שאלה למטפלות אם מתאים לכן

[אפרת M]

אני לא מטפלת אבל לא הבנתי מספיק את השאלה ומעניין אותי
את מתכוונת בעצם שהיית רוצה יותר נוכחות שלה בטיפול שקצת תספר על עצמה וכד'?

[שרה ג]

לא, זו לא הכוונה
,אני מתכוונת שכשאני מעלה חוויה שתהיה נוכחת בכאב שלי ותכיל אותו ולא ישר תעבור לפתרון או לניתוח מאיפה זה נובע וכו

[נועה כהנא]

מזדהה מזדהה מזדהה.
ממש הרגשתי שאת כותבת תיאור שלי.
של ניתוח והסבר הגיוני ואצלי גם תגובה מהירה מידי בלי לתקף קודם יותר מידי ולהיות אמפטיים שלפעמים זה הצורך היותר משמעותי פה אפילו מהפתרון המעשי עצמו.
לגבי התגובה שלה – מעניין איך הבעת את הקושי שלך. כי היה לי קצת מוזר התגובה.
לדעתי תנסי להביע את הקושי שוב אולי לכתוב אותו. אני חושבת שזה קושי מאד הגיוני ולגיטימי. אחד הדברים הכי משמעותיים בטיפול זה אופן ההקשבה. יש מחקרים שמראים שהמטפלים הכי יעילים הם דווקא אלו הכי פחות יעילים…
אלו שנותנים מקום יותר להקשבה ולאמפטיה לפני הריצה לפתרונות.
אגב את זה אמרה לי מי שאני הולכת אליה אחרי שכתבתי לה על זה.
באופן אישי אומר שהיא מבקשת ממני לכתוב לה משוב באופן קבוע ומעודדת את זה מאד ובפעם שבה העזתי לכתוב באופן ברור על העניין הזה היא מאד קיבלה את זה ואמרה שהיא יודעת שיש לה בעיה כזאת והיא מנסה לעבוד עליה.
(יש לציין שגם מצליחה :))
בקיצור, לפי הספר אני חושבת שפסיכולוגית אמורה לקבל בהבנה גדולה צורך כזה.
כמובן כל הכתוב לעייל נכתב מהכרות שלי עם עצמי ומהזדהות איתך לגבי התיאור שכתבת. לא מהכרות איתך ועם הקושי הספיצפי שלך. אם את חושבת שמדובר באמת במשהו דומה – ממליצה לך מאד לדבר שוב. יאוש הוא אף פעם לא טוב.

[שרה ג]

זה קצת הרגיש לי התנערות, אבללא נראה לי שזה היה מקטע של התנערות, אלא מקטע שכמו תמיד היא הולכת להגיון ומבחינתה אני מרגישה ככה בגלל העברה, לא חושבת שהיא הבינה את הנקודה בכלל ואני לא יודעת אם הראש שלי בנוי להבין כי אם הוא פועל כל כך לפי הגיון, לא תמיד זה עוזר להסביר

[שרה ג]

הראש שלה, תיקון טעות

[מירי רוט]

שרה יקרה

האם הרגשת שהיא מאשימה אותך במה שאת מרגישה?

לי זה הרגיש שבמקום להתמודד עם מה שאת מביאה

היא זורקת את זה בחזרה אליך

ולכן את יוצאת פגועה, מתוסכלת ולא מוכלת

אפשר לקרוא לזה כשל אמפטי אולי? מה את מרגישה?

[שרה ג]

לא חושבת שהיא האשימה אותי, אבל כן היה פה איזושהיא אמירה שכאילו את מרגישה ככה בגלל מה שעבר עליך ובגלל מה שאת מביאה מהחיים האישיים שלך וזה לא בגלל שאני לא מבינה אותך ולא אמפטית משהו כזה.
השאלה אם יש לי מה לנסות להסביר לה שוב או שזה חסר תועלת

[מירי רוט]

זה קורה איתה הרבה החוויה הזאת?

תנסי להעלות את זה ולהביא את העובדות

ותראי מה קורה

האם היא שוב משליכה את זה עליך וטוענת שזה העברה

ובזה היא מ ת נ ע ר ת מאחריות או שהיא קשובה ומוכנה להכיל את זה

שיש משהו בה שלא טוב לך. כן. תהיי אמיתית עם הרגשות שלך

אל תתני לבלבל אותך. האי נעימות הזאת היא כי הלב שלך מאותת משהו

[שרה ג]

לא דברתי איתה על זה כל כך עד עכשיו, על הקטע של האמפטיה והתיקוף וכו.
אבל שדברתי הייתי די בהלם מהתגובה, אני יכולה לנסות שוב ולראות איך היא תגיב

[שרה ג]

תודה על המענה

[אביגיל קולר-מדריכה למטפלות רגשיות.]

בס"ד

אני מתחברת למה שכבר נכתב כאן, ורוצה להוסיף עוד נקודה קטנה.

קודם כל, זה באמת נשמע מקום לא פשוט להיות בו. להביא קושי אמיתי, ולהרגיש שלא תמיד פוגשים אותך שם ברגש שאת צריכה.

יחד עם זה, אני חושבת שחשוב לזכור שלכל מטפלת יש סגנון עבודה משלה. יש מטפלות שנוטות יותר להחזיק דרך הבנה וניתוח, ויש כאלה שיותר נמצאות עם הרגש עצמו.

ולפעמים, מה שעבור מטפלת אחת הוא דרך לעזור, יכול להיחוות אצל המטופלת כפחות מחזיק.

זה לא בהכרח אומר שמישהי טועה, אלא שיש כאן מפגש בין שני עולמות.

לגבי העברה, יכול להיות שיש שם משהו, אבל זה לא מבטל את החוויה שלך.

הרגש שאת מתארת הוא אמיתי, ויש לו מקום בתוך הקשר הטיפולי.

ולפעמים דווקא המקומות האלה, שבהם משהו לא לגמרי פוגש, הם הזדמנות עדינה לדבר על הצורך עצמו, ולראות אם אפשר לדייק יחד את מה שיעזור לך יותר.

ואם אחרי ניסיון כזה עדיין מרגיש שלא נוצר שם מענה, גם ההתלבטות שלך מובנת מאוד.

[שירה בר]

מבינה מאוד את הקושי וההתלבטות, ומתחברת להרבה דברים שנכתבו כאן.

אחרי כל מה שכתבו כאן, אני חייבת לציין שהעברה היא תחום נרחב מאוד בפסיכותרפיה, וגישות/תיאוריות שונות מדגישות אלמנטים שונים לגבי ההעברה.

הגישה ההתייחסותית, יותר מגישות אחרות, מדגישה גם את החלק של המטפל בהעברה, בעוד שגישות רבות אחרות מדגישות יותר את החלק של המטופל, כלומר השלכה של עולמו הפנימי ומערכות יחסים קודמות (בד"כ עם ההורים) על דמות המטפל.

לעניין הקושי שלך עם המטפלת והצרכים שאתת מרגישה שלא נענים – אולי באמת תנסי להעלות זאת שוב עוד פעם אחת, ותראי את התגובה, ואז אולי זה יעזור לך להחליט.

הרבה הצלחה!

[חיה חיה]

ואם את פותחת את זה עם המטפלת, אני ממליצה שתדברי ברור את הצורך שלך.

אל תדברי תיאורטית ואל תגיעי מצד המטפלת אלא תגידי ברור: כשקשה לי אני צריכה להרגיש שאת איתי בלי להציע פתרונות וכו, ככה יהיה לה ברור הצורך שלך.

[ריקי פ]

קודם כל עונה ספציפית על מה שהיה-
אני חושבת שחד משמעית המטפלת טעתה בתשובה שהיא נתנה לך

זה בסדר ואנושי לטעות, אבל טעות זה היה

למה?

כי לא באת ללמוד פסיכולוגיה

גם אם המסקנה של המטפלת זה שאולי מדובר בהעברה
(ואני אומרת 'אולי', כי פסיכולוגיה היא מדע לא מדוייק, ולכן מסקנות כאלה אף פעם לא יכולות להיות חד משמעיות)
בכל אופן- זאת מסקנה שאמורה להישאר בינה לבין עצמה
מקסימום לשיחה מול אשת מקצוע שהמטפלת מתייעצת איתה
ממש לא לשקף ככה למטופלת ולעבור הלאה
ברור שבטיפול קשיים שהם של המטופלת יצופו מול המטפלת
הרי לכן הולכים לטיפול, לא?
ככה שלהתנער מהם בטענה שמדובר בהעברה (גם אם זה נכון)- לא אמור להיות חלק מתהליך טיפול מקדם.
ודווקא התשובה הזאת, מוכיחה עוד יותר שבתהליך עצמו חסר התיקוף והאמפתיה
כי אפילו כשדברת עליהם עצמם- גם אז לא קיבלת אותם

מה לעשות עם זה?
להתייאש ולהמשיך ככה, לנסות לדבר איתה על זה שוב או לבדוק מעבר למטפלת אחרת-
זאת כבר השאלה הבאה

[מירי רוט]

ריקי

יש לך בהירות חדה

כל מילה שלך יהלום

אהבתי👍

[חיה חיה]

להתייאש ולהמשיך ככה לדעתי אפילו לא עובר לשאלה הבאה…

אם את מוותרת על עצמך בתהליך את מפסידה את לב העניין…

[רעות Reut]

שרה קודם כל כל הכבוד על האומץ להעלות את זה כאן.

מחוויה אישית שלי אמרתי לה שאני זקוקה לה רגע אחד נוסף איתי בכאב לפני שהיא מתקדמת להיגיון ופתרונות
היא מאד העריכה שאמרתי לה, ודייקתי אותה.
מאז הרבה יותר קל לי לבקש ממנה שוב שתחכה רגע עם ההתקדמות
וכל פעם מחדש אני גאה בעצמי על הפעם הראשונה שהעזתי,
כי גם היא טיפוס הגיוני ורץ לפתרונות,
אבל היא מטפלת מעולה, ומקצועית, ויש לנו קליק יחד,
ולכן מצאנו את הדרך באמצע שתעזור לשתינו בקשר,
כי בסופו של דבר אין מטפלת מושלמת,
גם אם תחליפי מישהי משהו אחר יפריע לך… (לפחות ככה אני חושבת על עצמי)

ולגבי מה שריקי כתבה שלא נכון לשתף את המטופלת במסקנה המקצועית,
אני קצת חולקת, שוב מחוויה אישית,
כי אמז שהיא משתפת אותי ונותנת לי את המבט שלה עלי קל לי יותר להיפתח אליה ולהתמסר לטיפול.
אז אני חושבת שזה ממש תלוי מטופל…

הצלחות!!

[פנינה 🙂]

שרה יקרה

באתי להגיב לך

ממש במקרה עברתי קודם על התגובות האחרות

ולאחר שקראתי את תגובתה של ריקי – לא הייתי צריכה לכתוב לך…

כי זה בדיוק מה שרציתי לומר

(מצטטת)

"אני חושבת שחד משמעית המטפלת טעתה בתשובה שהיא נתנה לך

זה בסדר ואנושי לטעות, אבל טעות זה היה

ככה שלהתנער מהם בטענה שמדובר בהעברה (גם אם זה נכון)- לא אמור להיות חלק מתהליך טיפול מקדם.
ודווקא התשובה הזאת, מוכיחה עוד יותר שבתהליך עצמו חסר התיקוף והאמפתיה (ואני מוסיפה – המקום לבטא את עצמך בשחרור וביטחון)
כי אפילו כשדברת עליהם עצמם- גם אז לא קיבלת אותם"

רק דבר אחד נוסף

בבקשה אל תתיאשי לעולם!

להתייאש זה לא אופציה—

מה שלא יהיה

לפעמים צריך לעבור מטפלות וזה קשה

קשה מאוד

במיוחד בשלבים מבלבלים

אבל אם את שוב מנסה לדבר איתה וזה לא הולך לכיוון טוב\ מכיל, קשוב

ואת מרגישה שהמצב הנוכחי לא נכון לך (בדגש שניסית שוב לדבר איתה)

אז תנסי לבדוק על מטפלת שטובה לך יותר

ותמיד תזכרי

שנסגרת דלת אחת נפתחת דלת חדשה

את חזקה ויש לך כוחות

עצם זה שהיה לך את הכח לעצור ולהקשיב ללב שלך

ולשים לב למה שאת צריכה זה מראה על הרבה כח ועוצמה

ורצון להרגיש טוב יותר

הצלחות בהכל

[בת-חן כהן]

שלום שרה.

כותבת לך מהיכרות עם הגישה ההתייחסותית (כמטפלת וכמטופלת).

אם גישות אחרות הן 'פסיכולוגיה של אדם אחד'-יש את המטופל שהוא מרכז הטיפול והמטפל נמצא שם בשבילו כמה שיותר כ'דף חלק'.

הגישה ההתייחסותית היא 'פסיכולוגיה של שני אנשים'-שמה במרכז הכובד של הטיפול את הדינמיקה שמתרחשת בין המטפל למטופל. ובתוך הטיפול נוכחים-גם בלא מודע-הרגשות והאמונות של המטפל גם. (אין פירוש הדבר שהוא צריך לנאום במרץ סיפורים אישיים עליו ועל משפחתו כמובן…). תמיד עולם המטפל נוכח, אבל הגישה מדגישה את זה ואומרת שהמפגש הזה בין שני סובייקטים-מטפל ומטופל-זה לוז הטיפול.

ולכן מטבע הדברים יש הרבה מקום לנתח עמוקות את היחסים ביניהם, ומה מרגיש המטופל למול המטפל וכו'.

אני מבינה מדברייך שהמטפלת שלך פחות נמצאת שם, וכשפגשת במידע על זה, הרגשת שהיית רוצה את זה.

יכולה להגיד לך מהמפגש שלי עם מטפלות-קולגות, במהלך הלימודים וכו', שלא תמיד מטפלים יכולים או רוצים לפעול בגישה הזו, אולי כי היא דורשת התבוננות פנימית מעמיקה שהיא לא תמיד קלה. המטפל עובד קשה יותר עם הרגשות שלו בסגנון טיפול הזה. לכן יש מטפלים (וגם מטופלים) שלא מתחברים אליו. ואולי מעוד סיבות…

אבל כן רוצה לשתף אותך בחוויה שלי, שקרתה לי דווקא במסגרת הדרכה.

היתה לי מדריכה שהדריכה אותי בתחילת דרכי כמטפלת, ושם הצורך שלי היה יותר קונקרטי ברמת העצות וכו', וכשצברתי יותר וותק, הרגשתי שהצורך שלי הוא אחר. אני צריכה משהו יותר התייחסותי שיאפשר לי להבין מה קורה עם מטופלים במובן הזה.

חשבתי לעזוב אותה, ובסוף החלטתי לנסות לדבר איתה על זה ואז להחליט.

לא יכולה להגיד לך שזה היה קל או מהיר, לצערי:(

אבל בהחלט יכולה להגיד לך בסיפוק שהיא עשתה שינוי ממה שהכיהר האי בעצמה, והיום אני מרגישה שהמדריכה הזו היא ממש מדוייקת וטובה בשבילי, והיה שווה העבודה הזו של הדיוק.

את מספרת שזו מטפלת ותיקה יש שלך בה אמון. אם את חווה אותה ברגיל כקשובה ומתאימה לך, הייתי אפילו מביאה מולה את החומרים שראית על גישה התייחסותית ואומרת שאת מרגישה שלפעמים זה מה שהיית רוצה לקבל ממנה.

וגם זה הולך לזה שזה קשור בהורות שחווית וכו', הייתי במקומך מתעקש בכל זאת להגיד לה איזה מן אמא היית רוצה שהיא תהיה בשבילך. זו בדיוק ההזדמנות להתעקש לעשות את מה שמול אמא לא תמיד יכולנו, לא?

ואל תרוצי כל כך מהר להחליף מטפלת (במחילה מכל הממליצות). להצליח לפתור דינימיקה מאכזבת מול מטפלת (שהיא פרטנרית כמובן-לכל דבר ועניין), לפעמים חשוב לא פחות מלעזוב את הוותיקה ולמצוא מישהי חדשה….

בהצלחה לך.

נ.ב.

אם מעניין אותם לקרוא עוד על גישה התייחסותית, חפשי חומרים של התיאורטיקנים העיקריים שעובדים איתה וכותבים עליה: מטשל, ארון, אוגדן וויניקוט.

אני מכירה יותר ספרים כבדים שמיועדים למטפלים, אבל מאמינה שבאינטרנט לא יהיה קשה למצוא גם דברים מתאימים יותר.

[רעות Reut]

@Batchen334 איזו תגובה יפה
אהבתי ממש,
תמיד את כותבת בבהירות כזו

ואולי גם אני אכתוב לך תודה שאת אף פעם לא ממהרת להחליף מטפלת
ונותנת הרבה לגיטימציה לקושי, וגם כח להיות בתוכו ולא לברוח

[שרה ג]

תודה על המענה המפורט, אהבתי. ובאמת נכון לנסות להשאר בלי לעזוב מיד, כמובן אם מקבלים את המענה המתאים ולא צריך להלחם בשביל זה.

אבל את הקטע של האמא לא התחברתי בכלל, אין לי רצון שהיא תהיה לי אמא, אולי רק שתהיה איתי קצת במקום הכאוב שלא קבל מענה, אבל אמא פחות מתחבר לי ולדעתי גם ירתיע אותה.
וכן הקטע של לבקש ממנה לטפל בגישה התיחסותית לא חושבת שזה ילך ( אולי אני טועה? ) כי זה מרגיש לי קצת ללמד אותה איך לטפל

[בת-חן כהן]

שרה, אין כוונתי שתבקשי ממנה לטפל בגישה התייחסותית, אלא שאולי אם תביאי את מה שקראת זה יקל עלייך להסביר לה מה את צריכה ולמה את מצפה ממנה ספציפית.

בהצלחה!

[סירי גולדמן]

ואם זו העברה? פחות משנה הסיבה לצורך שלך, יותר הייתי מתמקדת בזה שיש לך כזה צורך. מותר לו להיות? מותר לך להיות?

מתאים לך לנסות לשאול אותה את זה? להגיד לה: ונניח שזו העברה?! אני צריכה את זה, מחפשת להרגיש שאכפת לך הכאב שלי – זה בסדר מצידך? אפשרי שרגע לפני הניתוח תהיי איתה בכאב שאני מביאה? (ואם את מרגישה שאת יכולה עוד יותר מזה – אולי גם תסבירי לה מה קורה לך ומה את מרגישה כשהשיח איתה עובר מיד לניתוחים ולפתרונות בלי התייחסות לכאב שאותו הבעת)

מכיון שאת מתארת אותה כאשת מקצוע מעולה, אני מקווה שבמקרה כזה היא תצליח להתמודד עם התחושה שאת מביאה ולא רק 'לקטלג אותה' ב'מדף הנכון'…

ולגבי זה, שציטטת אותה –

וזה לא בגלל שאני לא מבינה אותך ולא אמפטית משהו כזה,

שומעת מה היא אומרת? היא מתגוננת.

משום מה הבקשה שלך הלחיצה אותה, היא שמעה שם ביקורת, ול'ביקורת' הזו היא ענתה. אז כמו שריקי כתבה לך- היא טעתה, וכיצור אנוש סביר שזה קרה, מקווה בשביל שתיכן שהפעם היא תצליח כן לראות אותך ולהפריד ממה שהיא רואה בעצמה דרך האמירה שלך.

אם לא? תוכלי לבחור אם יש לך כוח לנסות לעשות את העבודה בשבילה:) כלומר לומר לה 'אני לא מדברת עלייך, ברור שאת אמפטית! אבל לי יש צורך לחוש את האמפטיה גם ב…' ולקוות שהפעם זה כן ילך, או להחליט שבמערכת ביניכן זה התפקיד שלה ואת לא לוקחת על עצמך את זה, ואפשר יהיה להבין אותך גם בהחלטה כזו, לגמרי.

בהצלחה לך בכל מה שתבחרי!