ניתן לטיפול ביתר קלות.
מחובתה של הגננת, לשתף את ההורים בחששות שלה,
ומחובת ההורים להחליט האם לעשות עם זה משהו או לא.
עדיף ללכת לברר, מאשר לגלות בגיל מאוחר יותר את הפער.
לא ככה?
-
אבל בגלל עודף אבחונים:
צריך לחכות חצי שנה לנוירולוג מקצועי,לקלינאית תקשורת מקצועית וכן הלאה…
למטפלות רגשיות ופסיכולוגיים מקצועיים ובינתים הנער או הנערה רק מדרדרים יותר
ליועצות נישואין מקצועיות באמת אין הרבה שעות פנויות לקבל אותך
אז או שהן מקבלות אותך ב10 בלילה,עומדות על הסטופר ועוצרות אותך באמצע מילה,אין להן הרבה זמן לסייע לך באמצע השבוע בין מפגש למפגש שצריך הכוונה והדרכה מידית (לפחות לאותו יום לא לאותו רגע)
בקצור הכי לא מקצועי שיש,ואח”כ שואלים איך זה שיש כל כך הרבה בעיות ונשירה והגרושין בסימן עליה עם כל כך הרבה מטפלים ומודעות,
בעיני מטפל מקצועי אסור לו לקבל יותר מ3 לקוחות ביום!
ואני יודעת מה תגידו עכשיו, מאיפה נתפרנס
אבל זה כבר דיון אחר, לי יש פתרונות לזה
-
לדעתי יש גם עוד פן,
המערכת באמת מאד מאד עמוסה. והמחנכים/ות מתקשים להתמודד עם העומס.
גם ההורים סופר עמוסים וקשה להכניס עוד משהו לסדר היום.
כך שהרבה יותר קל לשלוח לטיפול מאשר לעשות את התהליך בבית /כיתה.
חוץ מזה שלרוב צוות ההוראה לא באמת מקצועי ומפיל הכל על ההשתלמות האחרונה שלמדו (נראה שיש בעיית קשב)
כמטפלת למדתי לזהות את הפרופיל של הילד (קשב, קושי חברתי, וויסות חושי וכו’) ולפי זה לעבוד עם הילד ולהדריך הורים.
כאמא, למדתי לשלוח ילד למסגרת חינוכית שגם תנסה להתמודד עם הפרופיל האישי שלו ולא רק לשלוח אותו לטיפול או לסמן אותו כבעייתי. יש לי ילד מקסים שחששתי שבשל אופיו (המקסים, אבל לגמרי הוא לא מרובע) מסגרת מסוימת תקטלג אותו כבעייתי על לא עוול בכפו. ולמרות שהחיידר הזה נחשב מצויין והשני הרבה יותר רחוק בחרנו לשלוח אותו למקום אחר ובסי”ד רואים נחת. לעיתים אני תוהה האם באמת צדקתי בתחושות הבטן ולמה אנחנו ככה מתאמצים. אבל נראה כשדאי.
-
מה הדיון כאן? אם זה טוב או לא שיש מגוון רחב ואינסוף אפשרויות לקבל מענה או יעוץ?
הרי זאת מציאות
ובואו ננצל את זה למה שמיטיב איתנו
כל מי שהיתה אי פעם זקוקה לעזרה כלשהי
הכוונה או טיפול וכד’ מכירה את המצב של לעבור ממקום למקום
ולנסות שוב ושוב
ולהתאכזב מחדש וכמעט להתייאש
ושוב להתרומם כי אולי הפעם
אין משהו אחד שאפשר לאמר באופן גורף שזה הדבר!!!!!
חייבים את השוק שיהיה מוצף במטפלות ויועצות וכל מגוון אנשי המקצוע
כדי שבסוף ימצא המישהו המאד מדוייק
כמו שידוך!!!!
ואף אחד לא מתלונן שיש היצע גדול מידי
לגבי מה שהעלו כאן שגננות שולחות על ימין ועל שמאל בלי להבין בתחום הטיפולי
אני לא מסכימה עם זה
גננת רואה ונפגשת עם עשרות בנות אותה שכבת גיל ויכולה לשים לב לחריגות ובעיתיות הרבה יותר מהאמא
תפקידה לדווח על כך
האמא תעשה כהבנתה. היא לא אמורה להיות מטפלת ולא מבינה בתחום
היא יכולה להיות אחראית ולספר שיש כאן משהו יוצא דופן
אני מכירה ילדה שבגיל 6 בזכות שימת לב של הגננת שהילדה לא מצליחה לשמוע אותה מכל כיוון בגן
והיא שמה לב שרק בצד אחד הילדה קשובה
האמא הלכה לבדיקת שמיעה
והתברר שהילדה חירשת!!!! באוזן אחת. האוזן הפנימית כלל לא התפתח ועד גיל 6 אף אחד לא ידע מזה!!!
ומי שכתבה שמטפל לא יכול לקבל יותר מ3 לקוחות
מאיפה זה בא לה????
למטפל יש את יכולת ההכלה ואין זה קשור למספר המטופלים
והן ממש לא עוצרות באמצע מילה כי נגמר הזמן
הן אוספות את המטופל לקראת סיום ומאפשרות את הסיום בצורה מספקת ומיטיבה
והזמן שידוע מראש הוא גבול שמיטיב עם המטופל
כל מי שעוסקת בתחום הטיפולי תסכים איתי שנקודת הפתיחה הנפשי של מטפל הוא לא המשכורת
הוא הרצון העמוק לעזור ברבדים העמוקים של הנפש ממקום מכיל אוהב ונותן אינסוף
ואם לא היה מציאות של כסף הוא עדיין היה יושב על כסא המטפל!!!!!
בתפילה כנה שכל אחת תמצא את השליחה שלה בתוך סבך האפשרויות המאד מבלבלות
-
מירי, זה נכתב מנסיון כואב,
כן יש מטפלות שהיומן שלהם כל כך עמוס
שיש להם בשבילך רק 45 דקות!
ואי אפשר להמשיך כי המטופל הבא בתור כבר מחכה בחוץ
ואסור שנדע מי זה
ופעם הלכתי למישהי שיא המפורסמת
שבין תור לתור היה הפרש של 3 שבועות
והיא לא זכרה מאומה מהפגישה הקודמת
שילמתי הון תועפות
את מבינה לבד שמאומה לא יצא מהטיפול
וזוג שהולך ליעוץ שלא מצליח
מהר מאד מגיע למסדרונות בית הדין…
לא כולם מגיעים בגלל בעיות רגילות
-
אני בכלל לא מגיעה מהעולם הטיפולי,
אבל לדעתי עודף אבחונים זה אחד העוולות הגדולות למי שבאמת כן צריך את האבחון
למשל בחורה או אישה שהיא עם ADHD, ולרבע מהחברות שלה ג”כ יש אבחון של קשב וריכוז
זה עוול, כפשוטו.
היא מרגישה לא טוב עם עצמה, כי גם זו וזו וזו לוקחות ריטלין, ורק היא נשארת כזו דפוקה ומבולגנת בשעות ש’בלי’
במקום שהאבחון יקל קצת מנקיפות המצפון, הוא רק משמש כל הזמן להשוואות בינה למאובחנות השונות והמשונות
הסביבה לפעמים לא מאמינה שיש דברים שהם באמת בלתי אפשריים בשבילה
זה לא הוגן, בכלל בכלל לא.
-
לאושרת היקרה
זה מאד לא מקצועי מה שאת מתארת. מי שנמצאת בטיפול או יעוץ
חייבת שהמטפלת תהיה זמינה!!!
טיפול או אפילו תקופת יעוץ הוא תקופה לא פשוטה וצריך תמיכה
ומה זאת אומרת לא זוכרת את הפגישה הקודמת????
אחרי כל פגישה היא אמורה לסכם את המפגש שהיה….ולהתכונן לקראת הפגישה הבאה
איך אפשר לקבל מטופלת בלי לזכור מי היא ולמה היא מגיעה???
את באמת היית במקום שהוא לא משקף בכלל את המציאות הטיפולית
כך לא אמורה להיות החויה שלך!!!!
ושושנה יקרה, מה זאת אומרת כל החברות מאובחנות ורק היא מרגישה שהיא היחידה שב א מ ת סובלת וחווה את הבעיה ? ככל שהאבחון יותר מדויק יש יותר הבנה וכלים כיצד לעזור לה
ברור שזה טוב שיש הרבה סוגי אבחונים. לא קוראת לזה עודף
שאלו פעם את הרמב”ם[ לא באחריות שמעתי פעם את זה ממישהי] כמה סוגי מחלות נפש יש הוא ענה כמספר האנשים בעולם…
ככל שנצליח לאבחן יותר טוב הדרך לריפוי יהיה יותר פשוט. ידיעת הבעיה היא כמעט הפתרון
-
אז לידיעתך מירי
זאת היתה המציאות
ואני הייתי אצל כמה
ומכל אחד יש לי ספור הזוי אחר
אולי עשיתי טעות שהלכתי לגדולות ולמפורסמות
אבל הספור שלי הוא לא כל כך פשוט בשביל מישהי שלא מונחת הרבה שנים בעולם הטפול!
אבל זה מה שקורה שנותנים לצעירות בנות 25 ללמוד טפול,מה היא כבר עברה בחיים
שהיא יכולה להבין את המקום שלי?
יש לי חברה שהלכ ליעוץ נישואין עם התמודדות לא פשוטה בכלל
והמליצו לה על מישהי מסוימת שהיא מקבלת דרך מכון וככה גם המחיר נמוך יותר
לא פחות ולא יותר היא גלתה אחרי כמה פגישות שמדובר במישהי שהתחתנה רק לפני חצי שנה בגיל מבוגר!
בשעה שהיא עוד רגע מחתנת ילדים!
-
אני חושבת שיש כאן קצת ערבוב בין הנושאים
לדעתי אבחון זה משהו אחד וטיפול זה דבר שונה
אבחון בד”כ בא כדי להגדיר בעיה, וזה באמת משהו שמאד נפוץ היום שלכל דבר אוהבים לתת שם, ולפעמים זה גורם לזה שאנשים כבר מדביקים לעצמם את התסמינים ומדביקים להם או לסובבים אותם הפרעות או בעיות נפשיות.
טיפול לא חייב להצביע על בעיה מוגדרת אלא על רצון של מישהו לעשות עבודה יותר פנימית שלא תמיד מצליחים לבד, אי ובזה אין שום בעיה להגיע גם אם לא רואים בעיה מוגדרת, מה גרוע בזה שאדם שטוב לו רוצה לחיות טוב יותר? טיפול לא נועד רק לאנשים בדכאון וכו’, וכן יועץ נישואין לא נועד רק לזוגות שאינם מסתדרים, דווקא הזוגות שחיים עם קשר טוב, יותר מודעים לעצמם ומוכנים להשקיע יותר בקשר
וביננו, במצב היום לכל אחד יש את השריטות והחסכים שלו שהוא חי איתם ולפעמים חי יופי אבל בד”כ לא היה מזיק לו מעט להתבונן לתוך עצמו…
כמובן שגם לטיפול יש גבול ולא נכון במשך שנים רק לבחוש בעבר, צריך למצוא את הגבול הנכון עם הפנים קדימה
בהצלחה.
-
הודיה
ברור שזאת המטרה של הטיפול
אבל אם יש הדרכה נכונה אחרי הנישואין
שכבר שוחים במיים ולא על יבש
לא מבזבזים את השנים על מריבות ויכוחים וכעס שרק מרחיקים
צריך להבין שגם זוג שמגיע לטיפול והתקדם הלאה הפגיעות מהעבר נשארות
קשה מאד למחוק אותם
אז לא עדיף להשקיע במניעה ולא בטיפול?
לא עדיף שמשרת יועצי הנישואין ישארו בשביל אלו שרוצים להעצים את הזוגיות שלהם?
תחשבו על זה,זה יהיה סוג של גאווה ללכת ליועץ😉
-
אושרת מסכימה איתך ממש!
זה באמת צריך להיות גאווה!
זה כ”כ נכון שכדאי למנוע בעיות מורכבות ולטפל בהם מיד שצצות בהתחלה
במקום לסחוב שנים שכבר נהיה מעגל של קושי ופגיעות
-
באימון קשב זה מאוד מצוי.
קהל יעד זה לוקח מראש את החיים שחור לבן
והקושי לעמוד מול ביקורת מחריף את העניין
רק העמידה לאבחון מעמידה אותו מול תחושות הבושה והאשמה
שקיימות בו בעומקים ובעוצמות שאי אפשר לתאר
בגלל סף הגירוי הנמוך- שכל קושי נחווה בהצפה בלתי ניתנת להכלה כמעט.
תכפילו את זה באבחונים יומיומיים
ובניסיונות טיפול מן הגורן ומן היקב
של כל ההדרכות למיניהם שאמא שלהם
והמורים לשהם מנסים הדכם והערב
ושום דבר לא באמת עוזר…
זה כואב ברמות שאי אפשר לתאר.
המאותגר אומר לעצמו:
אין!
אני משהו שלא ניתן לפתרון!
מ/שהו לא נורמלי!
מישהו דפוק בלחץ!
ששום דבר
אבל שום דבר בעולם
לא עובד עלי
ככה נגזר עלי לחיות את שארית חיי
לסבול בשקט
לגרום לכל העולם לסבול ברעש…
להיות מפוטר או כמעט מפוטר מכל מקום אפשרי
לחוות דחיה מאחרים
לחוות דחיה מעצמי
בקיצור, להיות מיואש כרוני…
ולא לנסות יותר כלום
כדי לא להתאכזב שוב…
ולא לאכזב את סובבי שוב…
בקיצור, שלא יצפו ממני יותר מדי.
וכל זה כשיש טיפול מדויק שמוכיח את עצמו.
ואם לא הולכים לפי הנוסחה המדויקת
אז זה ממש מסוכן בגלל כל הנ”ל.
אם מעניין אותך לשמוע ממני יותר כמאמנת ADHD את יכולה לכתוב לי במייל
-
ואני יכולה להוסיף שבתי ספר מקבלים תקציב מיוחד על דרוג של תלמידים שמאובחנים,
כך שיש אינטרסים לבתי הספר שיהיו להם תלמידים מאובחנים, מלבד שזה גם שקט יותר
למורים. -
אני מכירה תלמידה בסמינר (תלמידה שלי בהוראה מתקנת)
שקבלה 7 שעות סיוע של מורה פרטנית ממשרד החינוך שהיא נכנסה לסמינר
בפועל הסמינר משתמש בזה לשעות הוראה בכיתה רגילה
עוד רגע מבחני החוץ,התלמידה בקושי יודעת משהו
וההורים חסרי אונים,אין עם מי לדבר!!!
Log in to reply.
