כללי יונה גלבר
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
זה הולך ומשביח והולך ומתייפה בעיניי
מושך יותר ויותר לקרוא, עם כל פרק של התקדמות הסף עולה:)
אם את מעוניינת לשמוע, ממקום של מה שנקרא ‘חווית משתמש’ ולא מקצועי. במהלך הקריאה הרגשתי – בפרק האחרון הטלטלה של ידידיה הייתה עמוקה מאוד מאוד כאילו היה לו פיצוץ של תובנה או מסקנה משמעותית ומהפכנית לגבי החיים שלו, היפוך חשיבתי כזה. ולא הרגשתי את הגורם לטלטלה הזו ככל כך עצמתי באופן שמזמין את עצמת הטלטלה – גם בהתחשב בכל הסיטואציה הגדולה, אולי כדאי לך למתוח עוד קצת לפני הבום של ההבנה או משהו
אני מקווה שאני לא מדברת סינית ומצליחה להסביר את כוונתי:)
-
מהמם! בתוכן ובהגשה
כתיבה אינטלגנטית. זה מה ש’עושה לי את זה’…
-
תגידו, בעיה אם לחצתי בהודעה הזו, שגם אני קיבלתי, באופציה שם למטה על stop sending these emails?
אם זה וירוס זו בעיה?
-
ביטוי מדויק של ההתמודדות המורכבת הזאת… וואו
-
מיוחד!!
תרתיי משמע
בתוכן וכתיבה
-
חזק חזק
והכי מדהים שמציינים בשיר את המילה כטב”ם כציון חיובי:)
שהייתי צריכה לעצור ולהגיד שוב: וואו. ולתפוס את הנס
-
אני הבנתי את זה כעל רווקה עם תחילת השיר
התחלתי להסס בהמשך הקריאה אבל יצאתי במסקנה שזה כן:)
אהבתי מאוד. מבטא עצמתי ומרגש.
גם בכתיבה, את הרוח שיש לך במילים. לכבות את החושך בהרים… כאלה
-
וואו איך את מכוונת על הדקויות האלה
אני לא שירי (כך קוראים למספרת?) אבל קופצת אצלי הזדהות עצמתית שלא מעכלת שמישהו לקח את הדבר הזה שבכלל לא חשבתי שאפשר לתמלל, או שמישהו בעולם חווה\מבין, וכתב אותם כל כך מדויק, ככה על דף, ככה לכולם:) אין סודות:) יש מילים:)
מדויק ובהיר!
אני מדברת על החלל ההוא שנשאר לשירי אחרי שאיך קראו לה. אביגיל, יצאה… זה דבר מורכב במקור:)
-
גם אני הרגשתי במקום של ‘של נעליך’ מול הכאב שנכתב בצורה חשופה ומחברת. והערכה גדולההה
רוצה רק לבקש בעקבות צביטות שגם אני הרגשתי עם קריאת התגובות
רק לא להעביר עכשיו את בית המשפט על המגיבות מלפני כן:)
ולא לכתוב להן רקע על סמך התגובה שלהן (אבחוני הדחקה וכ”ו😔) מלבד העמדה ממוקדת של דברים במקומם… פליז
וגם אני שמחה שכתבת תגובה על הדברים, אטל. העמדת דברים על מקומם:)
-
וואו
כתיבה מחברת מאוד מאוד
בלי מדי, אמיתי.
-
וואו. תודה!
-
וואו
בנית פה איזשהו עולם שממש מרגיש שאת כותבת מתוכו, מתוך היכרות וידע בצורה טבעית ומובנת מאיליו, והוא תפור הייטב ומרתק
והכל כל כך אמין
בצורה נדירה. שבטח מצריכה עבודה קשה.
ככה קורים הדברים הטובים:)
-
יואוו יואוווו
-
כיף לקרוא את הסיפור
ואת הדמויות
יש ניחוח שמזכיר לי את ממלכה במבחן, גם ההסטורי עם הממלכתיות והסייף😅
יש לך את זה מאוד. אם זה הראשון, אז הלאה כבר בכלל… החיים שלנו מסודרים:) בתנאי שתמשיכי לכתוב. כן?
-
עצוב.
-
הי
פתחת פה סיפורררר! עכשיו אנחנו רוצים לדעת מה קורה איתה ואיך קוראים לה.
-
יו
איך בבת אחת נתת כזו הצצה חזקה אל תוך דמות שעוד לא פגשתי כמוה על דף. בפרק אחד הצלחת להעביר דברים דקים מאוד בצורה כל כך טבעית ואמינה, וברורה. ומדויקת.
אומנות.
מחכה להמשך…
-
אוהבת…
-
(אוי, זו הייתה אמורה להיות תגובה כללית… מחילה)
-
אני מאוד אוהבת את הסיפור שלך! ונהנית לקרוא אותו
כתוב חכם ואינטלגנטי מאוד
וגם מעניין, פשוט:)
אולי יהיה לך לתועלת, אז אני אציין משהו קטן – את כל הזמן מאוד אמינה ולכן הוא כן קפץ לי קצת – בפרק הקודם שהעלית, 26, היה לי טיפה לא אמין הפשטות של הלגשת למלך מצד החייל בשער, המהירות שבה הוא עצמו הולך ושב משם, עם המסר והטבעת ככה מהמלך והכל.
ואולי פספסתי איזה פרט שמסביר על המעמד של השומר ההוא או שזו איזושהי בורות שלי, תחכימוני:)
-
חייכת אותי:)
תודה!
-
נשמע שהיא מאוד אחרת בזירה המשפחתית ובזירה החברתית
שיש לה ‘משהו’ עם חברה. או נגד, יותר נכון:) שהופך אותה שם ממש לאדם אחר
אולי לזה התכוונתן
-
רק מלדמיין את הסיטואציה😂
-
תודה!
לא דרמטי, עלה לי בסיטואציה פשוטה ויומיומית עם הכאב מול ילדונת שחוותה איזשהו קושי צעיר והזכירה לי את אני הקטנה של פעם. ואני לא יכולה מהמקום העכשווי לתת לה להציץ על התמונה הגדולה יותר או לתת לה מתנה מסקנות:) אין קפיצות הדרך. יכולה להתפלל
וזה התערבב לי עם כאב דומה שקיים מול התמודדויות של דמויות נוספות שנוגעות בי אישית, ובאופן כללי כל הנושא הכאוב של התמודדויות של נוער היום. והמקום שלנו מולם. בעיקר בפעמים שמגלים כמה קטנים וחסרי יכולת אנחנו, לא יכולים לקחת קטעי דרך קשים מאף אחד. במקומות שהעזרה הכי טובה והכי יעילה, ואולי היחידה, שעלינו או ביכולתנו לתת, הוא תפילות…
-
וואו
הצלחת!
עובדה
תוך כדי שאני קוראת אני אומרת לעצמי, זה בהשראת ילד מטריה… זה בהשראת ילד מטריה….
ואז אני רואה שכתבת פה:)
