מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
לא מדובר על צ’אטים אלא על מייל מאתר בשם “gainrep” ששולח בשם אנשים שונים.
וזה בהחלט וירוס, גם אם אתן חושבות אחרת. וירוס שמתחבא בתוך אתר שכאילו מיועד לחיפוש עבודה.
הזמנות לצ’אטים עלולות בהחלט להיות הטרדה. אם את לא יודעת מי עומד מאחורי ההזמנה, או אם ההזמנה לא סוכמה איתך מראש – מותר לך לחסום אותו בלי נקיפות מצפון.
-
איזה קסם של ציור. אפשר ללמוד כל כך הרבה מהתהליך שלך!
אני אוהבת את החינניות המתוקה של הדמויות. איפה ציירת עד היום?
-
מילא להשיג צו הרחקה, זו התפקיד של עורך הדין שבחר בדרך הפחות ישרה.
אבל אולי הוא הסית את אבא של יעל להשיג את צו ההרחקה? (כן, אני יודעת שיש תשובות, אבל כדי שלסיפור יהיה יותר אמינות, אולי כדאי לחתור לכיוון כזה.)
-
קבלתי, לא מלאה גריינימן.
כיוון שזה היה לי חשוד, גיגלתי על השולח בגוגל. אתר הבית חסום, לא טרחתי לפתוח.
אני לא מכירה את השולח, ואין לי שמץ של מושג מי הוא.
דיווחתי לגוגל על פישינג, וככל הנראה זה וירוס, בוודאות. כל דיווח על פישינג עוזר להציל אחרים תמימים שעלולים להתפתות לפתוח את הוירוס הזה ולהפיץ הלאה.
-
מעצבן אותי שלאורך כל הפרקים עד עכשיו יש אמירה של ‘יש סוד, יש סוד, יש סוד’. די, מרגיש לי כבר לא לעניין.
יאלללה, לקוראים מותר לגלות גם לפני שיעל מתוודעת אליו. זה לא פחות מותח לדעת שיעל עומדת להתמודד עם שמים שיפלו עליה, ולכסוס צפרניים במתח של “איך היא עומדת להתמודד עם זה”.
מבחינת ההתקדמות של יעל, סוף סוף היא יצאה באמת מהקיפאון שלה. כל הכבוד לה.
-
כל מי שמדברת על נתיב וחסימות אפורות מעצבנות – אני רק מעדכנת: זה כבר מזמן השתדרג לסינון הרבה יותר חכם.
מצד שני, בתור אחת שצריכה מידע רפואי ספציפי, נטפרי לא מאשרים. לא מאשרים. לא מאשרים ותדפקי את הראש בקיר. (ואני מאמינה שיש עוד כמה נושאים שהם לקחו חסות על כל מי שמשתמש בשירות החסימה שלהם וד”ל.)
-
אני בנתיב, מאז שהתקנתי סינון לפני כ15 שנה.
ניסיתי תקופה נטפרי וכמעט נדרתי לעצמי שאני לא מתקרבת יותר לעולם! לסינון הזה. (“חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם” – האדמו”ר מחב”ד, וכל מה שאתן מבינות בקשר לנטפרי יהיה על אחריותכן בלבד…)
בכל אופן, נתיב היו הנחשונים בחסימה מהודרת עם המלצות וכשרות. לאורך השנים הם נמנעו בכוונה מפרסום, כדי לא לתת לאינטרנט יותר מדי לגיטימציה, ועם זאת – הם היו כוח חזק בשוק. כרגע, הם כבר כן התחילו יותר לפרסם. (לשאלתכן, למה פחות רואים אותם על הבמה.)
בנוסף, עד לפני כשנתיים וחצי הסינון שלהם היה די מפגר, היו חסימות של שטחים אפורים בתוך תמונות עם צבע גוף, שהרובוט שלהם זיהה כתמונות בעייתיות. הבעיה: אם הרובוט זיהה צבע גוף בפרח – הפרח קיבל כתם אפור מכוער ומעצבן. אבל תמונות בעייתיות בשחור לבן עברו מסך… לפני כשנתיים וחצי הם השיקו רובוט חדש שמסנן תמונה שלמה, ולא מוחק חלקים בתוכה בצורה מגוחכת. הרובוט הזה מסנן ברמה הרבה יותר גבוהה, והסינון היום הרבה יותר יעיל ומדוייק.
פשלות? כן, עשוי להיות כמו בכל סינון אחר. גם נטפרי לא חפים מפשלות, אבל לא על זה באתי לדבר.
בינה מלאכותית: ליאונרדו, פריפיק, פרומAI (צריכה לבדוק איתם אם אפשר לפתוח עוד קצת, הרמה קצת חסומה לי. מצד שני – אני פחות משתמשת בו), בינה מלאכותית באדובי, קנווה, מידג’רני!!! (אבל די חסום, לא בדקתי אופציות נוספות לפתיחה, זה לא ממש רלוונטי לי.)
יוטיוב: יש להם אתר יעודי ליוטיוב שכבר פתוח ומאושר לכולם. זה כולל בעיקר הרצאות של רבנים שונים. אם יש סרטון שאת צריכה והם כבר עברו עליו ואשרו אותו – הוא יפתח לך אחרי בקשה.
אתרים פתוחים, פתוחים למחצה וסגורים:
יש אתרים שאושרו באופן גורף לכל הגולשים. נניח, אתר של זמני כניסת ויציאת שבת שבעליו דברו עם נציג של נתיב, והוא אושר באופן גורף לכולם. (בד”כ צריך לרענן את נתיב.)
יש אתרים שנתיב מסווגים אותם כבעייתיים ברמה כזו או אחרת – ויש בהם שלוש רמות: 1. הודעה במייל שזה עלול להיות אתר בסיכון, 2. אתר שידוע עליו בבירור מראש שהוא אתר שעלול להיות בעייתי, והוא דורש פרוצדורה קצת יותר מורכבת כדי להיות מאושר – יש בו אופציה לאשר לתמיד או למס’ שעות מוגבל, ו3 – אתר שהוא בעייתי לחלוטין, ואפשר לפתוח אותו רק ל48 שעות מקסימום. מעבר לזה – צריך עוד פעם בקשת פתיחה.
חוץ מזה – יש אתרים שנבדקו ולא אושרו בכלל.
ומעבר לזה – יש נציגים אנושיים מאד בשירות הלקוחות. יש גם מצב שהם יעשו צילומסך מאתר מסויים וישלחו את מה שצריך :), קרה לי.
-
מונוגרם מיוחד ממש!!! איזה אצילי, מדוייק ומלכותי!
-
סוף סוף היא יוזמתית, מפעילה, פועלת בעצמה ומגיעה לתשובות.
ועדיין, גם אם אבא של רייזי עורך דין, מה הקשר בין ההעלמות של אמא שלה לבינו???
-
@גלי יצחקוב, כתבת כל כך נכון ומדוייק.
מי שמוביל את העלילה הוא הגיבור, לא הסופר. אם הנושא הוא הסופר, אז בשביל מה קיים הגיבור? הוא מיותר. אבל אם הגיבור הוא הנושא – הוא צריך להוביל, ותפקיד הסופר הוא אך ורק לרשום את קורות הגיבור, הבחירות שלו, המסע שלו, הלמידה שלו.
זה שאת מובילה את יעל, זה אולי טוב לך אישית, אבל לא ליעל כגיבורת ספר. אם את רוצה שהספר יחזיק את עצמו כמו שצריך – יעל צריכה להוביל, לא לתת למציאות להוביל אותה. וגם אם המציאות חזקה ממנה – היא צריכה להתמודד עימו באומץ ובנחישות, ולא ליפול ולהתכופף בכל גל. שימי לב, גם אם יש התקדמות בפרקים (אפשר לומר שקראתי אותם די ברצף, רק לאחרונה הצטרפתי לקריאת הסיפור) – עדיין אני רואה התקדמות בפן הטכני והחיצוני ולא בפן הפנימי של יעל עצמה.
איפה היא נמצאת בתחילת הסיפור? איפה עכשיו? איפה היא תהיה בסוף הסיפור מבחינה רגשית ונפשית? אם יש התקדמות פנימית, היא צריכה להעשות ולהקרא בכל פרק, לא בפרק הסיום בלבד. (ואם את חותרת לדבר כזה, שתדעי: זה יגרום לי לטרוק את הספר בעצבים ותו לא.)
-
אין מצב שכל העולם, אבל כל העולם!!! מסתיר. היא יכולה ללחוץ, לנג’ז, לדרוש תשובות.
זה לא מצב נורמלי שבחורת גיל טיפש עשרה ככה משלימה עם המציאות בלי לנסות דרכים חכמות ויצירתיות יותר.
-
מרגיש לי שאלה קצת מעורפלת.
הסיפור אמיתי? מומצא? בנוי על בסיס אמיתי? ברור שצריך בשר לסיפור כדי לספר אותו, וכדי לתאר עוולות צריך גם לדעת איך לתאר אותן.
לא מזמן התעסקתי עם חלק מסויים של הוצאה לאור של ספר שדיבר נגד תופעה שלילית מסויימת בבוטות. האמת? הרגשתי רתיעה תוך כדי קריאה, זה היה דוחה בעיני. כאילו, הסופרת היא לא מחנכת וזה לא התפקיד שלה לחנך, נכון? אני רוצה את הספר בשביל החויה והמסרים העקיפים, מסרים ישירים אני רוצה לבחור בעצמי, לא רוצה שסופרת תתיימר לחנך אותי בבוטות. ספרות מחנכת לגילאים בוגרים היא ספרות ברמה נמוכה מאד. אפשר בהחלט להסתייג בסאבטקסט, אבל לא בפירוש. (וקצת גלשתי, סליחה.)
בכל אופן, אני חושבת שכלפי השאלה פה – עדיף לדון על משהו יותר קונקרטי וממנו להשליך ליתר המקרים.
-
אולי אבא של רייזי הוא טוען רבני או משהו בסגנון והוא מעורב בסיפור הגירושין בין ההורים של יעל?
עצם זה שאמא של יעל רחוקה ממנה – זה בגלל שהוא סיבך אותה או הוציא לה צו הרחקה?
-
בינתיים אמא של יעל אישה עדינה מאד, ולא באה לפגוע באף אחד אלא רק לגונן על הילדים שלה.
אין לה עניין במריבות.
חשבתי שגם אבא של יעל ככה, בכל אופן – כשקראתי את הפרקים ברצף לא היה נשמע שלאבא שלה יש בעיה והוא נלחם באמא שלה בצורה נבזית כזו.
-
לפני שנטפרי פרצו לשוק, האינטרנט בציבור החרדי היה הרבה פחות לגיטימי מאשר היום. כשהם יצאו לשוק – הסיסמה היתה ‘אין לי אינטרנט, יש לי נטפרי’. מה זה נטפרי, לא אינטרנט?
בקורונה הרבה מאד הכניסו אינטרנט לבית, כברירת מחדל, בעידוד נטפרי.
אם תשימי לב, חברות סינון אחרות כמעט לא מפרסמות בכוונה, כדי לתת כמה שפחות לגיטימציה לאינטרנט. עד שלנטפרי נפל האסימון הפשוט הזה, הם חגגו בעיתונות.
אני לא יודעת מה היום, אבל עצם העובדה שבכל מוסד לימודי – אם יש לך מחשב ואינטרנט מחייבים אותך להשתמש בסינון נטפרי, ואם לא – את לא חברה ולא ולא ולא.
מה זה אם לא תעמולה?
-
נכון שנטפרי הוקמה כעמותה ללא רווח, אבל יש עוד הרבה דברים ברקע. למשל, המקום ממנו היא צמחה ומי תמך בה לאורך כל הדרך, ואיך הם התנהגו כלפי אותו מקום, ואין כאן המקום להאריך. אני בכלל לא בכיוון של לחפש את הרוע, אבל הצעדים שהחברה הזאת עשתה בצורה בוטה ומגעילה (כולל זריקת אבנים כלפי מי שגידל אותה והצמיח אותה) גרמו לי לשנות את דעתי עליה ולהבין שיש פה לא רק סינון שמבטיח משהו שהאחרות לא יכולות להבטיח, אלא גם בעייתיות נוראה.
-
לא מדוייק בכלל.
יש כמובן אתרים שהם אתרים בעייתיים בהגדרתם (כל ספק בסיסי מסנן אותם!) ואותם ברור שלא את ולא אני רוצות. לא מדברת עליהם.
אתרים של עיתונות וחדשות חילוניים – אני לא רוצה ולא צריכה. אבל אתרי חדשות חרדיים (לא כאלו שאפשר להגדיר כחרדילונים) – תנו לי את הבחירה להחליט אם אני רוצה או לא, ואל תגידו לי שזה ‘אתרים בסיכון’ כי כל עוד אתם לא מכירים אותי ואת הצרכים שלי – אין לכם זכות להחליט לי.
זו היתה דוגמה, ויש הרבה מאד אתרים שנופלים בשטח האפור, והם אלו שאני רוצה בחירה כלפיהם, ולא שאחרים יבחרו בשבילי אם כן לפתוח או לא לפתוח, ולקבל תשובות מתייפיפות שאם זה לא מתאים לכולם – אז גם אני לא יכולה לקבל אותם.
אבל הי, לא קוראים לי ‘כולם’! הצורך שלי הוא באתר מסויים שלרוב האוכלוסיה אין בו צורך, כן? ואם יש לי אינטרנט, ואין לי את האתר הזה, למעשה לא בטוח שיש הצדקה לאינטרנט. לא מדובר על אתר עם בעיות השקפתיות, כן? אלא באתר שמדבר על נושא שפחות פוטוגני לדבר עליו בקול בציבור. בואו נגיד, שזה נושא שלא ידפיסו אותו בעיתון (עוד רעה חולה, המבקרים בעיתונים. תחרות של מי מביניהם יותר דתי מהאפיפיור, ולא פה המקום להסביר יותר מדי) אבל אנחנו כמבוגרות – כן זקוקות לו. ואז בא מנהל הסינון שלא ממש מבין למה צריך את האתר המסויים הזה, ולא מאשר לי את האתר.
מבינה את המצוקה?
אז מה אני אמורה לעשות? ללכת לאינטרנט קפה (פרוץ, כמובן)? לבקש סמרטפון בלי שום הגנה? אין באמת פתרון.
והקטע של התעמולה של נטפרי, תגידי מה שתגידי – אני זוכרת אותם מאז שקמו. ואני שותקת. יש לי הרבה מה לומר עליהם, והקטע של התעמולה, לצערי, יותר מדי עמוק מכדי שתביני אותו.
אני בנתיב לפחות 15 שנה, אין לי מושג מה המסלול שלך – אבל המסלול שלי אני מרוצה מאד. כמובן – לפעמים אני צריכה להמתין לאתרים (וזה לא קורה מאד הרבה) – אבל זה המחיר שאני משלמת, ובשמחה. ואם אני צריכה את האתר יותר בדחיפות – יש יותר מטכניקה אחת ‘לזרז’ את הטיפול. (גם טלפון, בין היתר, אבל לא רק. צריך רק להיות יצירתיים… לומר לך שהשתמשתי? ממש לא, כי לא היה צורך. שירות הלקוחות שלהם משובח מעל ומעבר.)
-
רימון זה לא סינון, במחילה. זה שווה ערך לסינון התכנים שהספקים מציעים (לא תוכן פ***, לא הימורים, לא X, לא Y, לא Z וכו’…)
מצד שני – חייב להיות גם טווח בחירה לעצמי. לחסום את כל מי שמישהו חושב שזה “לא” אבל מצד שני לפתוח באופן גורף לכל המנויים את כל מה שהוא חושב ש”כן” – זה בעיני סינון לטפשים או לילדים. לא לאנשים בוגרים.
-
לא חושבת שזה נכון שאחרים יקחו אחריות עליך. את בוגרת? את צריכה לקחת אחריות על עצמך בעצמך. התורה נתנה לך את האחריות לפסוק בעניינים שונים, סומכים עליך בעניינים קריטיים לגבי הבית היהודי – זה אומר שאת יכולה לקחת אחריות על עצמך, ולא רק הרב שאת שואלת אותו.
נכון שכשיש שאלה, שואלים. אבל מי נמצא כדי להכריע אם יש שאלה בכלל? את, גברת אישה! לא הרב! אם לימדו אותך כהלכה ואת באמת יודעת – יש בך את הכלים לדעת מתי יש שאלה ומתי את צריכה הכרעה של מישהו שגדול ממך, ולא כמו שהרגילו אותנו שיש מי שלוקח את הסמכות עלינו. (אחת הרעות החולות, שלצערי, לא רק בתחום האינטרנט.)
וזה גם לא נכון לפתוח תכנים באופן גורף לכוווווווווולם, גם מי שלא צריך את התכנים האלו – ומנגד – לחסום תכנים נצרכים מאד, כאלו מהסוג שה’ ישמור שלא תדעו מצרות – שיש כאלו שזקוקות למידע הזה ואין להן דרך אמיתית להגיע למידע הזה (ורופאים, מה לעשות, הם לא תמיד הכתובת הנכונה והאמיתית. גם להם יש אינטרסים אישיים, מה גם שצריך לא פעם לשמוע על אופציות נוספות שהרופאים לא מדברים עליהם.)
-
דווקא בגלל זה.
בגלל שאת גוף ראשון, את חייבת לדעת שיש לך שיער ארוך ואת אוהבת לקלוע אותו לצמה. את לא תתבלבלי אף פעם עם שיער קצר, למשל, וכן תוכלי להכניס מחשבות כפירה לקצר את השיער.
תוכלי לדבר על המשקפיים שיש או שאין לך, ועל העיניים שהן מסתירות מאחור. לפעמים תביטי על עצמך במראה ותתארי את עצמך בהזרה, כאילו את מכירה את עצמך מחדש. תוכלי לדבר על הבגד החדש שאת לא רגילה אליו דווקא בגלל שאת יודעת איך את אוהבת להראות. תוכלי לדבר על כיסוי הפלאפון שקנו לך ושאת לא אוהבת, דווקא בגלל שאת מכירה את הגיבורה שלך ואת יודעת שהיא לא אוהבת כיסויי פלאפונים.
מבינה את הפרנציפ?
-
הבנתי.
טוב שאת מודעת לכך, אבל כסיפור כתוב – זה פחות עובד.
-
החסימה האפורה כבר מזמן ז”ל. שתדעי.
הם כבר מזמן השתדרגו ומציגים תמונות בצורה נורמלית.
-
לא קשור. זה גיל שהדם מספיק תוסס בשביל לעשות צעדים פחות מחושבים ויותר ‘מהבטן’.
-
הצלחת להגדיר מצויין מה מפריע לי בסיפור.
יעל מתנהגת כמו ילדה קטנה שאין לה אחריות. היא לא מבררת כלום, אלא רק מסתגרת בקונכיה שלה. אפילו כשרייזי מדברת איתה על ‘משהו’, זה עדיין נשאר מעורפל והיא אפילו לא מבררת על מה היא מדברת.
לא תואם גיל.
-
להערכתי, אבא של יעל מסובך.
איך הוא מסובך? לא יודעת (למרות שיש לי השערה פרועה מאד, מעדיפה לא לכתוב פה.)
לכאורה לא היתה לו מניעה להגיע, הוא לא היה מסוכסך עם אשתו לשעבר ברמה של התנכרות או פגיעה, היה ביניהם כבוד הדדי. עדיין לא הבנו למה בכלל נפרדו, אולי זה קשור.
